סיפור רומנטי על רקע השואה. הייתי מכנה אותו ״ ספר שואה לייט״ או ספר שואה דיאט״. קשה לי כקורא להגדיר את הספר כסיפור נאמן למקור, כמבוסס על קרקע מוצקה של אמיתות, אבל גם איננו יכול להכלילו בתוך קבוצה של רומנים היסטוריים ללא בסיס אמיתי, היות ועובדות מסויימות המתוארות בו, תואמות ארועים היסטוריים אמיתיים שקרו בתקופת השואה. את הספר הזה איננו יכולים להכליל בתוך קבוצת מלחמות הפרטיזנים ביערות, למרות שחלק לא קטן ממנו מתאר את חיי היהודים ביער שעל גבול הונגריה- סלובקיה. מה שאני מאוד אוהב לעשות במקרים כאלה, זה להשוות ספרים מסוג זה לספרים רומנים, אחרים. ניקרא לזה ׳ ספרות השוואתית׳ , וננסה למצוא מכנים משותפים בין הספרים ובין מה שקרה תכלס ליהודים שברחו ליערות. לשם כך ניקח ספר זה, ונעמיד מולו את ספרו של בן אסתר ׳ לשרוד את העבר׳ שגם בו יש דגש חזק על חיי היהודים ביערות ביילו- רוסיה. כאשר אנו בוחנים את האינטראקציה בין הדמויות, בלשרוד את העבר, הגיבורים נמצאים במלחמת הישרדות בלתי פוסקת, כאשר חוסר הביטחון לחיים הוא עצום , כללי, ובכל תחומי החיים. קיים מצב של מלחמה בתוך הקבוצה על מקום היררכי, מצב של מלחמה בין הקבוצות, אדומים, לבנים ויהודים ומצב של מלחמה בין הפרטיזנים לבין הגרמנים. בזאבים בשלג, קיים מאבק רך על ההנהגה, אבל הוא נעשה בעדינות ביושר ובלי מעשי בגידה, לא קיים מאבק בין הקבוצות אלא קיים שיתוף פעולה מעולה בין הקבוצה ההונגרית, הסוציאליסטים האוסטרים ואנשי המחתרת הסלובקים. כולם מוצאים מקלט באותו בונקר וכולם משתפים פעולה בפעולות נגד הגרמנים ומשרתיהם אנשי החץ הברזל . בלשרוד , אנו עדים למלחמה אכזרית שמתנהלת נגד הגרמנים בכל האמצעים, בזאבים הדגש הוא על היחסים בין האנשים ופחות על מלחמת הפרטיזנים. בנוגע לעלילה: בזאבים מתרחשות שתי עלילות אהבה בשתי קווי זמן מקבילים אחת עכשו ( בזמן מלחמת לבנון הראשונה), והשניה בספור אהבה שמתפתח על פני שישים שנה מאז ילדותם של הגיבורים ועד עכשו כשסיפורם מצטלב עם ספור האהבה החדש בן ימינו. בספרו של בן אסתר , סיפור האהבה מתחיל לפני המלחמה ומתנהל עד ימינו כשהוא מצטלב עם ספור אהבה צעיר בן ימינו. מעניין שגם בספר אות מאבשלום מתנהלים שני סיפורי אהבה , אחד ישן שמסתיים בטרגדיה והשני הקיים שמסתיים בצורה חיובית. הרעיון של הצלבת ספורי רומנים כנראה הפך לנורמה בספרי רומנים היסטוריים . אהבתי בספר את המפגש בין הזאבים לאדם, ואת התובנות שאגי קובעת. ממפגש זה בנוגע לזיכרי אלפא ולנקבות אלפא, למרות שהתובנות שלה שגויות לדעתי, והיא גם שמה לכך לב , כאשר הדברים לא מסתדרים כפי שציפתה להם, על פי אותה תיזה . ספר נחמד, עלילה חביבה, בנויה חלקית על מאורעות היסטוריים אמיתיים. ממליץ בהחלט לקרוא בהנאה רבה. טוביה

תקווה שקרסה, זהו סיפורה של התקווה הישראלית שתחילתה בשנות ה-50 , ושענינה היה ליצור טבעת של מדינות שישראל תבנה איתן יחסים אסטרטגיים ושיקיפו את טבעת מדינות העימות עם ישראל. אסטרטגיה זו תחילתה בסוף שנות ה-50 , לאחר שלישראל נודע דרך האמריקנים שאין לה מקום בברית בגדאד שיצרה ארה״ב כמשקל נגד לברית של קע״ם שהובל בידי מצרים ונשען על ברית המועצות כתומכת ראשית. לכן פנתה ישראל למדינות הפריפריה באזור המזרח התיכון- טורקיה, איראן ואתיופיה, ויצרה עימן ברית סתרים כמשקל נגד קא״ם. לאחר המהפכה בעירק וסילוק בית המלוכה משם, נכנסה עירק לברית זאת , אשר כאמור כוונה נגד ישראל. כתוצאה מתנודות אזוריות אלה, חיפשה ישראל כוח אשר ינטרל את עירק, ויעסיק את כוחותיה בביתה שלה. הפור נפל על הכורדים, ותנועת השיחרור הלאומית שלהם ״ פש- מרגה״. המוסד בעזרת