ספר גדול מהחיים. ספר שלוקח אותך לתוככי נפשו של הכותב ובאותו זמן אתה מוצא גם את התחושות שאתה חש ובכך אתה מתחבר לארועים ןלמקומות שהיה בהם הכותב. זה בדיוק מסוג הספרים שמכילים בתוכם לא רק סיפורים ודמויות שונות אלא תובנות עמוקות הנוגעות לעצם הקיום של האדם בעולם. פנחס שדה אהב חלומות ומבחינתו החיים והחלום חד הם והחיים עצמם והחלומות משל הם ולכן אפשר למצוא לאורך כל הספר אינספור סיפורי חלומות שחלם שדה. מהספר ניכר עוד ששדה הזדהה עמוקות עם חייו של ישו ובכלל התפעם מספרי "הברית החדשה" ומביא אינספור ציטוטים שקשורים במצבים מסוימים בהם היה. ספר מומלץ לכל אוהבי הספרים הרוחניים כדוגמת ספרי הרמן הסה ופאולו קואלו ועוד.

ספר פשוט נפלא עם כל כך הרבה דמויות היסטוריות שפתאום מתעוררות לתחיה בתיאורים כל כך מוחשיים. אתה מוצא את עצמך נכנס לתוך החוויה של הספר עצמו כפי שעוז היה רוצה שתחווה. לי באופן אישי עורר הספר זכרונות ילדות מאוד עמוקים על התקופה בה הייתי גר עם הורי בשכונת מקור ברוך בירושלים ועל כן שמות הרחובות״עמוס״, ״צפניה״ ושכונת ״כרם אברהם״ הידועה יותר בשם ״שכונת גאולה״ עוברים לפניך כמו סרט רץ. התיאורים הכל כך מפורטים וחיים של רחובות ירושלים ובכלל זה רחובות יפו והמלך ג׳ורג׳ דרך עמק רפאים וכו׳ מעוררים נוסטלגיה עמוקה למי שעוד היה כאן טרם הקמתה של ״הרכבת הקלה״. הרבה לפני. ספר מומלץ מאוד במיוחד לירושלמים שבינינו ולחובבי היסטוריה של אנשים ומקומות.

מקסים גורקי היה סופר רוסי וסוציאליסט שביטא זאת רבות בכתיבתו, שכן להבדיל מסופרי רוסיה הגדולים שגיבוריהם היו תמיד בני המעמד הגבוה, גורקי כתב דווקא על בני המעמד הנמוך, על הפועלים, הסוחרים ועלובי החיים שלא שפר עליהם מזלם. באוסף סיפורים אלה שכתב בצעירותו הוא מטיב לתאר את הטבע האינסופי על מרחביה של רוסיה, הערבות והים. גורקי מספר דרך עיני המאזין לאגדות וסיפורים שמסופרים סביב המדורה בחשכת הלילה. על לב אנושי שממשיך לבעור אי שם בערבה האינסופית, על האיש שאביו היה נשר ולא מצא את מקומו, ועל ההוא שהבטיח ליצאנית שיתחתן איתה ובסוף שקע בשתייה. סיפורים שמבטאים את רחשי הלב ותאוות האדם באשר הוא. אווירת הסיפור הזכירה לי את "והיום איננו כלה" של אייטמטוב צ'ינגיס. במאמר מוסגר: מקסים גורקי התפעם משירתו של משוררנו חיים נחמן ביאליק שהתוודע אליו דרך תרגומי ז'בוטינסקי לרוסית ובעקבות כך פעל גוררקי, שהיה מקורב לשלטון, לסדר לביאליק אשרת יציאה מברית המועצות. יכול להיות שהעם היהודי חב לו את שרידותו הפיזית והרוחנית של ביאליק.

