הרבה פעמים כאשר מתארחים במלונות (בעיקר בחופשים) ,המלון דואג לפעילויות והרצאות לאורחים.לפני מספר שנים התארחתי בירושלים והמלון הציע הופעה של ערן כץ.נכנסתי להופעה באיחור קל,המנחה עמד ליד לוח וביקש מהנוכחים לזרוק ספרות.הוא כתב את הספרות עד שנוצר מספר ארוך בעל 20 ספרות.הוא ביקש חצי דקה ,הסתכל על המספר ואז ההסתובב אל הקהל כשגבו אל הלוח ,והקריא מזכרונו את המספר הארוך מהסוף להתחלה.לאחר מכן במשך כחצי שעה המשיך להפליא את הצופים בזכרונו המופלא.בסוף ההרצאה הוא אמר שיש לו ספר "סוד הזכרון המצוין" בו הוא מסביר כיצד ניתן לזכור דברים בצורה קלה. הספר מתווה מספר שיטות המסייעות לזכרון.המשותף לכל השיטות הוא שלא לנסות ללזכור אלמנט אלמנט אלא לחבר סיפור שיוצר קשר כלשהו בין האלמנטים.למשל,נניח שיש לנו רשימת חפצים לזכור:חתול,גשם,פנס,מחשבוקופת צדקה.נחבר סיפור שיקשר בין כל העצמים - החתול ישב בקופת צדקה ושיחק במחשב (נייד) מתחת לפנס (ברחוב) כשהחל לרדת גשם.ככשל שהסיפור יותר מוזר יהיה קל לזכור אותו. הספר חביב והשיטות ללא ספקות עובדות (לי בכל אופן זה הצליח).מה שמעט מעיק שיש דברים שצריך ללמוד כמו תוכי (לדעתי) כמו לוח הכפל - המחבר חושב שגם את לוח הכפל נזכור ע"י שיטת הסיפורים. לימים המחבר הגיע לשבוע הספר בחיפה כדי לחתום לרוכשים מספריו (מאז הוציא עוד מספר ספרים שרובם מתעסקים בזכרון ובמוח).הוא לא זכר אותי!!!

מתמטיקה לא רק למתמטיקאים (חוץ מסוף הספר)

השם נשמע הרבה יותר מגניב ממה שקה בפועל.ישנם איזורים במח שמפרשים מה שאנו רואים.ויש איזור אחר שמקשר בין תמונות לפירוש.הספר נכתב ע"י רופא שנתקל בבעיות במח,כך שאנשים מסוגל להבחין בפרטים אבל לא בתמונה הגדולה.וכך למשל אחד החוילם חושב שאשתו זה כובע.

המחבר מפציץ את הקוראים בפרטים קטנים למדי - מספר כלי רכב בכל אוגדה חטיבה וכו' מספר אנשים בכל.. הירידה לפרטים מפריעה לראיית התמונה כולה.

כקוראים אנחנו לא חוסכים ביקורת מהסופרים. אנחנו דורשים מהם לכתוב בצורה מעניינת , לחדש בכל ספר, שכל עמוד חדש יהיה כמנה אקזוטית. ואם נדמה לנו שהם ממחזרים , אנחנו לא חוסכים מהם את שבטם. ראו לדוגמא, מקרה הרלן קובן. יוצאים מהכלל הם הסופרים הקלאסיים. לא זכור לי שקראתי בקורת על טולסטוי, דסטוייבסקי, ויקטור הוגו ואחרים שהם כותבים אותו סיפור באדרת שונה. ניקח למשל את צארלס דיקנס, האם יש משהו משותף לאוליבר טוויסט דיוויד קופרפילד, דוריס הקטנה ובין שני ערים. תמיד יש שם יתום (בדר"כ קבוצת יתומים) שמנוצל(ים) ע"י רשע תורן, יש איזו עלמה במצוקה ויש את גבורנו שבסוף עוזר לכולם וסוף טוב הכול טוב. נכון, הרקע שונה, לפעמים זה לונדון, לפעמים זו המהפכה הצרפתית,אבל לא נשכח, גם הרקע של הרלן קובן משתנה. בקיצור קל להשמיץ את בני זמננו ולא את הסופרים שהפכו לקנון בספרות העולמית. בכל האופן "ניקולאס ניקולבי" הוא מהז'אנר הידוע של צ'ארלס דיקנס, שלא תבינו אותי לא נכון ,אני משתף אתכם בהרהורים שעלו במוחי הקודח,אבל הספר ממש נחמד (והתרגום של עירית לינור הוא מלאכת מחשבת, הספר קולח- בכלל לא כמו "מועדון הפיקוויקים"). ומי שמתגעגע לקצת גשם ולמזג אוויר חורפי כמיטב המסורת האנגלית, זו בחירה מצוינת היום (28 באוגוסט).

"טוב בכל מקום הכי טוב בבית".אחרי משפט כזה היה ברור לי שאני אקרא את הספר הזה,ולא הצטערתי ע"כ לרגע.