עוד ספר בשרשרת ספרי אסונות ודיסטופיות שיצא לי לקרוא לאחרונה ועוד אחד מן הספרים הזנוחים אך המוצלחים שהגעתי אליהם רק בזכות ביקורות בסימניה. כן ירבו, חבר'ה!

מסתבר ש<mark>סוזט</mark> היידן אלגין הקדימה בשנה את מרגרט אטווד ואת "מעשה השפחה" שלה ופירסמה את הדיסטופיה הפמיניסטית הקודרת שלה "שפת אם" כבר ב-1984 (מזכיר לי משהו, המספר הזה...). בעברית הספר יצא לאור ב- 2008. שטויות, מה זה 24 שנות עיכוב לעומת הנצח?

בספ

אוֹאוֹתָ'נוּת'וֹל: יתמות רוחנית; להיות ללא כל קהילה רוחנית או משפחה.
דוֹאוֹלֵדוֹש: כאב או אובדן המלווים בתחושת הקלה, הנובעת מכך שתמה הציפייה שיגיעו כבר.
ראנִי: הישג חלול, דבר מה שאדם רכש, קיבל או השיג, אבל ללא תחושת סיפוק.

***

<mark>סוזט</mark> היידן אלגין עשתה ההפך מג'ורג' ארוול ב-1984.
הוא המציא שפה מהונדסת, Newspeak ("שיחדש") שמטרתה לצמצם את אוצר המילים ולסלק כל ביטוי המתקשר למשמעות של חופש, מרד ו

#
השפה ככלי לשינוי תודעה ולשליטה על אחרים מוזכרת בלא מעט ספרים. פרט לספרי עיון, גם ספרים עלילתיים עוסקים ברעיון הזה. למשל "לקסיקון" של מקס ברי. מלים הן צלילים המתממשים לכלל דימויים שהם יותר ממשמעותם המילולית. המומחים למלים, שאינם סופרים דווקא - פירסומאים ופוליטיקאים מומחים בהן יותר מסופרים - יכולים בהחלט להשפיע על תודעת השומעים, לשלוט ולגרום לשינוי.

הסיפור הבדיוני עוסק במלים ומושגים. החברה ה

הכל התחיל בשבוע הספר שמוכר בדוכן דחף לי את הספר הזה ואמר לי שאני חייבת לקרוא אותו ( ואני רק חיפשתי את "המשכוכית" של קוני ויליס.. ) התקציר נראה לי נחמד אז החלטתי לקנות .
אחרי שפתחתי אותו פשוט נשאבתי פנימה ! הספר פשוט זיעזע אותי במובן הטוב של המילה . לא יכולתי להתנתק ממנו עד שסיימתי אותו . ואחרי שסיימתי לא הצלחתי להפסיק לחשוב על התוכן .
והתוכן- מדענים מגלים שהאישה נחותה מהגבר , הדיבר ה 19 של החוק