הסווק,( השב״כ האיראני), יצר קשר עם מוסטפה בראזני מנהיג הפש- מרגה. ישראל סיפקה להם נשק, כסף, ושלחה אליהם חבר׳ה טובים כדי לאמן אותם בשימוש בנשק מתקדם ובטקטיקות של גרילה . לאחר שכוחותיו עברו אימונים מתקדמים, עברו הכורדים להתקפה, והיכו בכוחות העירקים באיזור שבהם היו המיעוט הכורדי רוב - זאת אומרת איזור מוסול והרמה בצפון עירק. הכורדים הסבו אבדות כבדות לכוחות העירקיים ואף הביסו אותם כמה פעמים. שיתוף הפעולה עם הכורדים הגיע לשיאו בעזרה שהגישו בהוצאת היהודים שנישארו בעירק לאחר מבצע ״ מרבד הקסמים״, היהודים הוצאו מהערים בהן התגוררו, הוסעו במשאיות לאירן דרך האזור הכורדי, ומשם הוטסו לישראל. שיתוף הפעולה הישראלי- איראני- כורדי הסתיים כאשר נכרת הסכם שלום בין עירק לאירן , ושוב שימשו הכורדים כמטבע עובר לסוחר, והקשר הישראלי- כורדי נותק. כך איבדה ישראל בעל ברית נאמן ומסור. ספרו של שלמה נקדימון כתוב בשפה יפה, קריאה, ושווה לכל נפש. הסיפור אמיתי, מבוסס על ראיונות ומסמכים, והשתתפו בו ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. שווה קריאה.

לקורא הניגש לקרוא ספר זה, ידלקו אורות אדומים מיד בתחילת קריאתו של הספר וזאת מכיוון שכבר בפתיחה כותבת המחברת דברי התנצלות, דבר שמיד מעורר אצל הקורא הנבון את הצורך לגלות זהירות מפני הדברים שהמחברת עומדת לכתוב. נימה זאת גרמה לי לרצות לקרוא את הספר בצמידות לקוראן, כדי שיהיה לי את המקור שעליו המחברת מבססת את דבריה. קריאת בספר איננה סיפור פשוט מכוון שמיד רואים שארמסטרוג יודעת ומכירה את הטקסט הכתוב. מה שמעורר התנגדות קלה עד כבדה זה הניסיון שלה לתת פירוש מקל לדברים המופיעים בטקסט. לדוגמה כאשר מופיעה בטקסט הוראה להרוג את היהודים והנוצרים, הלא מאמינים מיד תפנה אותנו המחברת לסורות בהן הצטוו המוסלמים להגן על הלא מאמינים מכוון שהם עם הספר. נקודה נוספת שאליה יש להתייחס, היא השימוש שהעולמא( מומחי הדת), עושים בקוראן ובחדית׳ כדי להצדיק את מעשי התועבה שהם עושים ובמיוחד הפתוות ( דינים), המצוות על המאמינים לפעול בדרכים של רצח לא מאמינים, טיפול בנשים בכל מיני נושאים ( דיני אישות מחמירים, איסור על עדות אישה, טיפול לא מוצדק ודינים של הדרת נשים מהמקומות הציבוריים, כמו גם ציווי נשיאת רעלה ואף ביגוד אטום יותר וכל זאת בשמה הקדוש של הצניעות). אין ספק שמוחמד בתור ממציא דת היה אישיות יוצאת דופן בעולם שבו פעל, אבל אין גם לשכוח שהוא היה מעורה היטב בחברה, הוא ראה לאיפה הרוחות נושבות והגיע למסקנה שיש משום לשנות תכונה די משותפת לכל מיני מהפכנים חברתיים שפועלים בחברה שקופאת על שמריה וזקוקה לטלטלה חזקה. שתוציא אותה מהקיפאון שבה היא שרויה. אם משווים אותו לדמויות היסטוריות אחרות שהשפיעו על דתות העולם אין. ספק שניתן לו מקום של כבוד לשבת בשולחן אחד עם משה, ישו , מרטין לותר. ועוד כמה מורדים אחרים שהשפיעו על ההיסטוריה הדתית של עולמנו. הספר לא שיכנע אותי שמוחמד היה איש של שלום ואדם מתון, מכוון. שעל פי הנאמר עלין בקוראן ובחדית׳ הוא היה אחראי על כמה מלחמות שבחלקן התלוו מעשי טבח, שאחד הראויים לציון היה טבח יהודי חיבר, אשר הסכימו לעזור לו במלחמתו במכה אבל סירבו להמיר את דתם היהודית בדת המוסלמית החדשה. הנסיונות של המחברת להציג את פעולותיו כחוסר ברירה , הן נסיונות כושלים שהרי תמיד קיימת הבחירה בין מעשה נכון למעשה שאיננו נכון. בידיעה ברורה שהצגת הדברים בספר חשודה בנטייה לטובת מוחמד ומנהיגותו כראש האסלאם דבר אשר מוריד בהכרח מאיכותו של הספר ומעלה ספקות במידת האובייקטביות של המחברת . ראוי לקריאה , אבל סלקטיבית וזהירה.

