אין לי מושג כמה ידיים החזיקו ודפדפו בספר הזה של <mark>יז'י קושינסקי</mark>, דפיו המוכתמים מעידים עליו שהיה נדרש, ושנקרא גם תוך כדי אכילה, ובשל היותו ותיק דיו (יצא לאור בארה"ב בשנת 1979) ונתפס כספר סנסציוני–אני מניחה שעבר ידיים רבות עד לרגע שנחת בביתי.
אז כהרגלי, לפני הכול, התחלתי לפשפש בנכסיו של הסופר היהודי/פולני/האמריקאי הזה. ניסיתי לדלות כל שביב מידע שנכתב אודותיו, כי רק כך אני מצליחה לשרטט בעיני רוחי קווי

<mark>יז'י קושינסקי</mark> הוא סופר פולני שכתב את רב המכר "להיות שם" שזכה לעיבוד קולנועי משובח בכיכובו של פיטר סלרס השחקן הקומי המופלא. בספר "מכונת משחק" קושינסקי רוקח עלילה מפותלת מרובת תפניות, קרב פסיכולוגי, אווירת מתח בלשית פילם נוארית מלווה במוזיקה שמהווה פסקול עבור גיבורי הספר ואווירת הספר בכללי. אך מה שמיוחד בספר זה, שבהחלט מראה את כישורו הרב של קושינסקי כסופר לרתק את הקורא, בכך שדימוי מכונת המשחק הינו מ

שאנס הוא גנן הלוקה בשכלו, אשר גדל בבית מעבידו האמיד משחר ילדותו לאחר שהתייתם מאמו. הוא אינו יודע קרוא וכתוב, וכל חייו תחומים בבית מגוריו ובגן, אותו הוא מטפח. הרחוב לא קיים עבורו, ואין בו סקרנות לחיים המתרחשים מעבר לחומות הבית. את הקשר שלו לעולם ואת כל ידיעותיו הוא שואב דרך הטלוויזיה, בה הוא צופה באדיקות. יום אחד נפטר בעל הבית הזקן ושאנס מתבקש לעזוב את הבית, ע"י עורכי דינו של המנוח המטפלים ברכושו,

וואו, זה אחד הספרים הקיצוניים שקראתי.

אבל אני חושב שזה הדבר היחיד שמאפיין את הספר, ובמקרה של <mark>קושינסקי</mark> אני מתחיל להריח לאיפה זה הולך, האם הוא יהיה מאותם הסופרים חסרי החן שיכולים להעמיד את הכתבים שלהם בקרן אורה רק ע"י עמידה על עיקרון אחד שאולי קצת מושך - קיצוניות?

סיפורו של ילד בן6 עזוב, שנאלץ לשרוד בסביבה הכפרית שאוצרת בתוכה שנאה גדולה לחזות שלו שלא בהכרח יהודית ויותר צוענית (שלמעשה אין שום

בכל ערב יום השואה אני משתדל לבחור ספר מן התקופה החשוכה ביותר שידע האדם המודרני (עד כה, יש מה לשפר...). באופן מוזר, דווקא מן הספר הזה נמנעתי במשך שנים, אולי מתוך אינטואיציה מוקדמת?
היום, לאחר הקריאה, אני יכול לומר שאני שמח שלא ויתרתי עליו אך גם איני שלם איתו. הספר בעיניי הוא מסע מתמשך של זוועות, כמעט ללא הפוגה. אם כוונת הסופר הייתה להעביר את הקורא, ולו כגרגיר מלח, מן הסבל האנושי שחוו בני אדם בשואה,

הספר מיועד לחובבי הספרות הבלשית וחובבי המוסיקה שבינכם. <mark>יז'י קושינסקי</mark> לקח את 2 התחומים הנפרדים הללו ורקח את ספר הבלש המוסיקלי המושלם.

ספר מותח, מרתק, עתיר באנקדוטות מוסיקליות ועם סוף מפתיע.

אחרי הספר הקיצוני 'הציפור הצבועה' שנבע מדמיונו הפורה, והספר המועתק לכאורה 'להיות שם' אמרתי לנסות עוד ספר אחד של <mark>קושינסקי</mark>, לראות אם בכל זאת כן יש איזה משהו שאפשר להיאחז בו.
"מכונת משחק" (או פינבול בלעז) הוא ספר בינוני. הספר בסגנון רומן- מתח- בלשי עוקב אחרי עלילות ואירועים לא ברורים על מצע מוזיקה באמריקה של אז.
במוזיקה אני מתכוון למוזיקה קלאסית ומוזיקת מכונה (כשבדיוק התחילו להכיל את המוזיקה הרו

חזרתי אל הספר הזה בשל המצב הפוליטי במדינה, ואין הכוונה לעסוק במצב הפוליטי עצמו אלא במה שמשותף לכולנו, כלומר הדאגה לעתידנו.
מהיום בו החל המין האנושי להתקבץ במספרים גדולים, מרמת השבט ומעלה, הוא יצר את תפקיד המנהיג, ויחד איתו באה השאלה הגדולה בנוגע לכשירותו של המנהיג הזה לבצע את תפקידו. 'להיות שם', כמו גם אגדת 'בגדי המלך החדשים' של הנס כריסטיאן אנדרסן, פורט על הנימים של הפחד הכלל אנושי העמוק מפני מצ

קראתי הרבה ספרים במשך חיי הקצרים. רובם המוחלט התרכז סביב ספרי אימה/פנטזיה או מדע בדיוני קליל.

סצנות קשות הן לא דבר שזר לי. אני לא סולד בקלות מגילויי פורענות ואלימות בהן. אני לא זורק את הספר ממני והלאה ברגע הראשון שהמתואר בו אינו עולה בקנה מידה אחד עם העולם הוורוד שאני מנסה לשאוף לו מסביבי ואני לא עד כדי כך יפה נפש שאחשוב שהאכזריות פסה לה מן העולם ובטח ובטח שלא תצעד לתוך החצר הפרטית שלי. אני לא