בניגוד לביקורת השנייה פה, דווקא היו לי לא מעט רגעי הנאה מהספר, ההסתכלות של האב בראון על העולם ונקודת מבטם של הדמויות האחרות, כמו ב"פטישו של האל" כשהכומר ווילפרד בוהון פונה לאחיו ההולל באומרו לו כי גם אם אינו ירא מפני אלוהים, כדאי שיירא מבני-האדם, הם המרכיבים שנותנים לספר נקודות זכות. גם לעובדה שהספר עובר מתעלומות פשוטות או אף מגוכחות, כמו גניבת כלי כסף או ניסיון גניבת יהלומים תוך כדי הצגה קומית בסגנון קומדיה דל'ארטה, וההמשך לגופות ערופות ראש, ראשים שרוצצו בפטישים, מגיה שחורה, קסמי המזרח ותככים משפחתיים ומלכותיים, גם מוסיפה לחוויה הנקודה לשלילה היא זו, חוסר עשיית הצדק עם חלק מהדמויות וגם שלא תמיד יש הסבר מפורט למעשה, מתוקף היותו של בראון כומר ושומר סודות, וניתנת תחושה של חוסר סיפוק מדי פעם, בניגוד לשרלוק הולמס שהיה מגרש את הפושעים הטיפשים ונותן להם להעילם בבושתם בכל מקרה, מי שאוהב דמויות בלשים לא שגרתיות כמו גברת מארפל הקשישה החביבה, או דאנקן מקליין, הבלש שלאחר שהתעוור נהפך לחוקר פרטי, של ביינארד קנדריק, ייתכן כי יתחבר גם לאב בראון, קצר הרואי הנמוך והמפוזר, אך בעל המוח החד והמדויק

סידהארתא הגיע אל חיי פעמיים, פעם אחת בעת שהייה של שבוע בהודו, אך שם, אפוף חומרים שונים ומשונים והזיות, הקריאה לא הייתה חוויה מהנה. בפעם השנייה הוא נכנס לחיי לפני כחודשיים בערך, אך לקח זמן עד שעלה בידי לגשת אליו. ובכן, העולם הקסום שנגלה לפניי מהספר, מהדמויות, מהנופים, המראות הרוחניים והגשמיים היה מפעים, היה ביכולתי להיות מרוכז כל-כולי בספר בתוך אוטובוס רועש במיוחד בדרך לחיפה או לתל-אביב, וכולי מרוכז בו, ובסידהרתא, המתגלגל לו בעולם באופן הגופני, אך יותר מכך, באופן הרוחני. לקריאת הספר נכנסתי בעת תקופה קשה מבחינה מנטלית, והיה קשה שלא להרגיש קרבה לבן הברהמינים המנסה לחיות כנזיר מסוגף, מסע אשר אליו הוא יוצא יחד עם ידידו הנאמן, גווינדה, בן ברהמינים אף הוא, חיים אשר אינם היו דומים לחייו הקודמים מלאי התפנוקים וההערצה שרחשו אליו אחרים. סידהרתא הוא מתנשא ושחצן בגישתו, הוא רואה בעצמו עליון ובוגר, ואת האנשים כ"אנשים-ילדים", בוגרים בגופם, אך ילדותיים בנפשם, במאווייהם, במחשבותיהם ובחוכמתם, ואינו רואה אף אדם כשווה לו, מלבד אלה אשר בהם הוא רואה שותפים ומורי דרך, כמו גווינדה ידידו, קמסוואמי, סוחר ממנו הוא לומד לשקר, לרמות, לכעוס ולזעוף, וקמאלה, הפילגש היפה, המלמד אותו את סודות האהבה והסמסרה, וסידהארתא נהיה כאחד מאותם אנשים אותם תיעב, שמן ומפוטם, זללן וחמדן. ההלם שהוא חש בהבינו את מצבו שולח אותו עד לחיי הפשטות כעוזר דוברן, הדמות שובת הלב ביותר מלבדו, וסודווה, אדם פשוט, אך אדיב, קשוב, ומלא עוצמה רוחנית, ומולו אפילו סידהארתא המפואר מרכין ראשו, ורואה בו קדוש חכם, ומוריד את עצמו למעמד של אדם פשוט מן השורה, לא עוד מהולל וגבוה מעם. המסע המופלא הזה כולל בתוכו מגרעה אחת: קצר מדי ): מי שמבולבל, מי שמנסה להבין מהי דרך למציאת אמת פנימית ותורה אחריה הולכים, זהו הספר, תרגום נפלא, עלילה נפלא, נופים קסומים, עצב, צחוק ושמחה. "האהבה, הו גווינדה, נראית לי כעיקר חשוב מכל. לגלות צפונותיו של העולם, לבארו, לבוז לו - אפשר עניין הוא לגדולי ההוגים. אשר לי, די לי שאוכל לאהוב אותו - לא לשנוא אותו ואת עצמי - שאוכל להתבונן בו ובעצמי ובכל היצורים באהבה ובהערצה וביראת כבוד (עמ' 138)".

