היה לי את הספר הזה במשך זמן רב. וקראתי בו בהפסקות לא באשמת הספר אלא באשמת הפיזור שלי. <mark>יאיר גרבוז</mark> כותב נהדר.
אהבתי מאוד בייחוד בתחילת הספר את הקטעים האוטוביוגרפיים של ילדותו ונערותו של המחבר בשכונת בורוכוב בגבעתיים וכן התפתחותו האישית בעולם האומנות הישראלי. קטעי ביוגרפיה כאלו נמצאים כמובן גם בשאר חלקי הספר.
בכלל אני באופן אישי אוהב לקרוא קטעים כאלה. לעומת זאת פחות עניינו אותי הקטעים הטכניים "מקצו

לספר ניגשתי כהכנה לטיול בת-מצווה של בתי הבכורה. טיול לפריז, אם עדיין לא הובן. בעיקרון הספר הזה הוא ספר המכיל המלצות ומסלולים, אבל למרבה הפלא הוא גם ספר קריאה מענג במיוחד.
אין זה סוד ש<mark>יאיר גרבוז</mark> הוא אדם מצחיק. מצחיק עד כדי כך שצחקתי בקול רם, דבר שאני לא עושה בשום ספר, גם אם הוא מצחיק. יכול להיות שאני לא קורא ספרים מצחיקים? אני באמת לא ואפילו "טוב ויפה, ג'יבס" הוציא ממני רק חיוכים נדירים.
הספר שלפ

<mark>יאיר גרבוז</mark> כותב בצינית שוטפת את הספר 'אוי ארצי'. נוסטילגקן בדרכו, טרחן בהלכיו החמקמקים, מטיל הרבה רפש והשוואות חסרות בסיס לאירופה. הוא יותר משתלח מאשר מציע חלופות הוגנות, יותר מעמיד באופן לא פרופורציונלי את ישראל מול צרפת מאשר מגדיר את תוואי השונות והקרבה בין שתי המדינות. נראה ש<mark>יאיר גרבוז</mark> השקוע עד צוואר בכרוניקת היומיום הישראלית, מפנטז על פריז אחרת ורומנטית, לוּ היה מבקר בצרפת בוודאי היה נוכח לדעת

<mark>יאיר גרבוז</mark> בעל ההומור המושחז, הביקורת העצמית היהודית, החמלה האנושית, ואהבת הארץ למרות ואולי בגלל כל מגרעותיה.
הייתי רוצה לכתוב שנעצבתי לראות את פנינו. אבל האמת שצחקתי המון. אלו הם פנינו, והם לא כל כך רעים.

<mark>יאיר גרבוז</mark> מתכתב עם סימון מפריז שיש לו כמה שאלות על האפשרות שיעלה לארץ. ההתכתבות אורכת כשנתיים ימים ובמהלכה משיא גרבוז לסימון את כל העצות האפשריות ואת כל מה שיש לו להגיד (ויש לו הרבה להגיד ובצורה עוקצנית מאוד) על כל דבר שרק אפשר בארצנו הקטנה.ספר מבדח המאיר בגיחוך את אורחות חיינו כאן אך לא יכול שלא להמליץ בסופו של תהליך - רק כאן אני יכול לחיות למרות כל מה שאני אומר.....

<mark>גרבוז</mark> מוכר בעיקר כאמן ולזכותו נזקפות כמה אמירות פוליטיות אומללות או שלא, תלוי את מי שואלים.
הספר מתיימר לסקור עשרות ספרי מקור ותרגום שיצאו במהלך מאה השנים האחרונות. בין היתר מתייחס <mark>גרבוז</mark> לברנר, ג'יימס ג'ויס, נורית זרחי, גונצ'רוב, קורטאסר, מנדלי מוכר ספרים, עמוס קינן, משה שמיר, דוסטויבסקי, אסף ענברי, יעל נאמן, נתן זך, חיים באר, יונה וולך, אבות ישורון, מתן חרמוני, ברנרד מלמוד, עגנון ועוד רבים וטובי

יומן קריאה נפלא, אינטימי, מתפקע מרעיונות ומלב חם וסקרן. כשהגעתי לעיסוקו בברנר ובתיעוב העצמי המלנכולי המתמשך של ברנר, שאלתי את עצמי למה ברנר בזבז את החיים במלנכוליה הזו.

ספר אדיר שחבל על הזמן! לא הפסקתי לצחוק. אפילו נפלתי מהמיטה מרוב צחוק! זה כל-כך כל-כך תמים אבל כל-כך כל-כך מצחיק! ממש כמו גירסה מחודשת ועדכנית של חושם! מי שעוד לא קרא אותו עד עכשיו לא יודע מה הוא מפסיד! וממש לא שווה למכור אותו.

הזוהן

ספר לזמנים קשים. כזה שתמיד מעלה חיוך.

הכרתי אפילו פולניה שחייכה כשקראה פרק אחד (לא צחקה, לא צריך להגזים) , ואמרה שהכל נכון.