כמו כל ספריו של אלי עמיר, זהו ספר טוב, קריא מאוד וכתוב בעברית יפה ועשירה. ממש תענוג לקרוא בו.
אלי עמיר מיטיב לתאר לאורך כל הספר את קורותיו של נער בשם נורי, שעלה מעיראק לישראל יחד עם בני משפחתו. התקופה המתוארת היא אמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. נורי נקרע כל הזמן בין שני עולמות מנוגדים שמושכים אותו כל אחד לכיוונו: מצד אחד, העולם הקודם והישן שלו- המשפחה ששולטת בו, תולה בו ציפיות רבות ומחליטה בשבילו היכן יגור וכיצד יתנהג (במיוחד אביו הפטריארך), אימו התובענית והמרירה, אחיו הלגלגניים והבלתי מפרגנים, התרבות העיראקית, המנהגים, המנטליות המזרחית, השמרנות והמסורת. מצד שני- הרצון להידמות ולהתערות בקרב האוכלוסייה האשכנזית השלטת והעולים הוותיקים, הפקידים השולטים בכל הביורוקרטיה, המוזיקה וצורת הלבוש השונה, המבטא האחר והבדלי המעמדות.
נורי מצליח בזכות חוכמתו הרבה השכלית והרגשית, מידותיו הטובות, חריצותו, יושרו ורצונו העז להגשים לאט לאט את כל שאיפותיו (ושאיפות בני המשפחה ממנו).
העלילה מעניינת ופתלתלה, ומכניסה את הקורא לתוך עולם המעברות, ירושלים החצויה ותקופת כהונתו של בן גוריון.
החיסרון היחידי של הספר טמון באורכו הרב. ניתן היה לקצרו לפחות בחצי, והדבר לא היה גורע ממידת ההנאה המופקת ממנו.

מי לא אוהב ממתקים? הספר הזה הוא ממתק - קריא, נעים, לא כבד מדי - משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו. הבעיה עם ממתקים היא שיותר מדי זה יותר מדי, והספר הזה לגמרי מוגזם באורכו - 600 עמודים ויותר. אני באמת חושב שכדי להצדיק אורך כזה צריך שיהיה לך המון מה לומר, ולא מרגיש לי שזה המצב פה. בסה"כ היה לי כיף לקרוא, אבל לא הרגשתי שיש כאן אמירה חדשה או מעניינת במיוחד, לא במישור הפוליטי-חברתי ולא במישור היותר אישי-אנושי. הדמויות באופן כללי, ובמיוחד הדמות הראשית לא ממש מעניינות או מורכבות. נורי הוא פשוט בחור טוב עם קונפליקטים וקשיים בנאליים, אבא שלו, אמא שלו והאחים שלו הם מזרחים ממורמרים, האחיות שלו לא חשובות (למה?). דמויות המשנה נועדו בעיקר כדי ליצור את התפאורה של שנות החמישים וראשית המדינה, בכלל מרגיש לי שאם הספר לא היה כ"כ ארוך הוא היה יכול להיות יופי של ספר לבגרות בספרות - מן היכרות עם שנות המדינה הראשונות. מצד שני, הרבה פעמים זה מדרדר לסטיגמות - פקיד ההסתדרות הרכלן-עסקן, סנובים מרחביה, מזרחים מדוכאים וזועמים וכל הטיפוסים המוכרים. כן אהבתי את השילוב של דמויות היסטוריות בעלילה, וההצגה שלהן כבני אדם ולא כמשהו "גדול מהחיים".
ואם בעלילה עסקינן, ובכן, העלילה כאן מעט דלה ואפשר לסכם אותה בכמה משפטים. יש כאן סיפור אהבה יפה ומתוק, שהתחיל טוב והדרדר בהדרגה לקלישאות בסגנון סרטי בורקס. חוץ מזה, יש כאן את הסיפור המזרחי הקצת שחוק על נער שבונה את עצמו מאפס והצרות עם המשפחה שלו.
סה"כ ספר שמעביר את הזמן בכיף, לא יותר.

סיימתי את הספר המרתק הזה, ונהניתי מכל עמוד שקראתי.
יש לי תקווה גדולה למערכת יחסים בריאה, יציבה עם עמון אהבה ורגש. ואני מבין שזה עניין של תהליך ובנייה מעבר להתאהבות הראשונית.
ובספר יש הדרכות ועצות איך להעצים את האהבה עם השנים, ואין לי ספק שעם ההשקעה - תבוא התוצאה.
מומלץ בחום!