אחרי הספר הקיצוני 'הציפור הצבועה' שנבע מדמיונו הפורה, והספר המועתק לכאורה 'להיות שם' אמרתי לנסות עוד ספר אחד של קושינסקי, לראות אם בכל זאת כן יש איזה משהו שאפשר להיאחז בו.
"מכונת משחק" (או פינבול בלעז) הוא ספר בינוני. הספר בסגנון רומן- מתח- בלשי עוקב אחרי עלילות ואירועים לא ברורים על מצע מוזיקה באמריקה של אז.
במוזיקה אני מתכוון למוזיקה קלאסית ומוזיקת מכונה (כשבדיוק התחילו להכיל את המוזיקה הרובוטית והמסונתזת והיו דעות לפה ולפה עד כמה היא 'זולה'), כשמישהי מפוקפקת פוגשת באיזה כוכב לשעבר בתעשייה ואיתו מנסה לגלות את דמותו של כוכב עולה ועצום שחלק מהעניין בו זה המסתורין שמצליח לשמור עליו למרות הפרסום והטרנדיות שלו.

הספר לא גרוע, בכל זאת גמרתי את כולו, אבל הוא בהחלט לא מצוין. יש בו פגמים, ודווקא מה שטוב בו זה התרגום לעברית שהיה מאוד יפה, נדיר לי למצוא תרגום כזה טוב מאנגלית.
בכל אופן, זה באמת קטע של קושינסקי כנראה, לדחוף את הסוטה והגרוטסקי כדי לתת נפח או להרשים, מה שבשעת מעשה זועק מלאכותיות וחוסר חיבור: הספר הזה המכיל הרבה מיניות מוזרה וקיצונית, היה יכול להיות לא רע בכלל בלעדיה, ואם כבר היא שם - אז גם זה צריך לדעת לחבר.

וזה בנוסף לסוף היבש מאוד שהייתי מצפה ליותר, אחרי כתיבה ושזירה עלילתית לא רעה בכלל.

לא יודע אם מכח שלושה ספרים אני יכול להגיד אמירה כמו 'קושינסקי סופר בינוני' אבל הנה אמרתי אותה איכשהו :)

מחבר הספר הזה היה יהודי פולני שהיגר לאמריקה ורק שם הוא התחיל לכתוב ולהתפרסם.
קראתי בזמנו את "הציפור הצבועה" של קושינסקי, שהצליח מאוד בעולם האנגלוסקסי ובעולם כולו. ספר שכזכור, דיבר על תלאותיו והישרדותו של ילד יהודי בזמן השואה ודברים רעים שקרו לו מידי פולנים דווקא... (לכאורה ילדותו של הנ"ל) התרשמתי בעיקר ממה שאפשר לקרוא לו "פורנוגרפיה של הזוועות" האמנתי כבר אז, שמדובר בסיפור שבו הסופר נתן דרור לדמיונו הפורה. ובכל זאת עם הצלחה (של אז) לא מתווכחים ו"להיות שם" שבא אחריו והצליח מאוד כסרט, ביסס אז עוד יותר את מעמדו של קושינסקי. אז אולי הוא הצליח יותר מדי! כי בינתיים אירע משהו; בכמה מאמרים בעיתונים אמריקניים האשימו את קושינסקי בשקרים על מה שסיפר ב"ציפור הצבועה" (ושכחו שבעצם מדובר ב"ספרות יפה" ולא בדוקומנט) האשימו אותו שהוא העסיק "סופרי צללים" שכתבו עבורו ולא הוא זה שכתב את ספריו. האשימו אותו גם ש"להיות שם" הוא פלאגיאט של ספר פולני משנות השלושים כי יש אלו קווי דמיון ובעוד כל מיני האשמות שאינן מבוססות באמת! ממש לא! אבל זה לא שינה לקהל הספרותי; קרנו של קושינסקי ירדה בבת-אחת! אמנם הוא המשיך לכתוב ואחר-כך באו ספרים נוספים וביניהם אני מניח שגם הספר הנ"ל... שבו הוא מתחיל לספר על מלחין מפורסם שהיה זמן ששמו נישא-בפי-כל אבל קרנו ירדה ועכשיו הוא בקושי מתפרנס וחי בכמעט עוני באזור ממש גרוע של ניו יורק (דרום הברונקס) ואם זה מזכיר לכם משהו מקושינסקי עצמו זה איננו במקרה (למרות שקושינסקי היה במציאות עשיר)... שוכרים אותו להתחקות אחרי זמר מפורסם ומצליח שאיש אינו יודע מיהו וכאן נכנסים לעלילה סיפור מתח "כאילו מהצד" שמעורבים בו כמה נשים יפהפיות וסקס! המון סקס מעורב במוזיקה! שמתואר כאן בפרטי פרטים מה שהוא עשה לה ומה שהיא עשתה לו... ומועדוני סקס וסאדו-מאזו שגם הם קשורים מן הסתם לחייו האמיתיים של קושינסקי...
עצוב בעיניי שקושינסקי מת מוות לא-טיבעי. לכאורה הוא התאבד אבל לאור הצורה המשונה שבה הוא נמצא מת (נחנק בניילון עטוף סביב ראשו) ומה שידוע לי על רכבת ההרים של חייו אפילו זה איננו בטוח... בכל אופן, הספר הישן הזה אמנם איננו מגיע לפסגות של "להיות שם" אבל יש בו עלילה עם מתח מסוים והוא די קריא בעיניי. עובדה - סיימתי אותו! (ולא על כל ספר שאני קורא אני יכול לומר זאת...)

