מהפכה היא כמו שרפה ביערמלקולם אקסקראתי את הספר בעקבות עבודה שהייתי צריך לכתוב בנושא מחאה תקשורתית (בחרתי במחאה של האפרו-אמריקאים). בדרך כלל הסיבה לרצח היא דעות חדישות-רדיקליות אשר אינן תואמות את דרך השקפתם של מיעוט קיצוני. ספר חובה לאנשי תקשורת ולאנשים אשר מעוניים להרוס את הקונסנסוס הקיים, ולהקים משהו יותר טוב. לידע כללי: הפנתרים השחורים בארצות הברית שאפו את הרדיקליות שלהם ממלקולם אקס לאחר מותו. אקס לא הקים את הפנתרים השחורים אך הוא היווה כמקור השראה. המהפכה בארצות הברית ביחס האפרו-אמריקאים מזוהה בעיקר עם מרטין לותר קינג, אך תרומתו של אקס הייתה חיונית למאבק ואף לנצחון. חבל שאין יותר ספרים או מאמרים אקדמיים על אקס בעברית.
מהפכה היא כמו שרפה ביערמלקולם אקסקראתי את הספר בעקבות עבודה שהייתי צריך לכתוב בנושא מחאה תקשורתית (בחרתי במחאה של האפרו-אמריקאים). בדרך כלל הסיבה לרצח היא דעות חדישות-רדיקליות אשר אינן תואמות את דרך השקפתם של מיעוט קיצוני. ספר חובה לאנשי תקשורת ולאנשים אשר מעוניים להרוס את הקונסנסוס הקיים, ולהקים משהו יותר טוב. לידע כללי: הפנתרים השחורים בארצות הברית שאפו את הרדיקליות שלהם ממלקולם אקס לאחר מותו. אקס לא הקים את הפנתרים השחורים אך הוא היווה כמקור השראה. המהפכה בארצות הברית ביחס האפרו-אמריקאים מזוהה בעיקר עם מרטין לותר קינג, אך תרומתו של אקס הייתה חיונית למאבק ואף לנצחון. חבל שאין יותר ספרים או מאמרים אקדמיים על אקס בעברית.
מהפכה היא כמו שרפה ביערמלקולם אקסקראתי את הספר בעקבות עבודה שהייתי צריך לכתוב בנושא מחאה תקשורתית (בחרתי במחאה של האפרו-אמריקאים). בדרך כלל הסיבה לרצח היא דעות חדישות-רדיקליות אשר אינן תואמות את דרך השקפתם של מיעוט קיצוני. ספר חובה לאנשי תקשורת ולאנשים אשר מעוניים להרוס את הקונסנסוס הקיים, ולהקים משהו יותר טוב. לידע כללי: הפנתרים השחורים בארצות הברית שאפו את הרדיקליות שלהם ממלקולם אקס לאחר מותו. אקס לא הקים את הפנתרים השחורים אך הוא היווה כמקור השראה. המהפכה בארצות הברית ביחס האפרו-אמריקאים מזוהה בעיקר עם מרטין לותר קינג, אך תרומתו של אקס הייתה חיונית למאבק ואף לנצחון. חבל שאין יותר ספרים או מאמרים אקדמיים על אקס בעברית.
על העיוורוןז'וזה סאראמאגולוקח זמן להתרגל לצורת הכתיבה אך בסופו של דבר ספר גאוני. תיאורים מדוייקים, מוחשיים, ריאליסטים אשר מעוררים המון מחשבה על העלילה והמסרים שבספר.
מובי דיקהרמן מלווילשני שליש מן הספר הוא כמו לקרוא ויקיפדיה על צייד לוויתנים במאה ה-19. שליש מן הספר הינו סיפור יפה אשר מתאר הרפתקאה עם מגוון רחב של מוטיבים, ביניהם: דת, היסטוריה, ספרות ועוד. אני מאמין שהספר הינו קלאסיקה לכל ילד אמריקאי מכיוון שדרך הסיפור (מהדורת נוער אינה מכילה את כל המידע על צייד לוויתנים) מלמד לא לשפוט אדם על פי מראהו או המקום ממנו הוא בא. בנוסף, הכי חשוב לזכור שרצונות ושאיפות אשר מגיעות לרמה אובססיבית עלולות ליטול חלק נכבד מן החיים (אפילו את החיים עצמם, כפי שמתואר בספר). אובססיה עלולה לעלות בבריאות פיזית, פסיכולוגית (התקרחות,חחח), זמן, כסף, השקעה ומאמץ.
מדריך הטרמפיסט לגלקסיהדוגלס אדאמסבתור לא חובב מדע בדיוני שכמוני, נהניתי מהספר מאוד, קל לקריאה ומצחיק. אני משער שאם הייתי קורא את הספר לפני שראיתי את הסרט הייתי נהנה יותר.
