Mira•לפני 8 שניםתולעת מסכימה איתך. חשבתי שזו רק אני... גם אני עצרתי בהתחלה של השני ודפדפתי.על הביקורת של תולעת על כשף של דיו מאת קורנליה פונקה
shila1973•לפני 8 שניםבני קרא אותו כספר חובה באנגליתכשהיה בכתה ג׳ כאן, בארה״ב ואני ראיתי לפני כמה ימים את הסרט בכיכובם של ג׳וליה רוברטס ואוון וילסון שהיה פשוט נפלא ומרגש. מבין היחידים המוצלחים גם בספר וגם על מסך הכסף.על הביקורת של תולעת על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
כשף של דיוקורנליה פונקהחבל, פשוט, אין מילה אחרת. את הספר הראשון אהבתי בכול ליבי, הוא היה כתוב נהדר, הוא היה אפל וקסום ומצחיק, והכול היה מדויק ובמקום, וכן היו בו כמה דברים שפחות אהבתי אבל הדברים הטובים היו רבים כל כך וטובים כל כך שלמי איכפת? לא כך בספר הזה. הספר הזה הוא מה שגרם לי לוותר על הסדרה שבה תליתי כל כך הרבה תקוות וראיתי כל כך הרבה פוטנציאל. תהליך הקריאה שלי היה משהו כזה: כבר מהעמודים הראשונים זה לא זה. במקום להמשיך מערכת יחסים מקרטעת שלא עושה טוב לאף אחד מהצדדים, אני בוחרת להיות בוגרת ולסגור אותו. שניפרד כידידים. אחרי כמה זמן חזרתי אליו, אמיצה יותר וסבלנית יותר, ולא שרדתי יותר מהפעם הראשונה. אחר כך עשיתי את הבלתי ייאמן ודילגתי לסוף כדי לקבל איזשהו קלוז'ר. לא ממש עזר, בהתחשב בסוף המטורף, אז עשיתי השלמת רקע קטנה והמשכתי לספר השלישי (לא הרבה יותר טוב). אבל את הביקורת אני בוחרת לעשות כאן ולא על ספר אחר בסדרה בגלל שהוא המפנה הגדול, מספר מצוין שמשאיר טעם לעוד ל... מה זה בדיוק? מודה שקשה לי לשים את האצבע על מה יש בספר הזה שחירב את הכול, בין אם הדמויות שאם זה אפשרי נעשו פחות מעניינות והרבה יותר מעצבנות, העלילה שפשוט לא זרמה, לא ריתקה אותי מספיק, אולי הבעיה היא בעולם הדיו? בחיסרון המורגש של קפריקורן (ממש עפתי עליו)? באמא של מגי שעדיף שלא הייתה מדברת? לא יודעת. אבל פשוט חייבת להוציא את זה ממני- ספר שהוא טעות! היה עדיף לקטוע הכול בשיא ולא להמשיך, כי אני פשוט ויתרתי (אחרי שהתעוררתי מהשנצ שלא זכרתי שעשיתי בזמן הקריאה)
לבי וחורים שחורים אחריםיסמין ורגהלא אהבתי. פשוט לא אהבתי את הספר הזה. שם מגניב, התחלה די מבטיחה אבל זה נהרס מאוד במהירות. אני לא יודעת האם זה המקור או שהבעיה נטועה בתרגום אבל הספר פשוט לא כתוב טוב, משהו בכתיבה עצמה הקשה עליי לקרוא אותו, והעלילה הצפויה והקיטשית בטח לא הוסיפה. הדיכאון מתואר בצורה ילדותית ולא אמינה, והוא לב ליבו של הספר הזה. היישר אל תוך החור השחור במוח שלי, אם הייתי יכולה.
