זהו ספר מרגש ומעורר השראה על נפשו של אדם שבסופו של יום מתבררת כחזקה יותר מהכול. זהו ספר על בחירה מחדש. על מאבק יומיומי עיקש ורצון לבחור בחיים כנגד כל הסיכויים. ומעל הכול, זהו ספר מרתק וחשוב המביא לקהל קוראיו הצצה אל עולם ההתמכרות בצורה נגישה, כואבת, מרפאת כמעט. ג'יימס בן ה23 נמצא במצב קשה של התמכרות לאלכוהול ולסמים. הוא התחיל לשתות ולעשן כבר בגיל 10 וברגע האחרון, ממש לפני שהוא בכל רגע יכול למצוא את מותו, משפחתו שולחת אותו למוסד הגמילה הטוב ביותר במדינה. משם אנו עוברים עם ג'יימס מסע ארוך ומטלטל בדרך אל ההחלמה וההשלמה העצמית. מסע שבו נפגוש דמויות מרתקות שלכולן מכנה אחד משותף וקשה. אפשר להתווכח האם מדובר בסיפור אמיתי או לא אבל אני נתתי לעצמי לשהות בספק וללכת אחרי הסופר בעיניים עצומות, מה שצבע עבורי את הספר באותנטיות רבה ויכולת הזדהות עם הדמויות. יכולתי ממש להרגיש את הפחד, החרדה, הקושי. והכי חשוב, הצלחתי להבין. הצלחתי להיכנס לנבחי הנפש של אותם האנשים. אותם מכורים המתקשים להחזיק בחיים, אותם המכורים בעלי ההרס העצמי. אותם המכורים אשר רוצים להיגמל אבל מחלתם חזקה ואינה ניתנת לשליטה. ספר חשוב, מעורר מחשבה וכאב גדול שבסופו יוצא הקורא עם תחושת ריפוי ותקווה אמיתי. "תהיה חזק. תחיה בגאווה ותחיה עם כבוד עצמי. כשאתה חושב שאתה לא מסוגל יותר, תחזיק מעמד."

זהו ספר מרגש ומעורר השראה על נפשו של אדם שבסופו של יום מתבררת כחזקה יותר מהכול. זהו ספר על בחירה מחדש. על מאבק יומיומי עיקש ורצון לבחור בחיים כנגד כל הסיכויים. ומעל הכול, זהו ספר מרתק וחשוב המביא לקהל קוראיו הצצה אל עולם ההתמכרות בצורה נגישה, כואבת, מרפאת כמעט. ג'יימס בן ה23 נמצא במצב קשה של התמכרות לאלכוהול ולסמים. הוא התחיל לשתות ולעשן כבר בגיל 10 וברגע האחרון, ממש לפני שהוא בכל רגע יכול למצוא את מותו, משפחתו שולחת אותו למוסד הגמילה הטוב ביותר במדינה. משם אנו עוברים עם ג'יימס מסע ארוך ומטלטל בדרך אל ההחלמה וההשלמה העצמית. מסע שבו נפגוש דמויות מרתקות שלכולן מכנה אחד משותף וקשה. אפשר להתווכח האם מדובר בסיפור אמיתי או לא אבל אני נתתי לעצמי לשהות בספק וללכת אחרי הסופר בעיניים עצומות, מה שצבע עבורי את הספר באותנטיות רבה ויכולת הזדהות עם הדמויות. יכולתי ממש להרגיש את הפחד, החרדה, הקושי. והכי חשוב, הצלחתי להבין. הצלחתי להיכנס לנבחי הנפש של אותם האנשים. אותם מכורים המתקשים להחזיק בחיים, אותם המכורים בעלי ההרס העצמי. אותם המכורים אשר רוצים להיגמל אבל מחלתם חזקה ואינה ניתנת לשליטה. ספר חשוב, מעורר מחשבה וכאב גדול שבסופו יוצא הקורא עם תחושת ריפוי ותקווה אמיתי. "תהיה חזק. תחיה בגאווה ותחיה עם כבוד עצמי. כשאתה חושב שאתה לא מסוגל יותר, תחזיק מעמד."

