פרפר צהוב•לפני 3 שניםהערצת מנהיגים והעצמתם היא תמיד עניין רע, אבל כנראה שהיא חלק מהאופי האנושי.אפשר להבין כשזה קורה בחברות טוטאליטאריות שבהן שוטפים את מוחם של האזרחים, אבל מסתבר שגם בחברות דמוקרטיות יש פולחן אישיות. אולי זה נובע מהרצון של חלק מרכזי מהאוכלוסייה להרגיש חלק מלהקה.על הביקורת של תמי על הבגידה מאת הלן דאנמור
פרפר צהוב•לפני 5 שניםחוויה לא קלה :-)לא חייבים לסיים את האוכל מהצלחת וגם לא לקרוא את הספר עד סופו. מה שלא טוב אפשר לעזוב באמצע.על הביקורת של תמי על גברת גם וגם מאת ג'ניפר ויינר
Misskipod•לפני 6 שניםהתלבטתי לגביו ובעקבות הסקירה שלך, הכנסתי לרשימה. תודה רבה.על הביקורת של תמי על על מקום הימצאה מאת תמר קפלנסקי
מיקימיקי•לפני 11 שניםהצלחת לסקרןיש משהו בדעות שלה שאני לא תמיד מחבבת. אבל אין ספק שהספרים שלה, יש בהם משהו מיוחד וכובש. מקווה שיצא לי לקרוא בקרוב.על הביקורת של תמי על גברת ורבורג מאת עירית לינור
הבגידההלן דאנמורסיימתי את הספר באנחת רווחה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתיישב עם ההורים שלי לשיחת הבהרה: מה ידעתם? מה חשבתם לעצמכם? שני הורי חניכי השומר הצעיר בשנות הארבעים והחמישים, בחיפה,ובהמשך מקימי קיבוץ של השומר הצעיר. לאחר שהסבירו על חוסר ידיעת המשמעות של החיסולים, אליהם התייחסו בהבנה - כך מקבע המנהיג הנערץ את שלטונו, ע"י חיסול מתנגדיו, לאחר שסיפרו על ההתפקחות מצד אחד, ועל החורשה הנטועה עד היום בקיבוץ (1953, חורשה לציון מותו של "אבינו סטאלין")מצד שני, שלפה אימי את מחברת השירים שלה מהתנועה, כתובה בציפורן ומלאה בשירי הלל לחרמש ולמגל, לצבא האדום וכמובן למנהיג הבלתי מעורער. שירים שתורגמו מרוסית והיא כמובן זוכרת כל תו ותו, ומיד פוצחת בשירה אדירה כוללת צעידה במקום והנפת יד. מדהים לגלות מה קרה כאן, בארץ, בשנים בהם אפילו שם כבר הבינו את גודל הזוועה. חשוב לציין - הסיפור שהעיר אותם מהחלום הוא סיפורו של מרדכי אורן מקיבוץ שער העמקים, שווה לעיין בסיפור הבלתי ייאמן הזה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9F
הבגידההלן דאנמורסיימתי את הספר באנחת רווחה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתיישב עם ההורים שלי לשיחת הבהרה: מה ידעתם? מה חשבתם לעצמכם? שני הורי חניכי השומר הצעיר בשנות הארבעים והחמישים, בחיפה,ובהמשך מקימי קיבוץ של השומר הצעיר. לאחר שהסבירו על חוסר ידיעת המשמעות של החיסולים, אליהם התייחסו בהבנה - כך מקבע המנהיג הנערץ את שלטונו, ע"י חיסול מתנגדיו, לאחר שסיפרו על ההתפקחות מצד אחד, ועל החורשה הנטועה עד היום בקיבוץ (1953, חורשה לציון מותו של "אבינו סטאלין")מצד שני, שלפה אימי את מחברת השירים שלה מהתנועה, כתובה בציפורן ומלאה בשירי הלל לחרמש ולמגל, לצבא האדום וכמובן למנהיג הבלתי מעורער. שירים שתורגמו מרוסית והיא כמובן זוכרת כל תו ותו, ומיד פוצחת בשירה אדירה כוללת צעידה במקום והנפת יד. מדהים לגלות מה קרה כאן, בארץ, בשנים בהם אפילו שם כבר הבינו את גודל הזוועה. חשוב לציין - הסיפור שהעיר אותם מהחלום הוא סיפורו של מרדכי אורן מקיבוץ שער העמקים, שווה לעיין בסיפור הבלתי ייאמן הזה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9F