תרגום מטריף ספר קריא ביותר לצעירה הסוערת
מ מ ל י צ ה

יז'י קושינסקי הוא סופר פולני שכתב את רב המכר "להיות שם" שזכה לעיבוד קולנועי משובח בכיכובו של פיטר סלרס השחקן הקומי המופלא. בספר "מכונת משחק" קושינסקי רוקח עלילה מפותלת מרובת תפניות, קרב פסיכולוגי, אווירת מתח בלשית פילם נוארית מלווה במוזיקה שמהווה פסקול עבור גיבורי הספר ואווירת הספר בכללי. אך מה שמיוחד בספר זה, שבהחלט מראה את כישורו הרב של קושינסקי כסופר לרתק את הקורא, בכך שדימוי מכונת המשחק הינו מרכזי ומגיע בכל מיני צורות וזוויות במהלך הספר, התנועה העלילתית, לעיתים רנדומאלית לעיתים מכוונת לפגוע במטרה, מה שבטוח שאתה כקורא נע ככדור כסוף וחלקלק בפינג פונג מתגלגל על משטח מואר וצבעוני עם חורי מטרה, מקבל מכות ועף לפינות שונות על פניי המשטח, צריך חושים חדים כמו זריזות תגובה, מיומנות של תשומת לב לפרטים תחת לחץ מתון כמו במשחקי הארקייד של שנות ה 70 וה 80 (הספר נכתב בשנות ה 80 וכך גם עלילת הספר אם זיכרוני אינו מתעתע בי). כך גם הקורא מרגיש ונע בין מקומות ומוחותיהם של דמויות הספר ובין הפניות שהספר לוקח, יכול להיות שלקורא מיומן המסתורין יתפוגג במהרה והפתרון יגיע עוד לפניי סיום הספר.
אני בכל אופן כפי שאני צופה בסרטים או קורא בספרים, אני אומר "בוא תשכנע אותי במציאות המוצגת, אני בא בהתמסרות" לרוב בגישה הזאת אני נהנה מיצירות אומנות, כך יכולתי להיות מופתע מהאופן שבו המסתורין נרקם ונפרם עם התקדמות הספר ומגיע להתרה שאותי אישית סיפקה. אבל גם אם הפתרון צפוי, עדיין הקורא יוכל ליהנות ממותחן זה בגלל האופן שבו הוא כתוב ומתקדם. מומלץ!