השאלות הכי מעצבנות הן אלו שאין לנו תשובה עליהן. עבורי, המקום הראשון ברשימת השאלות המעצבנות שמור לאחת והיחידה -
"את דתיה?"

יש לי כל כל הרבה תשובות, אף לא אחת מספקת. אני יצור כלאיים. אני לא מרגישה חלק מהעולם החילוני, אבל בה במידה אני לא מרגישה חלק מהעולם הדתי. אני אפילו לא בטוחה איפה עובר הגבול ובמה כל עולם מאופיין. גבולות הגזרה הללו, שאנשים כל כך בטוחים בהם, בעיני הם כמעט שקופים. את הזרמים ה"קי

מכתבים לטליה.
שלושה גילויים נאותים ילוו את סקירתי זו לספר הוותיק (2005) שנכתב על שנות 1972-4. מלא בתובנות, ועטוף בעטיפה שאורזת מוצר וינטג' זה.
הראשון - קראתי אותו לראשונה פחות או יותר כשיצא לאור. מחבר לא מוכר, איכשהו הגעתי אליו (אין לי הזיכרון איך) התחברתי אליו ואל שני גיבוריו (<mark>דב</mark> וטליה) מאוד והזדהתי עם טליה. זכור לי כטוב, ומאז נח ונשכח לו על אחד ממדפי הספרים שלי.
ולפני שאפנה אל הקצת עליו ומדוע

רגע לפני שהאדמה רעדה

לקראת כל יום כיפור, אני משתדל לקרוא ספר העוסק במלחמה שעדיין מרחפת מעליינו כמו צל שחור. לעתים זה זיכרונות לוחמים, כמו רומן של שריונר ששרד, ונשאר לספר על רגעי האימה ההם. כך קראתי לפני שנים, את הספר תאום כוונות של חיים סבתו, המספר על פלוגת הסדר שנטלה חלק בקרבות הבלימה ברמת הגולן. אחד מחלקיו המטלטלים של הספר, הוא תיאור רגשות האשם של חיים, על חברו – החברותא (בן זוגו ללמודים בישי

אוי, כמה דחיתי את הקריאה של הספר הזה...
מדובר באחד מסיפורי ההתכתבויות הכי שבירים, נוגעים ללב וישראלים שיש. אין דבר שלא הרגשתי בעת קריאת הספר:
עצבות מהידיעה המרה, תקווה שאולי דברים יקרו אחרת, התרגשות מפגישותיהן ומילותיהן הכנות של הדמויות, התאהבות בקווי נפשן ואופיין המיוחד...
<mark>דב אינדיג</mark>, בחור ישיבה צעיר, מקבל מכתב מטליה, בת קיבוץ אשר מסוקרנת לשמוע על היהדות. דב המסור עונה לה, ומלהטט בין החגים, השב

*ביקורת כריכות*

אני רק שאלה - למה נכתב שמחבר הספר הוא <mark>דב אינדיג</mark>, שכבודו הרב במקומו מונח, אם את כמחצית הטקסט כתבה נערה עלומה בשם הבדוי טליה? זה לא קצת לא-פייר? בסדר, לא צריך לגלות את שמה האמיתי, אבל צריך להזכיר שהיא נמנית עם המחברים.

האם הדירו את "טליה" משמות המחברים מטעמי הדרת נשים? מטעמי כשרות? מטעמי צניעות?

האם זה מפני ש"טליה" סיפקה את השאלות ודב את התשובות?
האם התשובות חשובות יו

אהבתי את הספר "מכתבים לטליה". זה הרגיש צלילה למחוזות אחרים. מחוזות שלא הכרתי. הספר מאגד בתוכו תיעוד של מכתבים שהוחלפו בשנות ה70 בין טליה (שם בדוי), נערה חילוניה מהקיבוץ ו<mark>דב אינדיג</mark> ז"ל, לוחם דתי שנפל במלחמת יום כיפור. בספר היתה עלילה, אבל היא הייתה מזערתי והיא היתה החלק התפל. להרגשתי העיקר של סביב ויכוחים על דת, שיחות פילוסופיות עמוקות ופערים חברתיים בין המגזר הדתי לבין המגזר החילוני. הספר היה כתו

בע"ה
"וכך בניתי גשר. בנוי ממילים ומשפטים, נשען על אמון וכנות ופתיחות, מעביר רעיונות ומחשבות; בניתי גשר, גשר לליבך."
אפתח במספר מילים על הספר עצמו - הוא מתאר התכתבות בין נערה חילונית מקיבוץ לבין בחור ישיבת הסדר, שנספה במלחמת יום הכיפורים. עניינם העיקרי של המכתבים הוא שאלות וקושיות שהיו לנערה - "טליה" - לגבי היהדות, שעליהן ניסה דוב לענות; אך פעמים רבות הם מחליפים חוויות ושאלות גם ללא דיון סדור. הס

לא יאומן שהסיפור הינו תיעוד המכתבים ולא רומן פרי דמיונו של המחבר.
ההתכתבות בין טליה ל<mark>דב</mark> מכניסה את הקורא לתוך תקופה נפלאה ומרתקת של תחילת שנות השבעים,על רקע המאורעות שהתרחשו באותה תקופה.
חבל ש<mark>דב</mark> נהרג בגיל כה צעיר ומזל שהיו לו כאלה חברים טובים שהנציחו אותו עם הספר המקסים הזה!

עוד לפני שקראתי את הספר הוא גרם לי לתחושת עצב מעיקה, בעקבות התקציר שגילה לי כי <mark>דב</mark> למעשה נפל בקרב (לא ידעתי את זה לפני!).

ההתכתבות בין <mark>דב</mark> וטליה נהדרת. חלופת מכתבים מתוקה, כנה אישית ופתוחה. אפשר להסיק ממנה כמה <mark>דב</mark> היה רחב אופקים, בחור מחונן שרצה להספיק כמה שיותר (כמובן מגלים על כך עוד כשקוראים עליו בחלקו האחרון של הספר, בו מסופר על <mark>דב</mark>). את אישיותו המשכילה של <mark>דב</mark> ניתן לראות גם דרך הספרים הרבים שהוא