#
יש אנשים שמרבים בדיבור. מה שאפשר להסביר במשפט לוקח להם רבע שעה, הרבה דוגמאות, מלים המצטרפות למשפטים ובסוף הם שולפים עט ונייר ומציירים לך דיאגרמה, כי אולי לא הספיקו לך התיאורים בעל פה. הם מעייפים אותי כהוגן ובשיחה עם אחד כזה אני מוצאת את עצמי נאבקת בעצמי כדי להישאר איתו ולא לנדוד במחשבות לTo do list עד שיסיים את ההסברים.

זה מה שהרגשתי בספר הזה: המון סיפורים וסיפורי-משנה, המון דיאלוגים שלא תו

אירלנד האפורה והקודרת מתכתבת באופן מושלם עם תוכן הספר הקודר אף הוא, ויחד עם זאת כל כך מענג ומלטף את הנשמה.

מרטין אייקן הוא קצין משטרה מדבלין, ואלן קונלי היא מורה ממנהטן, ניו יורק. כל אחד מהם, מסיבותיו שלו , חוזרים לאינישאוון. ימיה של אלן הולכים ונוזלים מבין אצבעותיה, ואילו ימי הזוהר של מרטין מאחוריו. כל אחד מהם עומד בפני נקודת שבר בחייו, וכשהשניים נפגשים באופן אקראי- החיבור ביניהם מיידי וחזק.

בחזרה לאינישאוון- <mark>ג'וזף</mark> אוקנור


בתקופה האחרונה אני קורא לא מעט ספרים כנראה שהקיץ הזה מפוצץ אצלי היטב את תאי המוח כך שיש נחמה לפתוח ספר תחת מזגן צונן ולעוף על הדמויות. אולי בעצם אני מתחבא מעצמי כך שמאז שסיימתי את כתב היד החדש שלי ואני לא יכול להקליד מילים אני מתנחם בספרים ומוזיקה.
בדרך כלל אני קורא ספרים מגוונים ובשנה האחרונה אני מחפש אחרי סופרים סופרות אסייתיים או דרום אמריקאים שקיים בהם