הבגידההלן דאנמורסיימתי את הספר באנחת רווחה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתיישב עם ההורים שלי לשיחת הבהרה: מה ידעתם? מה חשבתם לעצמכם? שני הורי חניכי השומר הצעיר בשנות הארבעים והחמישים, בחיפה,ובהמשך מקימי קיבוץ של השומר הצעיר. לאחר שהסבירו על חוסר ידיעת המשמעות של החיסולים, אליהם התייחסו בהבנה - כך מקבע המנהיג הנערץ את שלטונו, ע"י חיסול מתנגדיו, לאחר שסיפרו על ההתפקחות מצד אחד, ועל החורשה הנטועה עד היום בקיבוץ (1953, חורשה לציון מותו של "אבינו סטאלין")מצד שני, שלפה אימי את מחברת השירים שלה מהתנועה, כתובה בציפורן ומלאה בשירי הלל לחרמש ולמגל, לצבא האדום וכמובן למנהיג הבלתי מעורער. שירים שתורגמו מרוסית והיא כמובן זוכרת כל תו ותו, ומיד פוצחת בשירה אדירה כוללת צעידה במקום והנפת יד. מדהים לגלות מה קרה כאן, בארץ, בשנים בהם אפילו שם כבר הבינו את גודל הזוועה. חשוב לציין - הסיפור שהעיר אותם מהחלום הוא סיפורו של מרדכי אורן מקיבוץ שער העמקים, שווה לעיין בסיפור הבלתי ייאמן הזה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9F
בעלי לא בביתמירב הלפריןעד עמוד 100 עדיין שרדתי, כי "חוק הספרים" שלי אומר שלא עוזבים ספר באמצע, הוא עלול להעלב ואני עלולה להפסיד. אבל הפעם גם החוק לא עמד לצידי. עלילת הספר והתחבטויות המספרת טבעו בשפה מביכה, כחלק מהקונפסט, אשר גרמה לי לעיתים לחוש שאני קוראת הודעת טקסט מאחד מבני המתבגרים. אין כאן פרפרים, אין ציוצי ציפורים וגם אין כלום חוץ מזה. או שאולי זה יופיע מעמוד 101. לעולם לא אדע.
מחול הסוסיםג'וג'ו מויס30 עמודים לפני הסוף הבנתי ששום דבר בעל ערך רציני לא יקרה כאן. לפחות במובן זה יש לספר הזה קרדיט, מעולם לא עזבתי ספר בשלב כזה. מראשית קריאה נאחזתי בתקווה שהעלילה תצבור תאוצה ממשית והעלילה תהפוך מרתקת, אך הסוד, אפעס, אינו ממש סוד, ואינו מצליח להחזיק את מאות העמודים האלה כמו שצריך. לצערי (הרב) לא פרשתי בזמן. המשכתי לקרוא ולצפות, להשתעמם ולהתאכזב. ביי ביי ג'וג'ו, נעמו לי שלושת ספרייך הראשונים, נתתי צ'אנס לכל השאר, אך התאכזבתי בזה אחר זה מהעלילה ומהפספוס.
מחול הסוסיםג'וג'ו מויס30 עמודים לפני הסוף הבנתי ששום דבר בעל ערך רציני לא יקרה כאן. לפחות במובן זה יש לספר הזה קרדיט, מעולם לא עזבתי ספר בשלב כזה. מראשית קריאה נאחזתי בתקווה שהעלילה תצבור תאוצה ממשית והעלילה תהפוך מרתקת, אך הסוד, אפעס, אינו ממש סוד, ואינו מצליח להחזיק את מאות העמודים האלה כמו שצריך. לצערי (הרב) לא פרשתי בזמן. המשכתי לקרוא ולצפות, להשתעמם ולהתאכזב. ביי ביי ג'וג'ו, נעמו לי שלושת ספרייך הראשונים, נתתי צ'אנס לכל השאר, אך התאכזבתי בזה אחר זה מהעלילה ומהפספוס.
