גם אתם אוהבים את הספרים האלה שמאיצים לכם את קצב הלב פוערים לכם את הפה וגורמים לכם לנוע בקוצר רוח ובציפייה להמשך העמוד?
כי אני אוהבת אותם, ו<mark>א. ג'. פין</mark> כנראה גם אוהב אותם. נראה שהוא גם הצליח לכתוב אחד כזה במובן מסוים, למעט העובדה שהספר באמת התחיל לרתק אותי רק ב200 העמודים האחרונים שלו בערך ועל זה הורדתי כוכב אחד יחיד ומיוחד.. אבל ברגע שהעלילה תפסה תאוצה והתחילה לרתק אותי, אני יכולה להגיד עכשיו שאנ

עריכה עריכתית!!
אל. פשוט אל תקשיבו לותרנית שם למטה שנטשה את הספר בעמוד 158.
אין תאור יותר מדויק מ"מותחן פסיכולוגי" עבור הספר-
הוא משחק באמת ובעובדות, מה קרה, מה מציאותי ומה המוח שלנו בוחר לראות ולדעת.
באופן מפתיע, יותר התמקדתי באנה, הדמות הראשית מאשר בפתרון התעלומה.
אתה חי איתה, מתבודד איתה, כואב את כאבה ומשתכר יחד איתה- דמות רגישה ונוגעת ללב אשר מעבירה באופן מדויק
את תחושות ההפרעה הנפשית.

ד"ר אנה פוקס היא פסיכולוגית, היא מבודדת עצמה מהעולם, מסוגרת בביתה, תחת פחד נוראי ממקומות ציבוריים, מקומות פתוחים, כל אשר מחוץ לביתה מפחיד ומלחיץ אותה.
היא אגורפובית.
כל עולמה סובב סביב שתיית יותר מידי יין, יותר מידי תרופות מטשטשות צפיה בסרטי שחור לבן ישנים וצפייה בשכניה דרך החלון, היא מרגלת, היא מצלמת ועוקבת.
שכנים חדשים הגיעו, משפחת ראסל. זוג עם נער מתבגר, היא זוכה לביקור של אית'ן הנער ובהמש

ספר מתח מעולה! לא הצלחתי להניח מהידיים.

הספר משקף את הקו הדק שבין שפיות לאי שפיות, בין אמת לשק, בין מציאות לדמיון והזיות.
הספר מובא מנקודת מבטה של ד"ר אנה פוקס, פסיכולוגית ילדים, אשר עקב טראומה הופכת לאגורפובית (פחד ממקומות פתוחים), מה שמשפיע על חייה וגורם לה להתרחק מהסביבה המוכרת ועבודתה.
את זמנה היא מעבירה בצ'אטים בקבוצות במחשב, משחקי אונליין והתחביב הגדול מכל: צפייה בסרטי שחור-לבן, שתיית א

פסיכולוגית שעברה טראומה משפחתית מסתגרת בביתה מלאת חששות מיציאה לרחוב,מעקב על שכניה מבעד לעדשת המצלמה נדמה לה שראתה רצח.הפניה למשטרה מסמנת אותה כאחת שהוזה בעקבות העבר שלה.מכאן מתחיל מסע שלה להוכיח שמה שראתה היה באמת ואינו חיזיון תעתועים.מומלץ לא להתיאש בדרך לסיום המפתיע.

הספר הנהדר הזה מביא לנו את סיפורה של ד"ר אנה פוקס, פסיכולוגית ילדים, שבעקבות טראומה קשה שעברה לפני כשנה היא סובלת מאגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים/צפופים).
אנה, שגרה לבדה בבית הגדול שלה, פיתחה לעצמה תחביב בשנה החולפת שבה היא היתה סגורה בביתה, והוא לצפות בשכניה ולנחש מה קורה בחייהם דרך מצלמת הניקון שלה. יום אחד, היא רואה משהו שמזעזע אותה, וכאן הסיפור שלנו מתחיל. מעין פילם נואר באווירה היצ'קוקית (שז

הסופר מזמין אותנו למסע אל תוך נבכי אישיותה של אנה, הדמות הראשית בספר.
אנה מאובחנת באגורפוביה, חרדה משהייה במקומות ציבוריים, וכתוצאה מכך אנה כולאת את עצמה בביתה הגדול שבניו יורק
ואינה יוצאת ממנו.

ע״מ להעסיק את עצמה בשעות היום היא מתכתבת עם אנשים אחרים, שמאובחנים באגורפוביה ומנסה לעזור להם
מעצם היותה פסיכולוגית שעזרה לילדים להתמודד עם משברים היא מנתבת את הכישרון הזה לעזרה לאנשים, שסובלים מא

אנה פוקס המתגוררת בניו-יורק, אגרובפובית שאוהבת להציץ לשכנים ולצלם אותם מדי פעם. היא אוהבת לערבב תרופות.
ובמיוחד אוהבת לשתות אותם עם יין מרלו. יש לה בית עצום של 4 קומות. בתור הקורא אתה מכיר את הבית שלה לפרטי פרטים. כל קומה מהמסד עד הטפחות.
כאשר הראסלים עוברים לגור בבית מעבר לפארק, בחזית של הבית שלה. היא חוקרת עליהם, כמו על רוב השכנים שלה.
משפחת ראסל הם שלושה נפשות אלייסטר האבא, ג׳יין ראסל האמא ו

לרוב לא קוראת ספרי מתח,
אבל איזה כיף שהספר הזה הגיע אלי!
ראשית ההתמודדות של הגיבורה עם אגרופוביה מתוארת בצורה יוצאת מהכלל.
הספר קולח ממש, קשה להניחו מהיד.
והסוף!! לא הייתי בכלל בכיוון!
ממליצה.