ככל שאני קורא יותר רומנים שסובבים את נושא פיגועי 11/9, אני משוכנע שאני באופן אישי ידבוק בספרי אקטואליה בנושאי טרור. כל הרומנים שקראתי ושעוסקים בנושא זה הם פשוט חנטריש אחד גדול , וספר זה אינו יוצא מן הכלל הזה. עלילתו פשוט בלתי אמינה , הדמויות רדודות ואין בהם כל עומק . גיבורת הסיפור אמורה להיות מן סוג כזה של אמזונה בעלת יכולת בלתי אנושית כמעט ליצפות את תגובת הציבור, אם זה בטעם האופנתי של הציבור או אם זה לפענח קודים מסתוריים באינטרנט. פשוט מאכזב. אין ולו רומן אחד שעוסק בנושא הטרור של אל- קעידה באופן מעמיק, מבלי שהסיפור ״יברח״ לו לכל מיני כיוונים לא כל כך הגיוניים. הספר ״המגדלים. הגבוהים״ שמטפל בסיפור באופן ישיר ו״ מהודק״ הרבה יותר , גורם לי באופן אישי הרבה יותר הנאה מאשר סיפור שאין לו״ רגליים וידיים״. לצערי אינני יכול להמליץ על ספר זה.

שבת שלום לכל החברים. שנת אפס מתיחסת לרגע מאוד מיוחד שבו תמה המלחמה האכזרית שידעה ההיסטוריה האנושית. יש האומדים את מספר קורבנותיה ב50 מיליון נפש! יש היסטוריונים שמעלים את המספר בעוד כמה עשרות מיליונים ובטח אם סופרים בתוכם את מיליוני הקורבנות שנפלו הדרום מזרח אסיה, סין, יפן ומקומות אחרים באיזור. אבל אני רוצה להתיחס לנקודה ספציפית אחת שאומנם מוזכרת בספר אבל ניראה לי שהמחבר מתיחס אליה אולי בקלות ראש מסויימת. וברור לכולנו שאני מתכוון לנקודה היהודית. מאות שנים התיחסו הגויים ועמי הארצות אל העם היהודי כאל עם מיזנטרופי. הדבר נבע ככל הניראה ממצוות דתינו אשר אוסרות על היהודים להתרועע עם הגויים לחלק עימם את מזונותיו ואת משקאותיו מחשש ליין נסך וממזון לא כשר. לדעתי הישיבה בדד- כמו האימרה ׳ עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב׳ היא אחת הסיבות לשינאה וליחסים הרעים שנוצרו במהלך הדורות עם הגויים. לכך ניתן להוסיף את ההסתה של הכנסיות למיניהן נגד היהודים ובמיוחד על עקשנותם להיבדל ולא לקבל עליהם את הדת הנוצרית. על שורשי השינאה עמדו כבר היסטוריונים רבים אבל לדעתי אף היסטוריון לא ממש הצליח לפצח את המסתורין סביב שנאתו הכבירה של היטלר לעם היהודי ואת יכולתו המופלאה לאחד סביב שינאתו הגזעית את עמו ואת עמי המדינות הכבושות במזרח כמו במערב, דבר שהוליך במישרין את גורלה של יהדות אירופה להשמדה. בשנת אפס עומד המחבר על הזעזוע שפקד את הכוחות המשחררים אשר הגיעו למחנות הריכוז וההשמדה ואשר ראו את שרידי האדם ששרדו את מהלך ההשמדה בין החיים ובין המתים. הוא גם איננו מסתיר את הזעזוע של שרידים אלה כאשר נפגשו לראשונה עם משחריריהם האמריקנים, הבריטים או הסובייטים. המחבר אף לא מסתיר את שאת הנפש שהחלו המשחררים לחוש כנגד השורדים לאחר שהאחרונים החלו להתנהג בצורה בהמתית באותם מחנות עקורים שהיו לשעבר מחנות הדיכוי והחורבן האנושי כמו ברגן בלזן, רוונסברוק, דכאו וכו׳ העובדה שמפקדי הכוחות המשחררים דאגו לצלם את ימיהם הראשונים במחנות הצילה מן האפשרות למי שנקראים ״ שואה דיניילס״ או בעברית מכחישי שואה. נמשיך ונאמר שהספר סוקר בהרחבה רבה את תוצאות