גבר נכנס בפרדסאשכול נבו0 ביום שבת אחד קראתי את כל הספר כמעט ללא הפסקה. אשכול נבו יודע לכתוב סיפור. שלוש עלילות מרתקות ומושכות להמשיך, וזו מעלתו של הספר. הסיפור השלישי, שעל שמו נקרא כל הספר, הוא המוזר, כי יש בו ניחוח קבלי-מיסטי. העובדה שנבו בחר את שמו של הסיפור ושל הספר כולו בציטוט מדוייק מן התלמוד: "ארבעה שנכנסו בפרדס..." ולא כפי שנאמר היום: "נכנסו לפרדס" מלמדת שכוונתו הייתה לקשר את הסיפור האחרון לסיפור התלמודי. אך התעלומה היא: האם גורלו של הגבר היה כגורל ר' עקיבא - יצא בשלום, או בן עזאי - מת, או בן זומא - נפגע או שמא, אלישע בן אבוייה שהתפקר??! זאת, כנראה לא נדע. חלומה של אשתו אולי מרמז, למי שמאמין בחלומות, ובתורת הקבלה... מומלץ מאוד.
גבר נכנס בפרדסאשכול נבו0שוב, כתמיד, אשכול נבו הצליח לכשף אותי באופן בו הוא מספר סיפור. ושוב, כאילו הדמויות קמות מהדפים, והמילים הופכות לאיברים, והן יושבות מולי ומספרות לי את שעל ליבן, את הכאב הכי סודי שלהן. הגאונות הזו שלו מרגשת אותי בכל ספר מחדש. ברור שממליצה.
על מקום הימצאהתמר קפלנסקי0זהו הספר הישראלי הכי טוב שקראתי השנה. הסיפור דווקא קטן,ואפילו לא מקורי במיוחד. אישה נוסעת לחו"ל לחתונת חברתה הטובה, משאירה בארץ בעל, שתי בנות ומערכת נישואין מתפוררת. מתכוונת לחזור, בטח שמתכוונת. ואולי לא? אולי היא תפקפק בכל הדברים הבטוחים אבל הלא מי יודע מה מספקים שהיא השאירה בארץ? אולי היא תמצא בהודו אהבה חדשה? אולי היא תגשים את עצמה מחדש? ואולי דווקא הלבטים והגעגועים והמשפחה שהיא השאירה - דווקא הם יכריעו את הכף? "אני חושבת על הסיפור ההוא ששמעתי איפשהו ואני לא בטוחה שהוא אמיתי, על האיש שהחמיץ את הטיסה שלו ואז פקע תוקף האשרה שלו והוא כבר לא יכול היה לטוס ונשאר לתמיד במקום שאליו נסע. אולי אני אהיה האישה הזו". הסיפור אמנם קטן, ואפילו לא מקורי,אבל הספר גדול. הוא כתוב בגוף ראשון, ברגישות רבה,בצורה מרתקת, מרגשת מאוד ועם הרבה אמפתיה לגיבורה הראשית המקסימה. הוא נוגע בשאלות שעולות בראשה של כל אישה נשואה - וגם גבר נשוי - ומתעמת באומץ איתן. והתשובות לשאלות? לא תמיד ישנן, כמו שקורה הרבה בחיים, בטח ובטח שלא תשובות חד משמעיות. אגב,בספר אין מרכאות בין ציטוטים מפיהם של הגיבורים. זה דבר קטן ומקורי שמאוד אהבתי. בדרך כלל יש מרכאות וזה פוגע לדעתי ברצף העלילתי. ספר מעולה.