אני מוצא את התרבות היפאנית מסקרנת ולכן הספר הזה משך את עיניי, בפרט בגלל שהוא מבטיח לשפוך אור על פן שלא קראתי עליו הרבה, הפן הפלילי של הארץ הזרה הזאת. כמו כן מהעטיפה ציפיתי לסיפור על עיתונות חוקרת ולחימה בפשיעה, יחד עם נקודת המבט הייחודית של גייג'ין (אדם זר ביפן) אבל כזה שמתערה בחברה. במילים אחרות, הרבה הבטחות.
במידה מסוימת הספר גם מקיים את ההבטחות. לאדלסטיין יש פרספקטיבה ייחודית על יפן, והיו לו חיים מעניינים ומבדרים. מה שחסר בספר הוא בעיקר נרטיב. יכול להיות שהמחבר הוא כתב חדשות טוב, אבל ספר דורש יותר מאוסף של אנקדוטות. החיסרון השני הוא שהספר נוטה להיות יותר על האדם ולא מספיק על התקופה והמקום. אוטוביוגרפיה טובה היא עניין של התמהיל הנכון.
עם זאת, הכתיבה היא שוטפת והספר שווה בהחלט שלושה כוכבים מתוך חמישה, גם אם רק עבור הערך הבידורי.

***




אני עומדת לשלם על זה ביוקר, יאר! אני עומדת לשלם על שהחלפתי את החומר למבחן ב"חומר" ארוז בשקית כתומה. כשצורכים את השחור-מעל-גבי-לבן-בתוך-כתום הזה חווים תחילה תחושה של צניחה מטה, משהו דומה לנפילה מחומות בית-סוהר שמור באוסטרליה. תוך זמן קצר בורחים מכלא המציאות היישר אל הודו. התסמינים הראשונים הם מפלי זיעה שהאוויר הלח של בומביי לא מוכן לקלוט וריח חזק של תבלינים ואנשים. הדקות חולפות וחזיונות מלאי אדרנלין מתחילים להופיע. מדריך חזיונות מקומי נוטל את ידך ומחייך חיוך רחב-רחב. איך בכלל יש מקום לחיוכים רחבים בתוך הצפיפות האיומה הזאת אתה מנסה לומר, אבל השכנים נאים בעיניך ואתה מקבל את הצעתם לצופף את גופך הלבן ביניהם. אתה מרגיש טוב ומתאהב בעיר התוססת. מתאהב באנשים. בשלב הבא נפלטים מפיך מילים בשפת המרטהי. הלבן מדבר מרטהי! לא יאמן! הגורה, הזר, מבין מרטהי! עכשיו כולם מתאהבים בך. החזיונות ממשיכים להבזיק בקצב מסחרר. חיים מוכי עוני ומתעשרי-מאפייה מוכים. פשעים מסוגננים, אלימות, כבוד. חברות אמיצה שעולה בחבורות. נאמנות ללא סייג. סיגים של חשד במתכת האהבה ההולכת ומתקררת. הכאב מצרף. הדרך רצופה שאלות והגיגים פילוסופיים, חוכמת רחוב ולב. המון לב הודי חם. הלב מתרחב אך הפעימות רק מתגברות. צמרמורות הבגידה מכווצות את הגוף הרועד. הפעם הצניחה מהירה ומסוכנת יותר. רגע לפני שהכול אבוד מתפרצות אל זרם הדם מולקולות אהבת אדם, והזרימה השוצפת מסלקת את מולקולות הנקמה והכעס הרעילות. הגוף הדרוך משתחרר. ההרגשה כל-כך נעימה...

ג. ד. רוברטס ביצע מעשי שוד מזוין בזמן שהיה מכור להרואין ונידון ל-19 שנות מאסר. אני התמכרתי לספר בזמן שהיה עלי ללמוד למבחן. אומנם לא אעבור את סף הכלא בשל כך, אך אני עלולה לא לעבור גם את סף הציון שהצבתי לעצמי. אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו, גם רוברטס חושב כך. אבל אני באמת מבינה את עצמי, אני לא יכולה לבוא אלי בטענות. זה פשוט ספר סוחף ומענג מידי. וזה היה שווה. ואם הייתם יודעים באיזו רצינות אני מתייחסת לציונים, הייתם מתרשמים מאד מ"היה שווה" הזה ורצים לקרוא. אגב, עוצמת ההנאה הזכירה לי את חווית הקריאה המופלאה בשוגון. מי שאהב את שוגון יאהב את שאנטראם ולהיפך.

אתחיל בגילוי נאות: העניין שלי בהודו התחיל לפני כמה שנים, בסוף שנות ה-20 שלי, כשהחלטתי לטייל בה לבד - אני, עצמי ואנוכי (ועשרות ישראלים שפגשתי בדרך).
כיאה לסקפטית ולנרתעת מכל ה"רוחניקיות" שאני, באתי להודו עם ציפיות נמוכות ועם הבטחה עצמית שלא אטייל שם בכוח בשום שלב ושגם אם ביום הראשון שלי שם אחליט שזה לא בשבילי - לא אהסס ולא אתבייש לעשות פרסה ולחזור למקום שממנו באתי.

היום, גם ב-300 עמודים לא אצליח לסכם את כל מה שחוויתי שם, ובטח לא בצורה שעשה זאת קרליבך, אך אומר שהטיול שתוכנן לחודשיים הוארך לשלושה וגם אז כאב לחזור - ודי לחכימא ברמיזא.

כידוע אין שום דבר מושלם בעולם, ועם זאת לא הייתי משנה שניה אחת מהמסע המופלא הזה (כן, נשמע פלצני, אבל מה לעשות שזאת האמת?) - חוץ מדבר אחד - הלוואי שספרו של קרליבך היה מגיע אליי לפני הטיול, או לפחות במהלכו.
אני מאמינה שעדיין לא הייתי מצליחה להרים את הלסת מהרצפה מההלם במהלך כל החודש הראשון שלי שם,
ועדיין הייתי מרגישה שהגעתי לפלנטה אחרת וכולם סביבי חייזרים (או שאני החייזר פה?),
ועדיין הייתי מוצאת את עצמי בלילה מנסה לעכל לאט את היום שעבר עליי, שהרגיש כמו חוויית חיים שלמה,
אבל לפחות הייתי מקבלת מושג עמוק יותר על הלך המחשבה ההודי, על תרבותם, על יחסם לסובב, על עולמם - שאין לי דרך טובה יותר לתאר את הפערים בין העולם המערבי וביניהם חוץ מלהגיד שגם לאחר הביקור השני שלי שם, אני עדיין מופתעת שאנחנו והם חיים על אותו כדור.

קרליבך, הוא מוכשר. לא רק בכתיבה, שהיא פיוטית ומרגשת, אלא אף בהבנת נפש האדם. ובהבנת נפש האדם אני מדברת גם על הבנת נפש ההודי (שזה לא דבר מובן מאליו לנו, המערביים). הוא מצליח לחשוף לאט לאט ובעדינות את תרבותו, תפיסתו, הלכי נפשו ואורח חייו של ההודי בצורה מכילה, סקרנית ופתוחה.