משה •לפני 8 שניםקראתי לפני הרבה שנים ואהבתי. היה ספר פורץ דרך בזמנו.על הביקורת של T Y על כאוס מאת ג'יימס גליק
לבד על מאדיםאנדי ויירספר מצוין, לדעתי. למי שהתרגל לספרי/סרטי מדע-בדיוני שכוללים חייזרים ירוקים, יקומים מקבילים, חורי תולעת, מסעות בזמן וכדומה, עלול להתאכזב – הספר לא כולל אף אחד מהדברים האלה. למעשה אני לא בטוח בכלל שצריך להגדיר אותו כמדע-בדיוני, מדובר בספר מאוד מציאותי שמתאר התרחשות שהיא לא מעבר לטכנולוגיה הנוכחית שלנו. הכתיבה של אנדי וייר משתדלת להיות ריאליסטית עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר, למרות הסכנה של שעמום חלק מהקוראים. כאמור, אני אהבתי. נ.ב. הורדתי נקודה אחת מהציון רק בגלל התרגום המעפן של שם הספר... למה באנגלית זה תמיד נשמע טוב, ובעברית זה נשמע כמו המשך לגבעת חלפון?
מדריך הטרמפיסט לגלקסיהדוגלס אדאמסספר נהדר, שלא דומה לשום ספר מדע-בדיוני אחר. אולי בגלל שבקריאה לעומק מבינים שהוא יותר פרודיה סאטירית על העולם שלנו, מאשר סיפור על טיול בגלקסיה. קראתי אותו לפני שנים רבות, לכן אין סכנה שאתן ספויילר גם אם הייתי רוצה... אבל אני יכול להגיד שיש צורך בקצת ידע כללי בפיסיקה (במיוחד קוונטים) בשביל להבין את הרעיונות העמוקים שמאחורי ההומור של דאגלס אדמס. מעבר להומור הבריטי השנון, הספר שופע אופטימיות קוסמית (אופטימיות, שלמרבה הצער לא סייעה הרבה למחבר בעולם האמתי, עקב מותו הפתאומי). אגב, הסרט שמבוסס על הספר חמוד ביותר, מומלץ למי שקרא (אבל אני קצת מאוהב בזואי דשנל, אז יש מצב שאני לא אובייקטיבי :)
לבד על מאדיםאנדי ויירספר מצוין, לדעתי. למי שהתרגל לספרי/סרטי מדע-בדיוני שכוללים חייזרים ירוקים, יקומים מקבילים, חורי תולעת, מסעות בזמן וכדומה, עלול להתאכזב – הספר לא כולל אף אחד מהדברים האלה. למעשה אני לא בטוח בכלל שצריך להגדיר אותו כמדע-בדיוני, מדובר בספר מאוד מציאותי שמתאר התרחשות שהיא לא מעבר לטכנולוגיה הנוכחית שלנו. הכתיבה של אנדי וייר משתדלת להיות ריאליסטית עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר, למרות הסכנה של שעמום חלק מהקוראים. כאמור, אני אהבתי. נ.ב. הורדתי נקודה אחת מהציון רק בגלל התרגום המעפן של שם הספר... למה באנגלית זה תמיד נשמע טוב, ובעברית זה נשמע כמו המשך לגבעת חלפון?
מדריך הטרמפיסט לגלקסיהדוגלס אדאמסספר נהדר, שלא דומה לשום ספר מדע-בדיוני אחר. אולי בגלל שבקריאה לעומק מבינים שהוא יותר פרודיה סאטירית על העולם שלנו, מאשר סיפור על טיול בגלקסיה. קראתי אותו לפני שנים רבות, לכן אין סכנה שאתן ספויילר גם אם הייתי רוצה... אבל אני יכול להגיד שיש צורך בקצת ידע כללי בפיסיקה (במיוחד קוונטים) בשביל להבין את הרעיונות העמוקים שמאחורי ההומור של דאגלס אדמס. מעבר להומור הבריטי השנון, הספר שופע אופטימיות קוסמית (אופטימיות, שלמרבה הצער לא סייעה הרבה למחבר בעולם האמתי, עקב מותו הפתאומי). אגב, הסרט שמבוסס על הספר חמוד ביותר, מומלץ למי שקרא (אבל אני קצת מאוהב בזואי דשנל, אז יש מצב שאני לא אובייקטיבי :)
כאוסג'יימס גליקספר מעולה ומעורר מחשבה, לדעתי ספר חובה לכל מי שעוסק במדע. זה לגמרי לא קל לספר בצורה מעניינת על מחקר מדעי, אבל ג'יימס גליק עושה את זה בהצלחה. הינה הפסקה האהובה עלי מתוך הספר: "תארו לעצמכם זואולוג פרהיסטורי, המחליט שדברים מסוימים כבדים יותר מדברים אחרים – יש להם איזו תכונה מופשטת הקרויה בפיו משקל – והוא רוצה לחקור את הרעיון בדרך מדעית. הוא מעולם לא מדד את המשקל, אבל הוא חושב שהוא מבין מעט את המושג. הוא מסתכל בנחשים קטנים ובנחשים גדולים, בדובים קטנים ובדובים גדולים, ומנחש שישנו איזה יחס בין משקלן של אותן חיות לבין גודלן. הוא מתקין מאזניים ומתחיל לשקול נחשים. למרבה תדהמתו, לכל הנחשים משקל זהה. למגינת ליבו, גם לכל הדובים משקל זהה. השתוממותו גוברת עוד יותר כשהוא מגלה כי דובים שוקלים כמו נחשים. כולם שוקלים 4.6692016090. כעת ברור לו שמשקל אינו מה שהוא חשב. הרעיון כולו טעון חשיבה מחדש." הפסקה הנ"ל מתארת באנלוגיה את תהליך הגילוי של קבוע מתמטי חדש ובלתי צפוי, שהיום ידוע בתור "קבוע פייגנבאום", ויש לו חשיבות גדולה בהמון תחומים שונים ומשונים (מהתפתחות של עלים וגלקסיות ועד למזג האוויר וקצב הלב).