"טירוף מייגע ומדלדל הוא חיבורם של ספרים רחבי - יריעה, הרחבת הדיבור על פני חמש - מאות עמודים אודות רעיון שלהצגתו המושלמת בעל - פה די בדקות אחדות". בורחס מבטיח...בורחס מקיים! בסיפורים קצרים ומרתקים נפרש עולם פנטסטי העוסק בכל, מבריאת העולם והאדם, יקומים מקבילים, סיפורי הגאוצ'וז, רומאנסות, התייחסיות לסרוונטס, פו, הרמב"ם ואחרים. הרוב המוחלט של הסיפורים מתרחש או בארגנטינה ובשאר דרום-אמריקה הענייה של אז, וחלקו בעולמות בדיוניים ואף במזרח הרחוק. דוגמאות לסיפורים אהובים מתוך הספר: החורבות המעגליות - האם חלום יכול לברוא אדם, או שמא זהו גם חלום? גן השבילים המתפצלים - מרגל אסייתי מטעם הגרמנים ביצע פשע, אך מהו? וכיצד מבוך סיני עתיק קשור לזה? עיון ביצירותיו של הרברט קווין - ביקורת על סיפוריו של סופר אירי בדיוני, שכתב בעיקר על מבוכים, ונותנים קצת סיוע לסיפור המבוך הבא אחריו המוות והמצפן - גולת הכותרת מבחינתי בספר זה, שדרך תסכית רדיו קנדי של הסיפור התוודעתי אל ספר זה עצמו. המפקח אריק לנרוט חוקר תעלומת רצח של חוקר תלמוד, ומגלה שם קשר להגיית שמו המפורש של אלוהים (טטרגרמטון)ולמסתורי התלמוד והקבלה, סיפור מענג בפני עצמו, אזכורים לספר יצירה, הבעש"ט ושפינוזה (שמוזכר גם בסיפור הראשון בספר זה), הקורא יופתע לגלות את פשר המבוך המסוים הזה. ההתקרבות אל אלמותאסים - עוד ביקורת ספר בדיוני, הפעם בניחוחות המזרח ואלף לילה לילה, על הודי מוסלמי המחפש אחר השם המסתורי הזה לאחר שהרג אדם בעת מהומות אלימות. גם "הסוף" ו"הדרום" הם סיפורים חביבים במיוחד, חלק מאותה ספרות רומני הגאוצ'וז שהזכרתי קודם הספר המלא באזכורים לספרים וסופרים, חלקם בדיוניים וחלקם אמיתיים (כגון ידידו הטוב של בורחס, אדולפו ביוי קסארס), אזכורים לקבלה ובודהיזם והמון מספרים ואותיות והמון לטינית וצרפתית ושאר שפות, שיקשו על חלק מהקוראים להתמיד בספר, אבל מי שיש לו סבלנות, מובטח לו שהכל ישתלם, כאשר ייכנס אל תוך העולמות המופלאים בספר הזה

קשה לי מאוד לדעת איך לסכם את הספר הזה, אולי הדרך הטובה תהיה "יותר טוב מהכלבים בריגה, לא יותר טוב מרוצחים ללא פנים"...אבל זה קשה. קורט וולאנדר, כמו הארי הולה הנורבגי, הוא מפקח משטרה בחסות החוק עם אופי של חוקר פרטי, ממורמר, פסימי, הומני (מה שהארי פחות), אבל אולי לא שתיין, וכאשר הוא מקבל לידיו ניהול תיק חקירה הוא ממש לא ממהר לקפוץ מאושר. מנקל, לעומת סופרים אחרים, מקדיש פחות לצד הפורנזי של החקירה, פחות למכות וליריות, ויותר לייסורים, לטעויות, לנפילות הריאליסטיות עד אימה שעוברות על קורט ושאר צוות החקירה. כמו סטיג לארסון, גם מנקל, בדרכו שלו, עוקץ את החברה השוודית המנסה להציג את עצמה כנקייה, ומכוון אל אנשי ממון ופוליטיקה המנצלים את הנשים האומללות הבאות מחו"ל בתקווה לעתיד טוב יותר. הטוב והרע: הריאליזם, הוא אמיתי להחריד, מרתק, אלים ומושך, ומזכיר לפעמים שעולם המשטרה אינו רק מה ש-CSI