זהו סיפור פסיכי של אחד מגדולי הספרות הרוסית, ספר שני שכתב לאחר "חיים עלובים". הביקורות בזמנו לא עשו נחת לסופר המהולל והוא אף השמיט חלקים מהמקור בהמלצת מבקר ספרים. דמיינו לכם שבאמצע מהלכם התקין של חייכם מופיע מישהו בדמותכם, הכפיל שלכם, שאף נכנס לחייכם ובכל פינה שאתם פונים הוא מופיע לנגד עינכם. הוא נראה כמותכם אך בגרסה הגרועה שלכם. זהו סיפורו הפסיכי של דוסטוייבסקי על אדם חביב שלב הקורא יוצא אליו ושפתאום חייו התהפכו לגמרי. איך הוא מתמודד עם כל זה? מיהו אותו כפיל? והאם הוא בכלל מציאותי? לפעמים מצאתי את עצמי תוך כדי קריאה צוחק ומרחם על גיבורנו בו זמנית. את כל השאלות האלה או חלקם או פרשנות הקורא, הכל ייתגלה (או לא) על ידי הקורא. מי כמו דוסטוייבסקי החד והשנון כתער לתאר את מהלך חייו של אדם בסערותיו והרגשותיו. נכון, דווקא בזה עלה עליו טולסטוי, אבל בכל הדרמתי המתפוצץ בבת אחת דוסטוייבסקי הגדיל לעשות. ספר מומלץ למאריכי הרוח.

זהו סיפור פסיכי של אחד מגדולי הספרות הרוסית, ספר שני שכתב לאחר "חיים עלובים". הביקורות בזמנו לא עשו נחת לסופר המהולל והוא אף השמיט חלקים מהמקור בהמלצת מבקר ספרים. דמיינו לכם שבאמצע מהלכם התקין של חייכם מופיע מישהו בדמותכם, הכפיל שלכם, שאף נכנס לחייכם ובכל פינה שאתם פונים הוא מופיע לנגד עינכם. הוא נראה כמותכם אך בגרסה הגרועה שלכם. זהו סיפורו הפסיכי של דוסטוייבסקי על אדם חביב שלב הקורא יוצא אליו ושפתאום חייו התהפכו לגמרי. איך הוא מתמודד עם כל זה? מיהו אותו כפיל? והאם הוא בכלל מציאותי? לפעמים מצאתי את עצמי תוך כדי קריאה צוחק ומרחם על גיבורנו בו זמנית. את כל השאלות האלה או חלקם או פרשנות הקורא, הכל ייתגלה (או לא) על ידי הקורא. מי כמו דוסטוייבסקי החד והשנון כתער לתאר את מהלך חייו של אדם בסערותיו והרגשותיו. נכון, דווקא בזה עלה עליו טולסטוי, אבל בכל הדרמתי המתפוצץ בבת אחת דוסטוייבסקי הגדיל לעשות. ספר מומלץ למאריכי הרוח.

זהו סיפור פסיכי של אחד מגדולי הספרות הרוסית, ספר שני שכתב לאחר "חיים עלובים". הביקורות בזמנו לא עשו נחת לסופר המהולל והוא אף השמיט חלקים מהמקור בהמלצת מבקר ספרים. דמיינו לכם שבאמצע מהלכם התקין של חייכם מופיע מישהו בדמותכם, הכפיל שלכם, שאף נכנס לחייכם ובכל פינה שאתם פונים הוא מופיע לנגד עינכם. הוא נראה כמותכם אך בגרסה הגרועה שלכם. זהו סיפורו הפסיכי של דוסטוייבסקי על אדם חביב שלב הקורא יוצא אליו ושפתאום חייו התהפכו לגמרי. איך הוא מתמודד עם כל זה? מיהו אותו כפיל? והאם הוא בכלל מציאותי? לפעמים מצאתי את עצמי תוך כדי קריאה צוחק ומרחם על גיבורנו בו זמנית. את כל השאלות האלה או חלקם או פרשנות הקורא, הכל ייתגלה (או לא) על ידי הקורא. מי כמו דוסטוייבסקי החד והשנון כתער לתאר את מהלך חייו של אדם בסערותיו והרגשותיו. נכון, דווקא בזה עלה עליו טולסטוי, אבל בכל הדרמתי המתפוצץ בבת אחת דוסטוייבסקי הגדיל לעשות. ספר מומלץ למאריכי הרוח.