המלחמה ואת השפעת התוצאות על המנצחים והמנוצחים בחזית המערבית , המזרחית ובזירה הפסיפית. הוא מנתח את הניצחון האמריקני על יפן ואת הדרך שבה מקארתור, שהיה מושל יפן , מאמץ , כדי להרוס את האופי האגרסיבי- לוחמני של העם היפני, דרך שהופכת את היפנים לעם שוחר שלום נקי לגמרי מאגרסיביות שכל כך התאימה לדרך החיים לפי חרב- דרך הבושידו. המחבר גם מקפיד לתאר את המערכת הבין לאומית , או יותר נכון להגיד את מרכיבי המכניזם של המערכות הבין לאומיים שבנו המעצמות המנצחות, את מערכת השיקולים והמאבקים לדוגמה בהקמת האומות המאוחדות, במועצת הביטחון. בהקמת בית הדין הבין לאומי לשפיטת פושעי המלחמה למיניהם ומרכיבים אחרים שנבנו ואשר קיימים עדיין בימינו. המחבר גם עומד על הרגע שבה פרצה המלחמה הקרה בין ברה״מ והמערב בראשות ארה״ב וכיצד זו השפיעה על הרכב האו״ם ועל נטרולן של המעצמות, דבר שגרם לאובדן כוחם לממשל עולמי שידאג לרווחת המין האנושי לאחר אסון כה נורא שפקד את האנושות. ספר נהדר ומומלץ. טוביה

חיילים, ספרם של נייצל וולצר מספר את ספורם של חיילי הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה. המיוחד בספר הזה שהוא נכתב על פי השיחות והדיונים שקיימו השבויים הגרמנים שהוחזקו על ידי הבריטים, הקנדים והאמריקנים, ואשר הוקלטו ללא ידיעתם על ידי המודיעין של בעלות הברית. על פי דברי המחברים , החלק שעניין במיוחד את שרותי הביון היו השיחות שניהלו השבויים בנושאים טכנולוגיים, סוגי הנשק והביצועים שלהם במלחמה. אותי אישית עניין במיוחד החלק שהוקדש להשמדה, לעברות על חוקי המלחמה ופשעים כנגד האנושות. מצאתי בספר ניתוח מעמיק של האידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית שבמקרים רבים היתה המנוע העיקרי שדחף את חיילי הוורמאכט לבצע פשעי מלחמה ובמיוחד אנטישמיות גזעית שעל פיה גדל דור של חיילים גרמנים שלא הכירו חינוך אחר. יש לציין שבשיחות שהוקלטו חוזרים השבויים על כך שהפשעים שבוצעו נגד העם הגרמני לעיתים קרובות נעשו בדרך שאיננה ראויה, שהדברים לא נשקלו בצורה ראויה ויש חשש אמיתי שהיהודים ינקמו בגרמנים! באם ינצחו בעלות הברית את גרמניה. בכתיבה של הספר, שנעשתה באופן מאוד מקצועי מן הבחינה ההיסטורית- פסיכולוגית, יש מידי פעם הסחפות של המחברים לדרך שיש בה מן ה״רחמים העצמיים״ וניסיון עקיף לזכות את החיילים הגרמנים מהתנהגות שאיננה הולמת בני אדם חושבים, תוך הטלת האשמה על מערכת החינוך ושטיפת המוחות שעברו הגרמנים על ידי המשטר הנאצי. חוץ מההתייחסות לנושא השואה ולפשעי המלחמה הספר כאמור עוסק בשיחות שניהלו השבויים בכל הנוגע לאופיו של המשטר הנאצי, לאמונה בניצחון הסופי שיגיע בזכות הפיהרר, בהשוואה שניהלו השבויים ברמת הלחימה של בני בריתם ואויביהם , ובניתוחים שעשו בנוגע למהלכי המלחמה. לדעתי הספר כתוב ברמה גבוהה ותוכנו מעניין ביותר. מומלץ לקוראים שתולדות מלחמת העולם השניה מהווים חומר קריאה שמעניין אותם וגם לקוראים המתעניינים במחשבות שרצו במוחם של פושעי המלחמה שבצעו את פשעי המלחמה המחרידים ביותר בתולדות האנושות. טוביה