כותב טוב סהכ היה לי כיף. הפיצול לחלקים לא עבד לי... אבל שווה קריאה הרגשתי את הדמויות היה עמוק

קירות- מאת רועי סלמן

סיפור ראשון
נתי ויערה היו זוג מיוחד,אוהב ושלם. עד שהכל התבלגן ונתי מת. יערה נחשפת בעל כורחה לחלק מהחיים של נתי שתמיד התכחשה אליו ולא רצתה להכיר בו.
הסיפור עצמו מעניין מאוד הוא מלנכולי וספוג אבל וזיעה .מילים שעומדות באוויר כמו עשן של גןינט מסריח שלא זז באמצע חום אוגוסט המעיק

סיפור שני
נורה מתמודדת עם הזקנה. שלה. של הגיל של המטופלת(...) מחזיקה בה בעורף בעקשות בלתי מתפשרת. דוחפת אותה בכוחותיה האחרונים להיות נורמלית. להתישב. להשתלב.
שומרת להיות אופטימית מהצד. הרי מה יש גם ככה הבת שלה תזמין אותה לסרט ולא תתן לה לשלם. לא נורא..

סיפור שלישי
אמרי עובד בבסטה בשוק . מנשה הודיע שבזמן הקרוב לא יוכל להגיע-לפחות את המשכורת הוא משלם לו בזמן. יש לו היסטוריה לא קצרה עם יגאל, בעל השריקה המיוחדת והמצמררת שאי אפשר לפספס. אז מה אם הוא השתחרר על 21 נפשי-זה לא באמת שהוא חולה נפש.

עם סגנון כתיבה ייחודי ייחודי שכמוהו לא קראתי הרבה זמן. בגוף שלישי ושפה ככ יפה ונעימה. כתיבה ככ קולחת,בגובה עיניים עם מילים יפות כמו סוכריות של סבתא בארנק הסודי שלה שהיא סוחבת לכל מקום.
מילים שהם פנינים חלקות ויפות. כאלו שמחליקות בגרון למרות מציאות קשה וכואבת. מילים שהן ממש כמו שוט של ויסקי. הן גם לא שוכחות קצת לשרוף בגרון. במיוחד אם לא קראת משהו כזה הרבה זמן.

ספר לא רע. שלושה חלקים שונים שמחוברים יחדיו, יותר או פחות, דרך הדמויות השונות ובאופן מסוים גם דרך תמות מסוימות (זוגיות בין אישה סטרייטית וגבר שהוא הומו או ביסקסואל). החלק הראשון והשלישי טובים יותר, החלק האמצעי פחות טוב. אבל כל הספר קריא מאוד, מושך אותך להמשיך ולגלות מה הולך לקרות (למרות שאין דרמות גדולות בסוף, אין איזו פואנטה שמגיעים אליה).
החלק הראשון, של יערה ומוטי, מרגיש כמו הצגה של שני שחקנים בחלל קטן, חנוק ומחניק.
בחלק השני, על נורה (אמה של יערה) הסופר נתן לעצמו הכי הרבה חירות אמנותית, ואולי דווקא זה פגע בכתיבה כי זה החלק הכי פחות טוב לדעתי.
בחלק השלישי, על אמרי, שעזב את עסקי ההובלות וכעת עובד בבסטה בשוק, שוב רואים את היכולת של המחבר (רועי סלמן) ליצור דמויות צעירות מעוררות הזדהות ואמינות, בין אם מדובר באישה צעירה ומשכילה כמו יערה, נהג מונית הומו כמו מוטי או צעיר מהורהר ודי אבוד כמו אמרי.
שלושה כוכבים, אבל אם היה אפשר הייתי נותן שלושה וחצי.