רכני מטה, מי שלא תהיי,

רכני מטה והבחיני בי,

צפי באימה הפושקת את פי

פוסקת משפטי-

ולגלגי.

השליכי מטה, לעבר כל בור אפשרי,

השליכי מטה דבר מה,

כל דבר,

רק לא מאומה.

הקשיבי לרוח השאננה,

זו הנישאת מעלה-מעלה,

הקשיבי ומשכי כתף,

למשמע קולי-

זעקה,

צרחה,

שאגה...

רכני מטה, מי שלא תהיי,

רכני מטה והבחיני בי,

בדם הניגר מליבי,

בלהב בידי...

עוף חול שכמותי.

כאן, בעיר המתפוררת,

ענקי מתכת

נושקים לים.

כאן, בינות למצולות,

בתולות נחנקות

מנבואות זרות

ושחף מורעל.

שם, בכוכב אחר,

מבעד לענן סורר,

בפני רקיע מעורפל,

אני מרכין ראש – ונעלם.

במכחול שטוף שמש זה-

אצבע את רוחות אהבתי.

ומנגד-הגבעות החשופות

ועינייך עוטפות,

בולעות.

רקיע חיוור של ימי דמדומים-

אלו הם דמדומי ספקותיי,

גסיסת כאבי...

ולו רק למען לילה אחד,

ביחד,

אנצור זכר יום זהב,

שטוף שמש ככל שיהיה-

ענני סערה מעליו.