או "חוק וסדר" על נגזרותיה טרחו להציג לנו, אלא יותר מה שסדרות כמו "הסמויה" וללא ספק "רצח מאדום לשחור" הראו, שלא כל רצח נפתר בקלות, שדרוש מזל, לא תמיד נפתרות תעלומות, העבודה סיזיפית ואיטית, ובסוף החוקר נשאר לבד להתמודד עם הכישלון והביקורת. וולאנדר לומד לאט לאט להבין את חשיבותה של אהבה, של אבהות, של יחסיו עם אביו המזדקן ואת כוחם של קשרים חברתיים, ונהיה מצד אחד יותר פתוח וחם, אבל יותר מודאג מהעתיד, מה שיוצר המון סימפטיה כלפיו. הרע: לפעמים מנקל טורח לפרט על דברים לא מעניינים כגון מעשים של אנשים שלא קשורים לנראטיב של הסיפור אפילו לא בקצת, ואין שום תועלת בתוספת זו. הספר פחות מוצלח מספרים אחרים של מנקל, ולמרות שאינו גרוע, ואפילו טוב בעיניו, לא היה כזה קריטי לתרגם אותו בכזה איחור גדול. חוסר ההתמקדות בצד הפורנזי, בחקירות, בתשאולים ובעימותים עם עולם הפשע, אין מספיק עניין מתח בקטעים מסוימים, וכאשר הפסיכולוג, אקהולם, משתתף בסיפור, זה קצר, מעניין, אבל קצר, ומאכזב שכך. לסיום: אפשר להגדיר את הספר כדרמת מתח, לא כספר מתח פר-סה, והייתי שמח אם הניג יקירינו (למרות מגרעותיו הרבות) ייתן יותר נפח לחקירה עצמה, ולא רק ללבטיו של וולאנדר ורחשי לבו

תארו לכם: רכבת נוסעת בשלג, בתא המיניסטריאלי מנמנם אדם מבוגר בעל פנים חזקות וקשוחות, ולידו נח עיתון, בו מתוארים פשעיו של לא אחר מאשר האיש הנם עצמו, שר הפנים המיועד, מושל סיביר לשעבר, חארפוב. באחת מתחנות העצירה בדרך עולה דמות מוכרת, רזה וגבוהה, שיער שחור כעורב ורקות כסופות, כן, זהו ידידינו משכבר הימים, אראסט פטרוביץ' פנדורין, הממונה על אבטחת האישיות הבכירה. אבל רגע...מה הוא עושה *תחילת ספוילר בזעיר אנפין* ??? הוא רוצח את השר המיועד ובורח? *סוף ספוילר* הגעתי ליקום מקביל בו פנדורין הוא רע? במוסקבה, לאחר המעשה, מתמנה פנדורין לחקור את המקרה ולתפוס את "הארגון הלוחם", ארגון המהפכנים האחראי להתנקשות, והוא מונע הפעם מכמה סיבות: 1.הלהט החקרני הרגיל שלו. 2.להציל את פטרונו, הנסיך דולגורוקי המזדקן, מפיטורים ע"י אנשי הבירה הקיסרית, פטרבורג, הנושפים בעורפו. 3.החוצפה שבמעשה הטרוריסט שהתחזה אליו, וקריאת התיגר הזו. מה יש לנו פה? מחבלים, מהפכנים פוליטיים, סטודנטים להוטים, נשים מפתות יפות יותר ויפות פחות, מעט מדי מפנדורין כמו שקיוויתי, אבל עדיין, שזירת הסיפור ופיתוליו וסיבוכיו מרתקים, העובדה שאין שחור ולבן לגבי רעים וטובים, וגם הטוב מסוגל ללכת לצד השני כדי להשיג את מטרתו, אקונין שוב הצליח לבשל מנה משובחת ומוצלחת, ומיותר כמובן להוסיף סופרלטיבים על הנספחים של יגאל ליברנט לנקודות שונות בתוך הספר, ולמצבם של היהודים ברוסיה, וגם הסבר רקע על דמויות שנתנו השראה לספר. אקונין, כהרגלו בקודש, שוב מחזיר דמויות אמיתיות מההיסטוריה ונותן להן פנים אחרות, כמו דמותו של פוז'רסקי, הלקוחה מחוקר מפורסם אחר ברוסיה, ופשוט החליט להפוך אותו לצאצא רחוק