איטליה, קיץ, אי שם בשנות ה-80.

עם בואו של הקיץ כך גם בא הסטודנט השנתי. כול קיץ מישהו אחר. השנה זה אוליבר.
אוליבר מגיע ואליו לא שם לב אליו, בהתחלה מרגיש ממנו סלידה כול שהיא ומתרחק. לאט לאט הרוחות מתחממות ואנחנו עדים לסיפור אהבה אחד מהטובים שקראתי. אליו הוא בן 17 ואוליבר בן 24, אליו איטלקי ואוליבר אמריקאי. שניהם מתאהבים אחד בשני ועוברים דרך ארוכה ביחד שנגמרת עם סוף הקיץ בסערת רגשות.
הספר מתחיל

בספטמבר אחד בהיר, בדיוק בימים שבהם התקבלתי לעבודה כמרצה באוניברסיטת אלקלה דה אנארס, בוטל יום גיבוש שתוכנן למרצים החדשים. מצאתי את עצמי עם יום פנוי ולא מתוכנן, אחרי שבועות ארוכים במדריד שבהם כבר נדמה היה שראיתי הכול. חיפשתי לאן ללכת לא כדי למלא זמן, אלא כדי לצאת מעט מן העיר ומהרעש.
כך הגעתי להחלטה לטייל בערים המרכיבות את קהילת מדריד. בתוך חיפוש כמעט מקרי נתקלתי בשם של עיר יפהפייה שמעולם לא ביקרתי

עלילה להטבי"ת מרגשת שמתרחשת בצפון איטליה. לי היא הזכירה את הספר "די כבר עם השקרים שלך" של פילפ בסון (אגב, ספר מצוין ומומלץ למי שעוד לא קרא).

"קרא לי בשמך" מגולל אינטימיות, עומק, רגש, כמיהה, אהבה עוצמתית, תשוקה ואי-ודאות. אהבתם של אליו ואוסקר טבועה בזיכרון, בחלומות ואפופה סודיות עד לקיהיון חושים.

זהו ספר לא קל ומלווה בתיאורים פורנוגרפיים, כך שאני לא בטוחה שהספר יתאים לכל אחד. מאידך גיסא, מי

"מצאנו את הכוכבים, אתה אני, וזה אפשרי רק פעם אחת ויחידה". מי הוא אתה ומי הוא אני ואיך תקרא לי בשמך?
הזמן הוא אמצע שנות השמונים במאה הקודמת בעיירה ב', אי שם בצפון איטליה, לחוף ים קסום. הבית הוא בית קיץ ומשפחתו של אֶלְיוֹ באה לשם כל קיץ. אֶלְיוֹ גדל "כבן של פרופסור, ללא טלוויזיה" מה שהכריח אותו להיום חכם ורחב אופקים. בכל קיץ, כשהמשפחה באה לבית הקיץ לנפוש, גם סטודנט כלשהו היה מגיע מארה"ב. התנאי ה

"במשך שישה שבועות בכל קיץ היה עליי לפנות את חדרי ולעבור לחדר קטן יותר בקצה המסדרון שהיה פעם של סבי"
כך רוטן אליו בן ה-17 על מנהגם של הוריו לארח מדי קיץ סטודנט שהיה פטור מכל תשלום,
וזכאי לקבל את כל שירותי הבית. עד שהגיע אוליבר עם שרשרת הזהב והמגן דוד עם מזוזת הזהב שעל צווארו.
אוליבר לא הסתיר את יהדותו לעומת משפחתו של אליו שהיו מה שנקרא "יהודים דיסקרטים".

אופיו ויופיו של אוליבר כבשו את

אין לי מילים לתאר את הספר הזה כמעט. קסם. פשוט קסם.
הכל מושלם בו, מהכתיבה ועד לפרטים הכי דקים בדמויות.
צפיתי בסרט לפני שקראתי את הספר, החלטה שבמפתיע שהייתה טובה מאד, שכן הסרט ראוי לשבח בדיוק כמו הספר.
קראתי אותו באנגלית, כי הרגשתי שהקסם שהסיפור הזה מעביר פשוט לא יהיה אותו דבר בתרגום.
עכשיו, לספר עצמו: מה יותר טוב מעלילה קלאסית עם אווירה רומנטית אי שם בצפון איטליה בשנות ה80?
זה לא יכול להיות

קרא לי בשמך הוא סיפור התאהבות של נער בן שבע עשרה, איטלקי, בסטודנט בוגר שמתארח בביתו בחודשי הקיץ.
אמנם ההתאהבות היא בין שני גברים אבל המסע הנפשי המתייסר באהבה ה(אולי) חד צדדית, הוא מסע שגרתי אצל רוב המתאהבים הצעירים, וכאן טמון יפיו.
כשהלך הרוח הזה מנשב בנופים הכפריים של איטליה, בבית מידות הממוקם סמוך לחוף הים ולאחוזה רחבה ועשירה, עם כל הניחוחות והטעמים, זה הופך לחגיגה מעוררת חושים.
אביו של אליו

סאגה משפחתית המסופרת בצורת סיפורים קצרים על יותר מידיי דמויות, לטעמי.
כבר מההתחלה התייאשתי מלעקוב אחר ההקשרים המשפחתיים, כי זה היה קשה מידיי
יש קפיצות בזמנים ובמקומות ואין כל קשר בין הסיפורים.
לא הספקתי להתחבר לדמות אחת וכבר יש קפיצה לדמות חדשה, מתיש.
כל סיפור קצר בפני עצמו - נחמד, אבל סגנון הכתיבה הזה, לא לטעמי.
ננטש באמצע..