יצירה מדהימה, ספר מופת וכל סופרלטיב שיעלה בדמיונכם.

עד עמוד שש מאות שלושים וארבע.

אלא שאז הספר גולש במדרון, לא נעשה גרוע, אלא משתנה באופן מוחלט. כל שאר העמודים עד סוף הספר מיותרים מבחינתי, וחוץ מפתרון התעלומה שיכול בהחלט להגיע בסוף החלק המשובח של הספר, אין צידוק הגיוני למטמורפוזה שהספר עובר.

משפחתו של טייס בדימוס, שעוסק במשרות מנהלתיות עקב תאונה מבצעית, עוברת אל בסיס חיל האוויר בקנדה,

מדוע מתעקשים המבוגרים שהילדות ״תמימה״? התכונה היא סטטית, ואילו הילדים נמצאים בתנועה, הם גדלים, הם משתנים. המבוגרים רוצים שהילדים יישאו עימם את הדבר יקר הערך שהיה, כך הם סבורים, גם ברשותם. והילדים אכן נושאים אותו, כי הם חזקים מאוד. הבעיה היא שהם יודעים. והם יעשו הכול כדי להגן על המבוגרים מפני הידיעה.
הילד יודע שהמבוגר מוקיר תמימות, והילד מניח שהסיבה לכך היא שהמבוגר עצמו תמים ועל כן חייבים להגן על

אי אפשר היה להישאר אדישה לביקורת של משאלת לב עליו. היה לי ברור שאני חייבת לנסות אותו.
והוא באמת ספר מפעים.
ספר שאי אפשר להישאר אדישים אליו.
הוא ספר מעולה. הוא אפל, קשה וכואב. צובט ובועט לסירוגין.
הוא כתוב נהדר, קשה לסכם או לתאר את הכתיבה שלו, הוא באמת ספר יוצא דופן.
יש בו שיחזור היסטורי משכנע של מקום ושל תקופה והתחקיר הרציני שהסופרת עשתה בשבילו ניכר.
קראתי אותו לאורך ארבע שבתות. כל פעם היה

"ספר יפהפה שמזמין את הקורא לצעוד לתוך עולמו המופלא ולצאת ממנו כמה ימים אחר כך בן אדם שונה". הציטוט מהדיילי ניוז. בדרך כלל אינני קוראת כלל את מה שאנשי השיווק של ההוצאה לאור מחליטים לכתוב על הספר. הפעם קראתי גם הסכמתי.

שנות השישים של המאה הקודמת. שנים ספורות אחרי מלחמה נוראה, שכאילו לא הספיקה: המלחמה הקרה מבצבצת לה, כאילו בני האדם אינם יכולים לחיות בלי אויבים. החיים בבסיס חיל האוויר הקנדי טובים מ

ממש חטפתי אותו מהידיים של הספרנית, כשהבנתי שהסופרת שלו היא שכתבה את "מעוף העורב" הנהדר. "מעוף העורב" הוא אחד הספרים הנפלאים שקראתי (לא, אני לא יודעת מה הספר הכי טוב שקראתי. גם לא יכולה להרכיב רשימה של עשרת/מאת הספרים הכי טובים שלי.) אבל אני יודעת להגיד על ספר שהוא נפלא, שהצליח לגעת בי בעוצמה, ששידר על גל משותף עם התודעה שלי. אז בוודאי תוכלו לסלוח לי על חוסר הנימוס כלפי הספרנית.

הספר מתאר את קו

בזמן שקראתי את ספרה של אן מרי מק'דונלד, נזכרתי בסדרה הנפלאה של ערוץ HBO "בלש אמיתי". בשתיהן ממד הזמן בולט מאד, והן מדלגות הלוך ושוב בין תקופות שונות בחיי גיבוריהן, המשתרעות על פני כעשרים וחמש שנה. בשתיהן עומד במרכז העלילה מעשה פשע אלים, שהוא עצמו והכיסוי עליו מחוללים את הרעש שמחריב את חייהן של כמה משפחות. בניגוד לסדרה, 'מעוף העורב' נפתח באקספוזיציה ארוכה מאד, דווקא בהירה עד כדי סינוור כמעט, יפה עד

השנה היא 1962. קנדי הוא נשיא ארצות הברית. חרושצ'וב הוא שליט ברית המועצות. בברלין קמה חומה שחילקה את העיר לשני חלקים. המזרחי והמערבי.
משבר הטילים בקובה בשיאו. האמריקאים חוששים מהצטיידותה של ברית המועצות בנשק אטומי. החשש ממלחמה גרעינית מרחף באויר. והפחד ממלחמת עולם שלישית נוכח וקיים. פושעי מלחמה נאצים עורקים למערב. מרגלים מוחדרים לקנדה, כשזו משמשת כתחנת מעבר לאמריקה, במסווה של אנשי אקדמיה וחוקרים

יצירת מופת.
מצטרף לכל המשבחים.
ספר לא קל (תרתי משמע - 855 עמודים !) הרבה שיחות, מחשבות מעמיקות, תיאורים רבים, וירידה לפרטי פרטים, אך מידי פעם מגיע לשיאים ספרותיים בלתי רגילים, ומרגשים מאוד. וכל העלילה היא דרך עיניה של מדלן, נערה רגישה וייחודית, מגיל תשע ועד שנות השלושים - נערה בוגרת המעמיקה במחשבותיה והמחפשת פתרונות.
הסופרת מתגלה במלוא גדולתה הספרותית, ואף ניתן ציון לשבח לתרגום המצויין.
הקדשתי

במסגרת מבצע הקריאה של ספרים שעומדים שנים על המדף, הגעתי גם אל הספר הזה. פתחתי את הארון בכלל להוציא ספר אחר, אך זה "קפץ" לי לידיים. לא עניין של מה בכך כשמדובר על ספר עבה כל כך. פיזית, לא קל להרים אותו...

הספר מתואר מבעד עיניה של מדלן בת התשע (לאורך 600 עמודים מתוך הספר). ילדה קנדית, בת לאב מחייל האוויר, שכחלק מתפקידו, עובר יחד עם משפחתו מקומות מגורים פעם בכמה שנים. מרבית הסיפור מתרכז בבסיס אחד,