שפע של קתרינותג'ון גריןג'ון גרין הוא סופר שכול ספר שלו שיתורגם לעברית אני אקרא. בניגוד לדעה הרווחת לא התלהבתי יותר מידי מאשמת הכוכבים, אהבתי מאוד את ערים של נייר, ונדלקתי לחלוטין על מחפשים את אלסקה המצוין. הוא סופר טוב מאוד ויש לו כמה ציטוטים מבריקים. אני יודעת את זה כי הוא גורם לי למרקר בספרים. בכול מקרה, ברגע ששמעתי ששפע של קתרינות תורגם היה לי ברור שאני אקרא אותו ואהנה ממנו, אבל משהו התפקשש בדרך. ההבדל הכי גדול בעיניי היה נק' המבט. כול הספרים של ג'ון גרין שקראתי היו מסופרים מגוף ראשון ואילו הספר הזה היה מסופר מגוף שלישי. הבחנתי בהבדל הזה בגלל שהכתיבה עצמה הייתה פשוט הרבה פחות טובה. היה פיצוי מסוים על העובדה הזאת עם הערות שוליים מעולות ומשעשעות אבל באופן כללי הכתיבה לא זרמה לי יותר מידי והיה לי קצת קשה לקרוא את הספר ברצף, אבל אולי אני משליכה על הכתיבה את העובדה שהספר הזה הוא פשוט משעמם. הרעיון מגניב - קולין הוא ילד פלא, ולא גאון- זה קריטי שמתאהב רק בבנות שקוראים להן קתרין. לאורך מערכות יחסיו עם הקתרינות הבן אדם נהיה נזרק מקצועי. וכמו ילד פלא, הוא מחליט לכתוב נוסחה מתמטית שתשקף את העובדה הזאת ותוכל להציג את העבר והעתיד של מערכות היחסים שלו. משהו כזה. אני לא משהו במתמטיקה. בדרך הוא יוצא לטיול עם החבר המצחיק שלו חסן ומכיר את לינדזי, בחורה נחמדה ודי מעצבנת ש ******ספוילר****** מובילה לסוף הצפוי ברמות בעלילה הלא מתקדמת הזו (איך עלילה על משוואה מתמטית יכולה לא להתפתח? שאלה מצוינת!) שהוא, כמובן, לינדזי וקולין נהיים ביחד והוא כנראה מתגבר על האובססיה המשונה הזאת לבנות שקוראים להן קתרין. היה אפשר לצמצם את הספר ל30 עמודים, להעביר את הפואנטה ולשמור על מידה מסוימת של הנאה לכול אורך הספר. חבל. מחכה לתרגום הבא.
משאלה אחת ימינהאשכול נבולספר הזה הגעתי רק לאחרונה, בטעות, וזאת הייתה אחת הטעויות הטובות שעשיתי! הוא טס במעלה רשימת הספרים האהובים עליי נכון לעכשיו, כי הוא פשוט כל כך קולח, מרגש, מצחיק וכתוב טוב ואתה לא יכול להפסיק לקרוא וגם אם זה קצת צפוי עדיין נמצאת הדרך להפתיע אותך ורגע אני חשדתי שזה יקרה אבל לא באמת האמנתי או מיי גאד זה באמת קרה עכשיו? אז כן, יש גם את זה. אבל אלה החיים, בדיוק כמו בספר הזה. קצת קשה לתמצת אותו בלי להרוס לחלוטין את העלילה לכול מי שעוד לא קרא, אז אין צורך שאעשה את זה. פשוט תלכו לקרוא. הוא באמת מצוין.
דרקונים של דמדומי הסתיומרגרט וייס0יש לי קרוב משפחה שחזר בתשובה, בן ארבעים כיום, חרדי מזה עשרים שנה, וכשסיפרתי לו שאני קורא רומח הדרקון כמעט עלו דמעות בעיניו. לפתע כל השנים כאילו לא היו, והוא שוב - ממש מול עיניי! - נמס והיה לנער בן עשרה, 'חילוני' למהדרין. התחלנו לדסקס על דמויות מהסדרה, על הדרמות האפיות וכו' וכו' עד שהייתי מוכרח לעצור אותו כדי שלא יתחיל לספיילר את הספרים שעדיין לא קראתי. הייתי בהלם. הבחור הזה הוא מה שנקרא צו"לניק (=צדיק ורע לו) מכף רגל ועד ראש, שאין לו יד ורגל בדעות חיצוניות כגון אלה. כיצד זה קורה? מסתבר שזהו סוד קסמה של ספרות פנטזיה אמיתית - היכולת למשוך אותך בחבלי קסם אל עולם נפלא שאילולא נכתב - לא הייתה לך כל אפשרות לבקר בו, ומשביקרת בו - נטבע במוחך רושם בל יימחה, ואף אם תמצא בעולם הזה את הטוב שבעולמות - עדיין תיזכר בהוד הקסם שאפף אותך אי אז, מתחת לשמיכה, בלילות הארוכים של דמדודי הסתיו ולילות החורף ותתגעגע אליו עד דמעות... "יש דרכים רבות להיות חופשי. אחת מהן היא לתת לדמיון לגבור על המציאות." ~ אנאיס נין. והספר הזה והסדרה בכללה הם כושר דמיון על סטרואידים, ובגלל זה אנחנו כל-כך אוהבים לקרוא אותה, לעתים שוב, ושוב ושוב. תנו לדמיון לנצח!
