עוד לא נולד הצדיק שיתרגם את האפוס של <mark>מילטון</mark> לעברית על זמנית. לכן מדובר פה על היצירה, אבל קראתי אותה בשפת המקור.

האמת היא שאני לא יודע איך לפתוח סקירה על יצירת מופת של תרבות המערב מלפני כמה וכמה שנים יפות, שמאז נותרה לנכס צאן ברזל ועל הדרך, התחבבה עליי במהירות דרך המונולוגים האייקונים והדיון התאולוגי שעוסק פה בבחירה חופשית. אבל הייתה לי בראש המחשבה, שג'ון <mark>מילטון</mark> כתב במאה ה-17 את אחד מהשירים האפי

חוויה שמימית באופן מילולי.

גן העדן האבוד של ג׳ון <mark>מילטון</mark> הוא לא עוד שיר אפי אלא ניסיון כמעט בלתי אפשרי להכיל ביצירה אחת את כל המתח האנושי בין חירות לבין כפייה, בין ציות לבין מרד, בין אור לבין חושך. <mark>מילטון</mark>, שהיה עיוור בשנות כתיבתו את האפוס הכביר, מציב את עצמו כמשורר־נביא שמבקש לפרש את משמעות החטא ואת מקומה של התודעה האנושית בתוך סדר קוסמי של נצח ודין. כבר מן הפתיחה ניכר שהיצירה אינה מתכוונת רק ל

גן העדן האבוד', יצירת המופת שחיבר ג'ון <mark>מילטון</mark>, הוא סיפורו של מאבק איתנים שמשתתפים בו האדם, אלוהים ומלאכים, ומאורעותיו חורגים מגבולות ההיסטוריה האנושית ומתחומי העולם המוכר. האפוס משתרע על פני רקיע השמיים, השאול, מרחבי התוהו וגן העדן, וראשיתו לפני מעשה בראשית וסופו מנובא באחרית הימים.

במשך הדורות הלכה ונתרקמה אגדה בקרב הנוצרים, השאובה בחלקה ממקורות יהודיים-הלניסטיים, בדבר מרד המלאכים נגד האלוהים