Uאלון אריאלי•לפני 10 שניםטוב, אם זה קליל יותר ממלהולנד דרייב אז אפשר להתמודד עם זה...על הביקורת של אלון דה אלפרט על חולצות אדומות מאת ג'ון סקאלזי
Uאלון אריאלי•לפני 10 שניםזה נשמע כמו סרט שהייתי אוהב. אני אוהב סרטים הזויים מלהולנד-דרייב-סטייל.אבל בספר... באמת מעניין איך זה.על הביקורת של אלון דה אלפרט על חולצות אדומות מאת ג'ון סקאלזי
Uאלון אריאלי•לפני 10 שניםהספר הזה מחכה לי על המדף.לפני כמה חודשים נתקלתי במקרה בקטעים מתוך הספר, שניר פרסם בבלוג בתפוז. אהבתי והחלטתי לתמוך בפרויקט שלו בהדסטארט. עדיין לא יצא לי לקרוא אותו, אבל אני מאוד סקרן! סקירה מאוד יפה חני.על הביקורת של חני על רסיסי טיולים מאת ניר אזולאי
חני •לפני 10 שניםצריך להשאיר רק את הדברים שאתה ממש נהנה מהם.זה כמו ללכת לספריה ובאופן עקבי לקרוא כל ספר אפשרי.פשוט בזבוז זמן.על הביקורת של אלון אריאלי על הכי רחוק שאפשר מאת אלון חילו
מורי•לפני 10 שניםגם אני ואפילו די מהר. ספרים טובים יש למכביר ואין צורך להתקע עם איכות ירודה.על הביקורת של אלון אריאלי על הכי רחוק שאפשר מאת אלון חילו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 10 שניםאני דווקא כן מסוגל.על הביקורת של אלון אריאלי על הכי רחוק שאפשר מאת אלון חילו
נצחיה•לפני 10 שניםסטונר הוא stone, כלומר אבן. ואכן אדיש.זה העניין הגדול בספר. למה זה צריך לעניין מישהו לקרוא עליו? אין לי מושג. מסכימה לדעתך. גם אני לא אהבתי.על הביקורת של אלון אריאלי על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
סטונרג'ון ויליאמסאני מודה, לא קראתי את כל הספרים שנכתבו אי פעם. ועדיין, אני יכול לחרוץ בלב שלם שוויליאם סטונר הוא הדמות הראשית הכי משעממת שנכתבה אי פעם. אין לו חיים חברתיים, אין לו שאיפות או רצונות, הוא לא מתעצבן, ובטח שלא מגלה שמחה. אדישות היא הרגש היחיד שתקבלו ממנו, וזה לא משנה מה יקרה בחייו. עכשיו, אתם יושבים? תחזיקו חזק לקראת מה שאתם הולכים לקרוא: ויליאם סטונר הוא הדמות הכי עגולה בספר. כן, עד כדי כך הדמויות מלאות. ואם אתם חושבים שיש איזו עלילה מרתקת שמפצה על הכול, תחשבו שנית. בכריכה האחורית יש ציטוט של טום הנקס: "בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם." מצד שני, טום הנקס כנראה חשב שגם הסקריפט של הסרט 'טרמינל' מרתק. אפשר ורצוי לוותר.
הכול משנהרון קוריספר שמתיימר לעסוק ביקומים מקבילים, אפקט הפרפר, ומשמעות הבחירות שאנו עושים בחיים - נושאים שבהחלט מעוררים מחשבות ותהיות. אבל רק מתיימר, כי זה ממש לא זה. מצד שני, מי יודע, אולי ביקום מקביל כלשהו הספר הזה נכתב בצורה מוצלחת יותר.
הכי רחוק שאפשראלון חילואני מאלה שלא מסוגלים להפסיק ספר באמצע, ואז יוצא שאני נתקע עם ספרים, לא משנה כמה חסרי תוכן הם. סתמי. פשוט ספר סתמי. לא מעניין, לא יותר מדי אמין והסוף שלו צפוי בערך מהעמוד הראשון. הפלוס היחיד שלפחות הוא זורם ולא לקח לי יותר מדי זמן לקרוא אותו.
