לפעמים אנחנו כל כך מאושרים ומסופקים ממה שיש לנו , ובכלל מהחיים , מבלי דעת שאנחנו כאלה . עד שבא משהו - החיים - לצורך העניין , ומנחיתים עלינו את המכה . וזו בדיוק הנקודה בה אתה יכול למתוח קו , ולסמן את החיים לפני ואחרי . זה בדיוק הרגע , ההבנה הזו שמבליחה בך , הרגע בו אתה למעשה מבין עד כמה היו לך חיים טובים , וזה אותו חלקיק רגע , אחד כזה קטן וקצר , בו מתחוור לך מהו האושר . ולא , הוא לא משהו דרמטי עתיר צלצולים ופומפוזיות . ההיפך . הוא השקט . החיים השקטים שהיו לך עד עכשיו , מה שלכאורה היה שבלוני להחריד , הוא האושר . כי מעכשיו חייך הולכים להשתנות , ולא לטובה .
כמו אליס .
אליס האולנד היא פרופסור לפסיכולוגיה מוערכת עד מאוד , באוניברסיטת הרווארד היוקרתית , נשואה לג'ון , פרופסור גם הוא , ביולוג העוסק בחקר הסרטן. שניהם אנשי אקדמיה , מחזיקים במשרות נחשקות ויוקרתיות , הורים לשלושה ילדים בוגרים החיים שלושתם מחוץ לבית , וכך אנחנו - הקוראים - פוגשים את אליס , אישה בת חמישים , אשת קריירה מצליחה , אישה באמצע החיים , רעיה , אם , ובאופן כללי אישה מסופקת מחייה , כזו שהחיים האירו לה פנים .
אליס נחשבת למרצה מאוד מבוקשת , וכאחת כזו , ובתוקף תפקידה , מרבה אליס להעביר הרצאות ב, ומרבה לטוס בין האוניברסיטאות המזמינות אותה הן ברחבי ארה"ב והן באירופה .
אליס אוהבת את זה . אין לה פחד קהל , והיא מרגישה כמו דג במים כשהיא עומדת אל מול הקהל שלה , השותה דבריה בצמא ובהשתוקקות . אליס רהוטה , מנסחת בבהירות , וכמו תמיד בסוף ההרצאה , בו מגיע שלב השאלות ,אליס מחכה לזה . היא אוהבת את זה .
אליס תמיד יכלה לשלוף , כמו קוסם השולף מטפחות צבעוניות משרוול חולצתו - שמות מחקרים , מי פירסם אותם , ובאיזו שנה פורסמו .ואם היתה תופעה מסויימת , ויצאו שבעה מחקרים על הנושא , תמיד ידעה אליס את כל הפרטים האלו , של כל שבעת המחקרים . היתה תמיד מעין תחרות סמויה בין חברי הסגל , מי זכר הכי הרבה , ותמיד אליס יצאה המנצחת .
