הספר - שיצא לאור ב 1948 מתאר דרך מכתבים ויומנים דמיוניים, היוצרים שיחזור של השנה האחרונה בחיי יוליוס קיסר עד לרציחתו ב 15 למארס, יום החג. דמותו של הקיסר האחרון של הרפובליקה הרומית. קיסר שהיה מצביא מפורסם, פוליטיקאי אדיר ומניפולטור מחונן - הופך דרך כתיבתו של <mark>ויילדר</mark> לדמות שונה: כריזמטי, אמנם, אך גם מתלבט, סובלני ואיש רוח.

הדמויות שעל חלקן שמענו בשיעורי היסטוריה, נעשות מוכרות דרך המכתבים. החיים ב

"בעיניו נחלקו יושבי העולם הזה לשתי קבוצות: מי שאהבו ומי שלא אהבו. מסתבר שהיה זה מעמד אצולה נורא, כי את מי שלא ניחנו בכישרון לאהוב (ליתר דיוק, לסבול בעת האהבה) לא היה אפשר להגדיר כחיים, וודאי לא לטעון, שישובו לתחייה לאחר מותם."
אהבתי את הרעיון שסופר אמריקאי בוחר לכתוב בראשית המאה העשרים על אסון שארע בפרו מאתיים שנה קודם לכן. לא רק ש<mark>ויילדר</mark> כותב על פרו, הסגנון שלו כל כך הזכיר לי סופרים דרום אמריקאים

ביולי 1714 התמוטט ונשבר גשר החבלים העתיק שבנו בני האינקה וחיבר בין לימה - בירת פרו, לקוסקו. חמישה אנשים נהרגו בעקבות כך. האם היה זה אך מקרה או שכוח עליון עמד מאחורי מותם? את השאלה הזו חוקר האח חוניפר שהיה עד ראיה לארוע.
זוהי מעין אגדת עם פרואנית, אפופה באוירה מיסטית ודתית.
הספר כתוב כמעט כמו מחזה כאשר כל פרק (מערכה) מתרכז בדמות אחת מבין חמשת הדמויות ומתאר כיצד הן מתחברות אל אותו יום מר ונמהר

הספר הקטן והמשובח הזה יצא לאור ב- 1927 וב- 1928 <mark>ויילדר</mark> זכה בפרס פוליצר בעקבות כתיבתו (סך הכל הוא זכה ב- 3 במהלך חייו).

הספר מספר על התמוטטות גשר חבלים בלימה במאה ה-18. כומר היה עד להתמוטטות שגבתה 5 קורבנות ומחליט לחקור למה דווקא האנשים האלו נספו בתאונה והלוכיח שיש השגחה עליונה.

הסיפור עצמו קצר ובעיקר עוסק באנשים ובקשרים שהם יוצרים במהלך חייהם, אהבה כובלת בין אם לבתה, אהבה בין תאומים, אהבה א