של פוז'רסקי ששיחרר את רוסיה מהפולנים יחד עם הסוחר קוזמה מינין. כל פעם כשקראתי את ספריו של אקונין, גם את "גמביט טורקי" המאכזב, הרגשתי שבפעם הראשונה כמעט מתאפשר להיות זבוב על הקיר במאורעות ההיסטוריה והספר, והנה גם הפעם אפשר לדמיין בנקל את הקרב המרתק שמתרחש במרחצאות במוסקבה. ושוב, מעט מדי פנדורין הפעם, אף על פי שהוא מיוסר מתמיד וגם אפילו שוב זוכה לאהוב אחרי הטרגדיה הארורה המוכרת לכל הקוראים, וכמו שכבר ציינו בביקורת קודמת, חוסר שיתוף הפעולה בינו לבין מאסה הפעם כמעט צורם, אבל דמותו הזחוחה והלעגנית של פוז'רסקי די מפצה על הכל. אז הצטרפו לפנדורין וחרקו שיניים בקרב בפארק, דלגו על גגות מוסקבה, הכירו את תככי הממשל, תתאהבו בדיאנה המפתה, ונסו לחשוף מיהו "ט.ג." המסתורי השולח מכתבים לארגון הלוחם, שאפילו מסוגל לעורר אמפתיה כאשר מבינים כי גם לוחמי הצדק אכזריים וחסרי מצפון לא פחות

ראשית, היה לי קשה לחזור לקרוא את הספר אחרי שפעם אחת נואשתי ממנו בעמוד ה-200 בערך, הוא היה נראה לי ארכאי וטרחני... אבל הביקורת של הקיסרית הילדותית (שכבר לא בנמצא באתר) החזירה לי את החשק, וכך החל מול עיניי מתרקם לו מסעה של נערה צעירה בנבכי ההיסטוריה ובעקבות מסעו של אביה הקשור קשר הדוק לאובדן אימה, ובעקבות מסעו למציאת מורהו וידידו הטוב שנעלם לפני שנים, וכמוהו, חווה אהבה בדרך וגם אימה מפחידה ומצמררת שלא ידעה קודם. הטוב: הספר בנוי לפי כל הכללים של ספר מתח טוב שעוסק גם בעל-טבעי: קריפטות חשוכות וטחובות, אנשי ממשל מושחתים ומזימות בין-לאומיות של משטר המנסה לאחוז בסוד לחיי נצח כדי לשמר את הרודנות במסווה המודרנה. גם הקטעים ההיסטוריים עניינו אותי באופן אישי כחובב היסטוריה, והעיסוק בקדושים נוצרים שונים לימד אותי לא מעט, ותיאורי הנוף של מזרח אירופה וגם של מערבה, ותיאורים שטופי שמש של יוון ואיטליה פשוט קסומים בעיניי בספר זה. וגם דמותו של דוקטור בורה, הטמפרמנטי ונוח המזג, אך העטוף במסתורין סביב חלק מסוים בחייו. הרע: חוסר הדיוק בעובדות, כמו שנכתב בביקורת קודמת פה, חוסר היכולת להתחבר לדמות המרכזית האלמונית ולמלווה שלה, סטיבן בארלי, לעומת היכולת להתחבר קצת יותר לדמות של אביה ושל בת לווייתו הקשוחה והאמיצה, אך גם בו-זמנית זקוקה להגנה ויד אוהבת, הלן, אך גם התחברות זו היא מעטה משום שנראה שאין לדמויות כלום מעבר לחיבה להיסטוריה ולמסעות ארוכים. אבל בסופו של יום, אם אתם סבלניים, הצטרפו למסע חובק עולם וארכיונים ברחבי אירופה, ארה"ב וגם טורקיה הקרובה לנו, והיכנסו להיסטוריה של השליט הרודן האכזר מוולאכיה שהיווה יחד עם אליזבת' באת'ורי את ההשראה לספר המפורסם של בראם סטוקר, היכנסו לקברים החשוכים המריחים ממוות, אם תעזו! נ.ב.: לכל אוהבי הקווסטים, הספר היה נדמה לי כאילו לקחו את החלקים של גרייס מ-Gabriel Knight: The Beast Within, והפכו את זה לספר שעוסק בנושא הערפדים, כלומר, הרבה קריאת מסמכים וארכיונים