זה ספר מדהים! הוא אחד הטובים ביותר בסדרה "להתבגר"! סיפורה של נופר הוא מעניין מאוד, כי בעצם היא לא היתה אותה הנערה שחשבו שהיא בשכבה. אף אחד לא ידע שבעצם היא לא כל כך מאושרת כמו שהיא נראית, אף אחד לא ידע שהוריה כל הזמן עוזבים אותה לבד בבית ונוסעים רחוק ממנה. אכן המראה מטעה מאוד, אך אנחנו האנשים יוצרים לנו דמות אחרת לגמרי בראשנו ולא יודעים מה הם בעצם חייו האמיתיים של אותו אדם שלו המצאנו דמות שונה ואחרת. התחברתי לספר הזה מאוד ואני ממליצה עליו בחום!

אני פשוט אוהבת את המחזות של ויליאם שייקספיר הגאון, המלך והרשימה עוד ארוכה... "אילוף הסוררת" זהו מחזה קומי, מצחיק ומאוד משעשע. למרות שמצד אחר, בחיים לא הייתי קוראת למחזה הזה קומדיה. קטרינה "הסוררת" שונאת גברים, פמיניסטית, אלימה ופשוט רעה! קשה להאמין שגבר נורמלי ירצה לשאת לאישה נערה כמוהה, אך הנה מופיע פטרוקיו החצוף, המתנשא והמגעיל שמחליט לשבור את הקרח הזה ולכבוש את ליבה של קטרינה חמת המזג. קטרינה לא מסכימה כמובן, ובפגישה הראשונה שלהם הם מנהלים דיאלוג מצחיק, קרב מילולי של העלבות וירידות אחד על השני. אולם לא האב, ולא פטרוקיו בעצמו לא מסכימים לקבל את סירובה לחתונה. וכך נוצר זוג, פטרוקיו וקטרינה. פטרוקיו מודע לכך שאם הוא לא "יאלף" את אישתו הסוררת, חיי הזוגיות יהיו פשוט נוראיים ובלתי נסבלים. וכאן מתחיל "אילוף" אכזרי, נורא וחסר כל רחמים. פטרוקיו מרעיב את קטרינה, לא נותן לה לישון, מתייחס אליה בגסות ומתעלל בה כהוגן. בסופו של דבר קטרינה נכנעת, היא פשוט מפסיקה להילחם בו. בסוף המחזה קטרינה נושאת מונולוג ארוך מאוד, שבו היא מפרטת ומסבירה על מקומה של האישה ועל מעמדה בחברה. היא אומרת שהאישה חייבת להתייחס אל בעלה כאל אדונה, להקשיב לו ולעשות כל מה שיאמר. פשוט להיות אישה אוהבת ונאמנה, שאין לה דעה אישית וזכות להביע דעה כולשהי. אישית אני מתעבת את המונולוג הזה, וכל כך לא מסכימה איתו. מדוע בדיוק האישה חייבת להיכנע כך לבעלה ולחיות כמו בבית כלא שבו אין לה שום זכות דיבור? למרות הכל, אני מאוד אוהבת את המחזה הזה. וזאת הסיבה שבחרתי בדיאלוג ממנו בשביל בגרות בתיאטרון שתהיה לי השנה. בחרתי בדיאלוג בין פטרוקיו לקטרינה שהם מנהלים בפגישה הראשונה שלהם. דיאלוג מאוד קומי ויפה, אך אני חוששת מכך שאולי לא אצליח לשחק את קטרינה נכון. בכל זאת אני בחרתי במחזה של ויליאם שייקספיר! שיהיה לי בהצלחה... ממליצה לכולם ולא יוצא מן הכלל לקרוא את המחזה הזה!!!

הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מלווה אותי עוד מהילדות. לראשונה אמי הקריאה לי אותו כשהייתי בכיתה א' או ב', ובכיתה ג' אמא שלי העלתה הצגה עם התלמידים שהיו לה בחוג האמנות שלה. בהצגה היא שילבה קטע מהספר הזה, ונתנה לי לגלם את אליס, ואולי לא גילמתי אותה מספיק טוב, אבל נהנתי נורא. לאחר כמה שנים, חזרתי וקראתי את הספר בעצמי. זה ספר חכם מאוד, מתוחכם, בלתי רגיל, אליס עצמה היא ילדה לא רגילה עם מחשבות די מוזרות ומאוד מיוחדות. הדמויות בספר הן פשוט מקסימות, הכי אהבתי את החתול המחייך. הוא כל הזמן חייך גם כשלא הייתה סיבה לכך. אולם כמובן שאליס היא הדמות האהובה עלי הכי הכי, ילדה מקסימה ומתוקה. ספר ההמשך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", הוא אף יותר מעניין, ואהבתי אותו קצת יותר מהספר הזה. אני נוווורא ממליצה לקרוא את הספר המדהים והנהדר הזה וגם את ספר ההמשך שלו. הספרים האלה, הם ספרים שחובה לכל אחד לקרוא.

טוב... מה אני יכולה להגיד על הספר הזה... אני קראתי אותו אחרי הספר הראשון "דמדומים", והיו לי ציפיות רבות ממנו. הייתי בטוחה שהוא גם יהיה מאוד יפה ומעניין ורומנטי כמו הספר הראשון, אבל התברר שהוא ממש לא כזה. בעצם נורא התאכזבתי מהספר מהעלילה. הספר מתחיל להיות נסבל רק לקראת הסוף כשבלה נוסעת עם אליס לוולטרה לאיטליה, כדי להציל את אדוארד. לא יכלתי פשוט לסבול את כל הרחמים העצמיים של בלה, במהלך כל הספר, כי חוץ מלרחם על עצמה היא לא עשתה בעצם כלווום! ונורא כעסתי על הדמות של אדוארד, לא האמנתי שהוא עזב את בלה פתאום כשהם רק הפכו לזוג. זאת אומרת אני נורא אהבתי את הדמות של אדוארד בספר הראשון, ממש התאהבתי באדוארד כי הוא היה פשוט מושלם, הנסיך על הסוס הלבן, או כמו שאומרים הערפד על הוולבו הכסופה :) אחרי הספר הזה, פשוט שנאתי את אדוארד, אבל במיוחד שנאתי את בלה. כמובן שבספרים הבאים נשבתי בקסמיו של אדוארד שוב, אבל המשכתי לשנוא את בלה. אהבתי את ג'יקוב, אבל הוא עדין לא התאים לה בתור בן זוג, למרות שעזר לה מאוד. בקיצור הספר השני הוא הכי פחות מעניין ויפה מבין כל 4 הספרים בסדרה הזאת.

כשהייתי הרבה יותר קטנה מעכשיו, משהו כמו בת 9 או 10, אני קראתי את הספר הזה לראשונה. כמו כל ילדה לא אהבתי את כל החלקים על בתי הקברות, וכל הדברים האלה שבנים אוהבים. אבל אני זוכרת שפשוט התאהבתי בטום סוייר, וחשבתי שהוא הילד המושלם, ושאין יותר טוב ממנו. אני מאוד אהבתי את זה שהוא היה ילד כזה שלא מרביץ לבנות, שמתנהג אליהן בכבוד, ומאוד נהנתי לקרוא את הסיפור שלו עם בקי טאצ'ר שהוא כל כך אהב. בקיצור זה ספר מדהים ויפה, ואין על מארק טווין, למרות שזה לא ספר שבנות ממש יאהבו כי הוא מלא בכל השטויות שבנים אוהבים :)

זה ספר מדהים! הוא אחד הטובים ביותר בסדרה "להתבגר"! סיפורה של נופר הוא מעניין מאוד, כי בעצם היא לא היתה אותה הנערה שחשבו שהיא בשכבה. אף אחד לא ידע שבעצם היא לא כל כך מאושרת כמו שהיא נראית, אף אחד לא ידע שהוריה כל הזמן עוזבים אותה לבד בבית ונוסעים רחוק ממנה. אכן המראה מטעה מאוד, אך אנחנו האנשים יוצרים לנו דמות אחרת לגמרי בראשנו ולא יודעים מה הם בעצם חייו האמיתיים של אותו אדם שלו המצאנו דמות שונה ואחרת. התחברתי לספר הזה מאוד ואני ממליצה עליו בחום!