מה תפקידם של הורים בתא משפחתי? מהו הורה טוב? מה מבדיל בין הורה טוב להורה לא מתפקד או בעל תפקיד לקוי? מי קובע מהי משפחה מאושרת או מתפקדת כשורה או משפחה אידיאלית? האם יש לכך קריטריונים מסויימים או מוסכמות חברתיות? לפי מה אנו שופטים משפחה מסוימת כנהדרת תומכת מאושרת ואחרת ככושלת?
כשקראתי את הספר של <mark>קתרין הריסון</mark> "הנשיקה" לא הפסקתי לשאול עצמי את השאלות האלו ויתרה מכך ירד עליי דכדוך ועצב עמוק
למקרא סיפ

ספר מטריד למדי עד כדי כך שסקלת דירוג נוסח טוב/לא טוב או מומלץ ולא מומלץ כמעט לא חלה עליו או לפחות מאבדת מהרלוונטיות שלה לנוכח הסיפור המוצג.
הסיפור המוצג (גילוי עריות) מקשה מאוד על מלאכת ההפרדה והפירוק שניתן לעשות בין עלילה לכתיבה. הכל מתערבב כאן כמו בעיסה דביקה אחת שמביאה לבחילה חסרת מנוחה, ללא קתרזיס.
ובכל זאת, התיאורים האלה נשמעים אמנם רע, אבל כטיבם גם דברים נוראיים מסוגלים לבלוע אותנו לעיתים

לא שמעתי לפני כן על הסופרת הזאת. אבל עם הספר הזה קרה לי משהו מוזר;
ההתחלה שמתרחשת בסין של תחילת המאה העשרים מרתקת (אותי לפחות) בצורה בלתי-רגילה
עולם זר ומוזר של מסורת סינית שבה הנשים הן יצורים נחותים כל תפקידן הוא רק לשרת ולענג את הגבר...
וכחלק מהעניין הזה מקטינים ומעוותים את רגלי הנשים עוד בהיותן ילדות קטנות
לאיזשהו אידיאל מעוות של יופי...
מדובר כאן באשה כזאת, שנאלצה לעבור את הדבר הנורא הזה

נחשפתי לספר במסגרת עבודתי כספרנית, מישהו תרם לי והתחלתי לקרוא. הזדעזעתי מאוד מהנושא הזה של קשירת רגליים לילדות. אולי בגלל שיש לי ילדות וישר חשבתי עליהן. הכי קשה לי שאני בטוחה שזה קיים עדיין איפשהוא. לא מאמינה שזה נכחד לחלוטין. מדהים איך המחברת בקיאה בתרבות הסינית ובכל מיני אמונות שלהם. אני בהתחלה חשבתי שהיא סינית בעצמה והופתעתי שלא. הספר חזק אם כי יש קטעים קשים לקריאה. לדעתי הוא כתוב בצורה מעניינת

שכחתי מזה, אבל פעם פעם פעם, כלומר לפנייי חצי שנה בערך, לפני שהמידג'ורני פרץ לחיי ועשה שמות בבזבוז הזמן שלי, היה לי מנה כזה להיכנס לגוגל סטריט ויו ולשוטט ברחובות של ערים ומקומות אחרים שהוזכרו בספרים שקראתי באותו הזמן. נראה לי שאחד הספרים היה על אלסקה, כי זכור לי במעומעם שיטוט באנקורג'. אז עשיתי את זה שוב עכשיו. התמונות צולמו בחודש אוגוסט, ונראות כמו ביום בהיר למדי של סתיו. הרחובות רחבים, האנגרים ומ

בתחילה, שלפתי את הספר מתוך ערימה של עודפי ספרים, והיה לי לא נעים לשלם כל כך מעט בעבור ספר בכלל, ובפרט ספר שנשמע מבטיח מספיק כדי ששוב אשבור את חוק 10 השנים שאני משתדל לעמוד בו עם הספרים שאני קורא (שיעברו לפחות 10 שנים מהוצאתו לאור. מפחית את האכזבות הספרותיות במידה ניכרת).
בסוף, הצטערתי שהוצאתי אפילו את הסכום הפעוט הזה.
לא ברורה לי המוטיבציה לתרגם ולהוציא לאור ספר כזה, כנראה שחותמת האיכות של "עם ע

סיפורה של מיי כהן שרגליה נקשרו בגיל ילדות,דרך נישואים כפויים, בריחה, עבודה בזנות ונישואים לאחד הלקוחות.
סיפור על תרבות רחוקה, לא מוכרת.
קצת הרגיש לי פספוס. עם קפיצות מיותרות לכל מיני דמויות משניות הזויות, חסרות ייחוד.
היתה חסרה לי התעמקות בכל שלב בחייה של מיי. תחושה של ללכת ליד ולא בתוך הספר.