האישה שבתמונה

לא פעם אני קורא ספרים המבקשים להתמודד עם המושג החמקמק המכונה אהבה, או גם תשוקה, בצורה מרגשת וחכמה, המצליחים לגעת בזיכרונותיי הנשכחים, באמצעותם אני מספר לעצמי שוב את הסיפורים שלי, מבקש להתפייס איתם ולעתים להרגיש את המשמעות שהייתה, וזאת שלעתים מתבררת רק עם חלוף השנים. הספרים האלה הם לא רבים, אני צריך לברור אותם בקפידה רבה.

אחד מהם, הוא ספר של <mark>סירי הוסטוודט</mark>, אשר אהבתי, סיפור המתאר

<mark>סירי הוסטוודט</mark> מוכרת יותר כ- "אשתו של", אשתו של פול אוסטר. ואם טוסטר הוא סופר טוב, אז לדעתי אשתו היא סופרת אפילו טובה יותר.

קשרים חמים נרקמים בין ליאו לבין צייר עלום שם שצייר ציור שהתחבב עליו. הקשרים מתרחבים ושתי המשפחות נקשרות זו בזו, כאשר שתי המשפחות גרות באותו בניין בסוהו שבניו יורק וחולקות בית קיץ בוורמונט. אך מתחת לפני השטח השלו לכאורה מסתתרים קונפליקטים, רוחות רעות והרבה כעסים, תסכולים וא

הספר אשר אהבתי של <mark>סירי הוסטוודט</mark> הוא ספר שמותיר רושם עז על הקוראים שיודעים לזהות כתיבה איכותית שמשלבת עיניין ותובנות עמוקות הנוגעות לחייהם של בני אדם.
זה אחד מהספרים שזכורים לי ואני נושאת עימי את המשמעויות הנילוות מעבר להתרחשות העלילתית.
יחסים בין הורים וילדים,בין חברים, והקשר בינהם ובין האומנות ששזורה לאורך הרומן.
ספר חובה שאינו מאכזב.

אני בדכדוך, אומרת לי הבת שלי. לא יודעת מה קרה, אבל אין לי חשק לעשות דברים, ואז נוצר מן גלגל קסמים כזה כי חוסר העשייה מדכדך אותי עוד יותר בגלל בזבוז הזמן. ככה זה, אני אומרת לה, לפחות אצלי דברים פועלים בגלים, ואני חייבת סוג של מרווחים, או בזבוזי זמן, כדי לתת מקום לעשייה. הסיפור היחיד זה להבין את התהליך ואת האופי הגלי ולא לתת לחוסר המעש מקום לדכדך אותי.

כך למשל, הספר הזה. סיימתי לקרוא אותו כבר לפנ

...אריק מתנהל בבדידותו,בעיקר מהקליניקה לביתו,דרך צפייה והאזנה לחייהן של מירנדה הציירת ובתה אגי.
שכנותיו החדשות לדירה.
שתי הדמויות מפרות את בדידותו לפרקים,מאכלסות את תשוקותיו ומאווייו ואף מעמיקות לעתים את צערו והעדר משפחה בחייו.
אגי פולשת לביתו בדילוגים חינניים ומפתחת עימו קשר מורכב ומעניין וצובעת רגעים בתכלת זהובה .
ג'פרי הצלם-
בן-זוגה לשעבר של מירנדה,אשר נושא בעברו טרגדיה ההופכת אותו לאדם תל

אשר אהבתי דומה לציור גדול מימדים שכל חלקיו מצוירים היטב. ובמבט כולל אינם משתלבים זה עם זה להרמוניה אחת.
ליאו הרצברג מרצה לאומנות מספר על חברו הצייר-או נכון יותר-האמן ביל וכסלר.
הוא מספר על ידידותם על נשותיהם על הקשרים שנוצרו בין המשפחות ובין שני הבנים, לאחרונה נוכחתי שחשדי היה נכון -יש בו הרבה פרטים
ביוגרפיים הפוגמים לדעתי בשלמות סיפורו של ביל-הצייר-שאת סיפורו התכוון ליאו לספר.
יש בו מעגלי סי