זהו ספר מרגש ומעורר השראה על נפשו של אדם שבסופו של יום מתבררת כחזקה יותר מהכול. זהו ספר על בחירה מחדש. על מאבק יומיומי עיקש ורצון לבחור בחיים כנגד כל הסיכויים. ומעל הכול, זהו ספר מרתק וחשוב המביא לקהל קוראיו הצצה אל עולם ההתמכרות בצורה נגישה, כואבת, מרפאת כמעט. ג'יימס בן ה23 נמצא במצב קשה של התמכרות לאלכוהול ולסמים. הוא התחיל לשתות ולעשן כבר בגיל 10 וברגע האחרון, ממש לפני שהוא בכל רגע יכול למצוא את מותו, משפחתו שולחת אותו למוסד הגמילה הטוב ביותר במדינה. משם אנו עוברים עם ג'יימס מסע ארוך ומטלטל בדרך אל ההחלמה וההשלמה העצמית. מסע שבו נפגוש דמויות מרתקות שלכולן מכנה אחד משותף וקשה. אפשר להתווכח האם מדובר בסיפור אמיתי או לא אבל אני נתתי לעצמי לשהות בספק וללכת אחרי הסופר בעיניים עצומות, מה שצבע עבורי את הספר באותנטיות רבה ויכולת הזדהות עם הדמויות. יכולתי ממש להרגיש את הפחד, החרדה, הקושי. והכי חשוב, הצלחתי להבין. הצלחתי להיכנס לנבחי הנפש של אותם האנשים. אותם מכורים המתקשים להחזיק בחיים, אותם המכורים בעלי ההרס העצמי. אותם המכורים אשר רוצים להיגמל אבל מחלתם חזקה ואינה ניתנת לשליטה. ספר חשוב, מעורר מחשבה וכאב גדול שבסופו יוצא הקורא עם תחושת ריפוי ותקווה אמיתי. "תהיה חזק. תחיה בגאווה ותחיה עם כבוד עצמי. כשאתה חושב שאתה לא מסוגל יותר, תחזיק מעמד."

כואב אך מרפא. ספרו החדש של אשכול נבו שרכשתי בשבוע הספר בשרונה לא אכזב אותי. ולמרות שלא תכננתי באופן אקטיבי לרכוש אותו, לא יכולתי להתעלם מהעמדה העמוסה של ההוצאה ומספרו של נבו שכפות ידיים לא הפסיקו לגעת בו. אין ספק שאשכול נבו יודע לכתוב מצוין. היכולת האדירה שלו להצליח לכתוב למספר גדול של קהלים, להישען על פרטים קטנים וספציפיים ולגרום לקורא לראות גם את עצמו בסיטואציה שעל הדף, היא יכולת מופלאה. כתיבתו פשוטה אך מרגשת בעצם היותה נטולת מניירות או ניסיונות סחיטה רגשית. היא פשוט מה שהיא. ככה. זהו קובץ של סיפורים שכולם קשורים לימים שלאחר המלחמה ולהתמודדות של הדמויות איתה. לכל דמות סיפור משלה שהוא עולם ומלואו וישנן נקודות משיקות או מפגשים אקראיים (פיזיים או רוחניים) של הדמויות השונות בכל סיפור. קשה לספר על מה הספר מכיוון שעלילתו, או יותר נכון לומר- אמירתו, היא רחבה ונוגעת בפצע הכי עמוק שלנו כחברה. נבו כותב על פוסט טראומה ומביא אותה בצורה "אגבית" אך חדה כחלק מחיינו הבלתי נסבלים בעת המלחמה ובלתי נסבלים אף יותר בעתות שאחריה. ספר מיוחד שנקרא במהירות ובנשימה עצורה. לפעמים לא מספק תשובות חד משמעיות ומשאיר את הקורא בתהיות. זה גם חלק מהקסם שלו. התרגשתי והתעצבתי ובעיקר הרגשתי כמה לא פשוט לכתוב ספר על נושא ותקופה שעדיין לא החלמנו ממנה. כמה אומץ יש בעבודת תחקיר שכזו ובנגיעה בפצע המדמם. תודה לאשכול נבו שנתן הרבה מעצמו ובכך הצליח לתת הרבה לכל אחד מקוראיו.