סטונרג'ון ויליאמסאני מודה, לא קראתי את כל הספרים שנכתבו אי פעם. ועדיין, אני יכול לחרוץ בלב שלם שוויליאם סטונר הוא הדמות הראשית הכי משעממת שנכתבה אי פעם. אין לו חיים חברתיים, אין לו שאיפות או רצונות, הוא לא מתעצבן, ובטח שלא מגלה שמחה. אדישות היא הרגש היחיד שתקבלו ממנו, וזה לא משנה מה יקרה בחייו. עכשיו, אתם יושבים? תחזיקו חזק לקראת מה שאתם הולכים לקרוא: ויליאם סטונר הוא הדמות הכי עגולה בספר. כן, עד כדי כך הדמויות מלאות. ואם אתם חושבים שיש איזו עלילה מרתקת שמפצה על הכול, תחשבו שנית. בכריכה האחורית יש ציטוט של טום הנקס: "בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם." מצד שני, טום הנקס כנראה חשב שגם הסקריפט של הסרט 'טרמינל' מרתק. אפשר ורצוי לוותר.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנרקצת באיחור יצא לי לקרוא את הספר הזה, לאחר שכבר קראתי את ספריו האחרים של הייטנר. בחצי הראשון של הספר תפסתי את הראש ותהיתי לעצמי "איך זה שהספר הזה הפך לרב מכר?" החצי הראשון היה ירוד ורדוד לטעמי. לאחר מכן הספר השתפר. לפתע החלו להיכנס תובנות יפות, ותהיות של רווקים תל אביביים טיפוסיים. הפריע לי שהספר מלא בשגיאות לשון שדי מציקות לעין. סך הכול ספר נחמד.
אמנות האושרהווארד ס' קטלרספר מעניין ולו רק בגלל ההצצה שאנו מקבלים אל עולמו של הדלאי לאמה. אבל מעבר לסיפור המעניין, יש ספרים טובים יותר בז'אנר. סך הכול ספר נחמד לקריאה.
הלוחשדונאטו קאריזי0ושוב אני נתקל ב"ספר ביכורים" של סופר שנראה שרצה בכל כוחו להכניס לספר הראשון שלו "את הכל". ושוב התוצאה היא אסון. הסיפור עצמו פחות-או-יותר ברור לי. אבל הכתיבה... מה מבדיל סופר מעולה מסופר טוב? היכולת לספר סיפור בצורה טובה ומרתקת. אז גם אם הבנתי מה רצה הסופר לספר לנו, עדיין יש כאן בעיה קשה באופן הצגת הסיפור. יש כאן עומס מיותר של דמויות, "טוויסטים" מוזרים מאד בעלילה, כתיבה של פרקים לא קשורים שאיך-שהוא מתחברים בשלב מסוים, המון פסיכולוגיה-בגרוש (או במקרה הזה "קרימינולוגיה-בסנט") והתוצאה - ערבוב חסר חן. רציתי מאד "לתת צ'אנס" לספר ביכורים שעל כריכתו נרשם שהוא זכה להערכה במקומות רבים. לא יצא לי וזה לא באשמתי...
רסיסי טיוליםניר אזולאי0הגעתי לספר ולניר אחרי שנכנסתי לפרופיל המאובק שלי פה בסימניה לאחר שנים שלא נגעתי בו, וראיתי הודעה מניר על פרויקט ההד-סטארט (שכבר הסתיים) ועל הספר. בקצרה, ספר סוחף וכיפי לקריאה, אישית היה לי קל להתחבר אליו בתור בחורה בת 24 בערך באותו השלב בחיים. מעבר להלך הרוחות הכיפי והשטותניקי של העלילה והסיפורים, ניתן לתוות קו עלילה מפיסות המידע גם על החיים שמחוץ לטיולים, יחד עם תובנות על החיים, פנטזיות ושאיפות. הספר כתוב ומסודר בצורה מצויינת שתורמת להעברת התחושות והחוויות שבטיולים, וממש קשה שלא להתחבר לדמותו של נדב. הספר מספק את המינון הנכון שבין ספר קליל ל"רציני", וניתן לראות זאת בעיקר לקראת הסוף, אשר ללא ספק משאיר טעם של עוד :)
חזק מחרבג'פרי ארצ'ר0הספר החמישי ברומן הבלתי נגמר של ג'פרי ארצ'ר אודות המלחמה הבלתי פוסקת של משפחת ברינגטון עם משפחת קליפטון.על אף הדמיון שהקורא חש בו לפעמים בין כרך זה לכרכים קודמים עדיין יש בספר זה את הניחוח והחן המיוחדים המצויים בכרכים הקודמים. זאת הודות לכתיבה המצוינת של הסופר שהינו ממובילי הכותבים בתקופה זאת. גם כרך זה מסתיים במתח שאין לו תשובה ולפיכך כל הקוראים ממתינים לכרך הששי.המחבר מצליח להכניס את הקורא לתוככי התקופה וכן לניואנסים הכי דקים בסיטואציות המתוארות בספר וזאת מבלי לפגוע ברצף הקריאה ובמתח שהוא משדר. מומלץ ביותר.
