אזהרה: ביקורת מתלהבת באופן חסר תקנה.

אני די בטוחה שלו אני בת ה11 ואני בת ה20 הינו עורכות תחרות מי תגיע מהר יותר אל הספריה כדי לשאול ראשונה את "אמילי ממולד ירח", אשר נכתב ב1923 ותורגם לראשונה לעברית ב2021(!), ככל הנראה הינו מגיעות באותו הרגע בדיוק ונאבקות נואשות על הספר בקרב מכוער ואכזרי.
אבל, ובכן, אני בת ה11 לא קראה מעולם ואף לא שמעה מעולם על הספר, כך שאני הנוכחית זכתה בפרס המתוק והיקר. והתזמ

כשקראתי את הספר לראשונה הייתי בת תשע. ילדה שאוהבת לחלום חלומות בהקיץ, שיודעת למלא את ימיה במחשבות ותהיות. ובכל זאת, מודה בעוונותי שלא אהבתי את הספר. כנראה שנולדתי זקנה. אולי כי לא היה לי את החן של אן. אולי כי הייתי רצינית מדי, אולי כי מעולם לא הצלחתי לראות באמת את יפי הדרך, התעלמתי מעצים ופרחים, ותמיד העדפתי לתקוע את האף בספר מאשר להיות בחוץ. ואם כבר לקרוא – העדפתי היתה נתונה לספרי הרפתקאות בהם הג

כשהייתי ילדה, רק שלושת הספרים הראשונים מסדרת אן שרלי תורגמו לעברית, ולא אף ספר נוסף של <mark>לוסי מוד</mark> מונטוגומרי.
אם ידעתי שהיו עוד ספרים, אם תהיתי על זה, כנראה שנתתי קרדיט להוצאות הספרים והנחתי שאלה היו הספרים הטובים ביותר ואת השאר לא היה שווה לתרגם.
איזו הנחה מוטעית.

אבל אני לא באמת זוכרת מתי גיליתי שיש עוד ספרים ואם תהיתי למה לא תורגמו. אני כן זוכרת שתהיתי למה אן לא הפכה לסופרת.
אן שרלי היא גיב

ממש הופתעתי כשמצאתי את הספר בספרייה. ספר של <mark>לוסי מוד מונטגומרי</mark> שאינו האסופית!!!
שאלתי אותו במהירות וגיליתי שמדובר בספר שיצא לאור בעברית רק ב-2021. ומדובר בפנינה אמיתית.

הכתיבה היא אותה כתיבה - זורמת, נעימה ועוטפת.
כמה וכמה פעמים הייתי צריכה להזכיר לעצמי שלא מדובר באסופית. זו לא אן שרלי אלא אמילי!
אבל נראה שהרעיון המרכזי אותו הדבר:
ילדה יתומה שעוברת לגור בבית יפהפה עם אנשים שלא כל כך רצו בה

מעטים הספרים שאני לא יכולה להתרכז בקריאתם כשאני שומעת את המוזיקה שאני שומעת בדרך כלל.
האסופית, מאת <mark>לוסי מוד מונטגומרי</mark>,הוא אחד מהם. ניסיתי להבין למה באמת אני לא יכולה להתרכז בקריאת הספר עם המוזיקה הזו ולאחר בערך דקה הבנתי.
העלילה בספר היא מהירה, ולכן אני הייתי צריכה להתרכז אך ורק בקריאה ולא בשום דבר אחר.
ל<mark>לוסי מוד מונטגומרי</mark> יש כישרון לדחוס שבועות שלמים לעמוד אחד. בדרך כלל, אני לא אוהבת כשעלילה

את ספרי האסופית קראתי מהסוף להתחלה.
כשאני אומרת "הסוף" אני מתכוונת לשלישי, שהיה האחרון שתורגם בתקופה בה קראתי את ספרי האסופית.
בחסות הספריה שלנו, שהיתה דלה למדי, ובה למדתי לקרוא לפי הסדר הכרונולגי בו מצאתי את הספרים ולהשלים פערים בעזרת הדמיון ובדיעבד, התחלתי מהספר השלישי וחזרתי אחורה בזמן (לפעמים באופן מאוד ממשי - בחזרה לתרגום מיושן במיוחד).
במקום לראות את אן גדלה, צומחת, להיפרד מאנשים שמתו (הו

המון זמן לא כתבתי שום ביקורת, וטוב לחזור לזה עם ספר כל כך מתוק.
בחודש האחרון קראתי בדבקות את סדרת אן שרלי. לא יודעת מה עבר עליי. במקרה נפלתי על הספר הראשון – שאותו השאלתי רק כי קראתי אותו לפני מיליון שנה כילדה, ונתקלתי בו בהוצאה חדשה – והוצאות חדשות זה תמיד טוב. ואחר כך לא יכולתי להפסיק. קצת כמו הקטע של הארי פוטר, רק ש:

א. העותקים שלו מחכים לי על המדף כל פעם לפי סדר כרונולוגי, ואני לא צריכה

וואו וואו וואו וואו וואו! בהחלט סדרת הספרים האהובה עליי, כל ספר מרגש עד דמעות ומצחיק. אלה סוג של ספרים שאפשר לקרוא שוב ושוב בלי להשתעמם. להתחבר לדמויות, לאהוב אותן, לכעוס עליהן, זה כל כך כיף לכעוס עליהן! אז כן, כל מה שאמרתי נשמע די קיטשי אבל אלה ספרים מצויינים שתמיד כיף להוציא מהמדף ולקרוא. <mark>לוסי מוד מונטגומרי</mark> לוקחת את חלומות הילדות של כל ילדה שנייה בעולם ו"מתרגמת" אותם לספר, אהבתי מאוד!

בגיל 29 החיים של ולנסי מגיעים לקיצם.
היא בת 29, רווקה זקנה, דהויה ומשעממת.
אף אחד כבר לא יתחתן איתה, לא יקרה לה שום דבר מעניין בחיים. כל חייה ימשיכו להיות רצף של התנהגות מרצה, מנומסת ונורמטיבית לפי הסטנדרטים של המשפחה הבלתי נסבלת שלה.
בשלב הזה, לא כל כך אכפת לנו, אם להיות כנים. היא באמת דמות מבאסת וקשה לדמין איך יצמח מהעשב האפרפר והדהוי הזה רומן רומנטי שיצליח באמת לגעת בקורא.

בגיל 29 החיים של ולנ