כואב אך מרפא. ספרו החדש של אשכול נבו שרכשתי בשבוע הספר בשרונה לא אכזב אותי. ולמרות שלא תכננתי באופן אקטיבי לרכוש אותו, לא יכולתי להתעלם מהעמדה העמוסה של ההוצאה ומספרו של נבו שכפות ידיים לא הפסיקו לגעת בו. אין ספק שאשכול נבו יודע לכתוב מצוין. היכולת האדירה שלו להצליח לכתוב למספר גדול של קהלים, להישען על פרטים קטנים וספציפיים ולגרום לקורא לראות גם את עצמו בסיטואציה שעל הדף, היא יכולת מופלאה. כתיבתו פשוטה אך מרגשת בעצם היותה נטולת מניירות או ניסיונות סחיטה רגשית. היא פשוט מה שהיא. ככה. זהו קובץ של סיפורים שכולם קשורים לימים שלאחר המלחמה ולהתמודדות של הדמויות איתה. לכל דמות סיפור משלה שהוא עולם ומלואו וישנן נקודות משיקות או מפגשים אקראיים (פיזיים או רוחניים) של הדמויות השונות בכל סיפור. קשה לספר על מה הספר מכיוון שעלילתו, או יותר נכון לומר- אמירתו, היא רחבה ונוגעת בפצע הכי עמוק שלנו כחברה. נבו כותב על פוסט טראומה ומביא אותה בצורה "אגבית" אך חדה כחלק מחיינו הבלתי נסבלים בעת המלחמה ובלתי נסבלים אף יותר בעתות שאחריה. ספר מיוחד שנקרא במהירות ובנשימה עצורה. לפעמים לא מספק תשובות חד משמעיות ומשאיר את הקורא בתהיות. זה גם חלק מהקסם שלו. התרגשתי והתעצבתי ובעיקר הרגשתי כמה לא פשוט לכתוב ספר על נושא ותקופה שעדיין לא החלמנו ממנה. כמה אומץ יש בעבודת תחקיר שכזו ובנגיעה בפצע המדמם. תודה לאשכול נבו שנתן הרבה מעצמו ובכך הצליח לתת הרבה לכל אחד מקוראיו.

כואב אך מרפא. ספרו החדש של אשכול נבו שרכשתי בשבוע הספר בשרונה לא אכזב אותי. ולמרות שלא תכננתי באופן אקטיבי לרכוש אותו, לא יכולתי להתעלם מהעמדה העמוסה של ההוצאה ומספרו של נבו שכפות ידיים לא הפסיקו לגעת בו. אין ספק שאשכול נבו יודע לכתוב מצוין. היכולת האדירה שלו להצליח לכתוב למספר גדול של קהלים, להישען על פרטים קטנים וספציפיים ולגרום לקורא לראות גם את עצמו בסיטואציה שעל הדף, היא יכולת מופלאה. כתיבתו פשוטה אך מרגשת בעצם היותה נטולת מניירות או ניסיונות סחיטה רגשית. היא פשוט מה שהיא. ככה. זהו קובץ של סיפורים שכולם קשורים לימים שלאחר המלחמה ולהתמודדות של הדמויות איתה. לכל דמות סיפור משלה שהוא עולם ומלואו וישנן נקודות משיקות או מפגשים אקראיים (פיזיים או רוחניים) של הדמויות השונות בכל סיפור. קשה לספר על מה הספר מכיוון שעלילתו, או יותר נכון לומר- אמירתו, היא רחבה ונוגעת בפצע הכי עמוק שלנו כחברה. נבו כותב על פוסט טראומה ומביא אותה בצורה "אגבית" אך חדה כחלק מחיינו הבלתי נסבלים בעת המלחמה ובלתי נסבלים אף יותר בעתות שאחריה. ספר מיוחד שנקרא במהירות ובנשימה עצורה. לפעמים לא מספק תשובות חד משמעיות ומשאיר את הקורא בתהיות. זה גם חלק מהקסם שלו. התרגשתי והתעצבתי ובעיקר הרגשתי כמה לא פשוט לכתוב ספר על נושא ותקופה שעדיין לא החלמנו ממנה. כמה אומץ יש בעבודת תחקיר שכזו ובנגיעה בפצע המדמם. תודה לאשכול נבו שנתן הרבה מעצמו ובכך הצליח לתת הרבה לכל אחד מקוראיו.