המפה והטריטוריהמישל וולבק0אל אלוהים... אין לי מושג איזה מכבש עבר עלי או במילים אחרות - מה לעזאזל קראתי ועל מה בזבזתי את זמני? ועוד הגדלתי ולקחתי אותו לחופשה בחו"ל כך שהוא היה האופציה היחידה שלי לקריאה ונאלצתי להמשיך ולקרוא בו בעל כורחי. ספר ממש לא ברור, לא הבנתי את הפואנטה. מתחת לכל מני תיאורים מסועפים /פילוסופיים (בגרוש)/פירוטים והגיגים באמת לא מעניינים, נמצא סיפור על בדידות שאותו דווקא אהבתי אבל נאלצתי ממש לדלג על שורות ולעיתים על עמודים שלמים ע"מ להגיע לסיפור האנושי. באופן כללי מסופר על אדם, אומן שבמשך כל חייו עובד על 2 תערוכות עיקריות - אחת על מפות מישלן ואחת על מקצועות חופשיים... מה הכוונה? אז זהו שגם אני לא ממש הבנתי. בקיצור, הוא מצייר, מצלם ויוצר תערוכות ביזאריות תוך כדי שיתוף הקורא בכל המחשבות הנלוות ליצירה ותוך תיאור של היצירות הלא מעניינות בעליל. יחסיו האישיים מצומצמים מאד ומשמימים עד שפתאום, לקראת הסוף, נכנסה לסיפור פרשיית רצח. פתאום נדרכתי ואמרתי לעצמי - אולי בכל זאת יש משהו כאן, איזו פואנטה, אולי בסוף יתגלה שהוא בכלל רוצח מטורף ויכנס קצת אקשן לעלילה. התבדתי כמובן ולא הבנתי שוב מה רצה הסופר להגיד. בקיצור, בשלב זה, לאחר כל כך הרבה ספרים שקראתי אני מצפה שספר יפתיע אותי, ירגש אותי ושלא אצטרך לחפש בנרות איזשהו עניין. לצערי זה מה שקרה כאן - חיפוש עניין בפינצטה. בנוסף - התרגום סובל מטעויות תחביר, משפטים לא ברורים וטעויות. מאד לא מומלץ. חבל על הזמן.
קפקא על החוףהרוקי מורקמי0אחרי הרבה שבחים לגבי כתיבתו של הרוקי מורקאמי הגיעו ידיי אל הספר הזה ובמילה אחת...אכזבה...ההתחלה הייתה יפה, הכתיבה זורמת קלילה אבל בערך בעמ' ה300 היתרונות האלה עומעמו על ידי החסרונות הרבים בעלילה...ניסיתי למצוא בה הגיון, משמעות, פילוסופיה, עומק, משהו שיגע לליבי אך מה שראיתי לפניי היא גרפומאניה במיטבה, מלל בלתי פוסק של שטויות...או שמשמעות הספר נשגבית מבינתי וקטונתי מלהבין אותו או שמדובר פשוט בסיפורים הזויים וצבעוניים שהועלו על הנייר ללא כל הקשר הגיוני ביניהם וללא שום מוסר השכל, משמעות או חכמת חיים...אולי כתיבה זו משעשעת ומעבירה את הזמן הפנוי (למי שיש לו כזה)...לי הכתיבה נראתה מייגעת, חוזרת על עצמה,ממש המשך מלאכותי, עדיף שהיה מסיים את הסיפור בע"מ 300 ולא 570...בזבוז של זמן
אבדן (אובדן) הילדותניל פוסטמן0אחד הספרים המעניינים שיצא לי לקרוא! מדבר על תופעה שכולנו עדים לה באופן זה או אחר. מי לא נתקל אף פעם בילדה בת 12 שהולכת עם איפור ומחשוף, ותהה לעצמו מי ההורים שלה? בספר מתואר התהליך שעבר המושג ''ילדות'' בציוויליזציה המערבית. המחבר מספר כי רעיון הילדות נוצר ברנסנס, בעקבות המצאת הדפוס – כך יכלו פילוסופים של החינוך להפיץ את רעיונותיהם על אודות הדרכים הנכונות ביותר לגידול וחינוך הילדים. בצורה זו, ילדים, שעד אז היוו כח עבודה לגיטימי ולא נחשבו לבעלי צרכים מיוחדים, החלו לקבל יחס מיוחד. עם חוק חינוך החובה במאה ה-19, גיל הילדות אף האמיר, וילדים למדו ויצאו לעבודה רק מאוחר הרבה יותר ממה שהיה נהוג בעבר. וכאן נכנסת הטענה המרכזית של הספר, שאומרת שבעקבות כניסתה של הטלוויזיה, גיל הילדות הולך ומצטמצם, ובעתיד מונח זה אף עלול להעלם. ומדוע? הסופר/חוקר מאשים את הטלוויזיה בתכנים שחושפים את הילדים של היום לעולם המבוגרים, מראים את החיים כפי שהם, על כל קשייהם ושליליותם. הילדים של היום הופכים אחידים יותר בדעתם, בעלי חוש מטריאליסטי מופרז ורצון להפוך למבוגרים כבר בגיל צעיר מאוד, מה שמביא אותם להתלבש, לדבר ולאמץ התנהגות פסאודו-מבוגרת. בנוסף הוא טוען שאין שום צורך להשקיע מחשבה בצפייה בטלוויזיה, בניגוד לקריאה בספר, ולכן נוצר קהל יעד שאינו מאתגר את עצמו, ונמצא ברובד אינטלקטואלי אחיד יחסית. זאת בניגוד גמור לקהלי היעד של הקריאה – הבוחר באופן אינדבידואלי ובררני יותר מה לקרוא, למה להחשף, איזה ידע לרכוש וכיצד. ספר מומלץ מאוד לכל מי שאוהב לקרוא, לכל הורה לילדים, ולכל מי שמרגיש שהטלוויזיה (בארץ ובעולם) הגיעה כבר לתהומות שקשה יהיה מאוד לצאת מהן, או לשנות את השלכותיהן על החברה.
