UPrinces Mononoke•לפני 11 שניםחח אוקיי זו הביקורת הכי עצבנית שראיתי :> אבל שכנעת אותי לא לקרוא את הספר XDעל הביקורת של אנג'ל על יומני הערפד 1 התעוררות מאת ל.ג'. סמית
Just a girl•לפני 11 שניםאחלה תגובה זה באמת ספר טוווובבבבעל הביקורת של Princes Mononoke על ירח כחול מאת אליסון נואל
אנונימוס•לפני 11 שניםאני התחלתי לקרוא את הספר הזה פעם, ופשוט לא הצלחתי לסיים, לא יודעת למה... ביקורת טובה:)על הביקורת של Princes Mononoke על גוף מארח מאת סטפני מאייר
מולד הירח סטפני מאיירהספר הזה מדהים, מיוחד, בעיקר שובר את הלב. כעסתי על אדוארד, באמת שכעסתי עליו. למרות הכל הרגשתי שהוא לא התאמץ מספיק בשביל בלה, הוא פשוט עזב אותה. אני זוכרת את אותם הרחמים שהיו לי כלפי בלה, לא יכולתי להזדהות (ברור שלא יכלת להזדהות מטומטמת שכמוך, את ילדה בת 13 מה את כבר יודעת על אהבה?) אבל כאב לי עליה. הבנתי את הכאב שלי (עוד פעם, אותו הדבר) זה פשוט היה קשה. למרות שראיתי את הסרט (ברוב טיפשותי!) *ספויילר* עדיין הייתי במתח בקטע של איטליה, כי הייתה לי הרגשה שזהו. למרות שמחכים לי עוד שני ספרים בבית מיהרתי לאבד תקווה, אדוארד אבוד. ככה זה נראה, סטפני מאייר הצליחה לעבוד גם עליי. *סוף ספויילר* אהבתי כל אחת מהדמויות, כולם נראו לי חשובים. לא הרגשתי רגע אחד שמישהו מיותר, או להפך, שמישהו חסר. זה פשוט היה ספר כ"כ טוב, שהייתי רוצה לשכוח אותו ולקרוא מההתחלה, למרות שברור לי שביום שייגמרו לי כל הספרים (נקווה שהוא רחוק, למרות שאני תמיד מחדשת את המלאי בספרייה) אני אקרא אותו. עשיתי לעצמי חשק עכשיו לקרוא אותו. ממליצה! רוצו לסטימצקי\צומת ספרים\הספרייה העירונית ותקנו כבר!
אשמת הכוכביםג'ון גריןזה היה פשוט מדהים. בחיים שלי לא נהניתי ככה מהומור שחור, ואיך שהסופר נכנס לנקודת מבט של בחורה, מי אמר שגברים לא מבינים אותנו? *ספויילר* אבל למה, למה הוא היה חייב להרוג את אוגאסטוס ווטרס? למה ג'ון גרין, למה?
אראגוןכריסטופר פאוליניהספר הזה הוא פשוט.. גאונות. לקח לי קצת זמן להבין את זה, אבל הספר הזה הוא 534 (אם אני לא טועה..) עמודים של גאונות. קודם כל נתחיל מזה שיש רעיון, כי למרות שפעם הערצתי ספרים מהסגנון כבר נמאס, נמאס, נמאס מספרי תיכון. סופר מצליח לרקום רעיון, להציג אותו בדרך המושלמת ועל הדרך להשתמש בשפה גבוהה (שאפילו בתרגומים רואים שהוא נבנה כמו שצריך). אני לא אשקר (כי אני לא אוהבת לשקר) היו פעמים שלא רציתי לקרוא את הספר. בכל זאת, הוא ספר עם תחת די גדול בדיוק כמו הטיטאניק (מי שראה כבר יבין), וספר יכול להיות כמו הרפתקה ארוכה ^תרתי משמע^, לפעמים אני רוצה הרפתקה קצרה ונחמדה. אבל היו פעמים שרציתי פשוט לגור את דלת איטום הגזים שלי (ככה זה כשאת גרה בממ"ד) ולא לתת לאף אחד להפריע לי בזמן שאני קוראת את שלמות האראגון הזו. אני קצת עצובה ש..*ספויילר, ספויילר ספויילר אזעקת ספויילר!!!* כריסטופר הרג לי את גארו, ממש חיבבתי אותו, אבל התבגרתי על זה די מהר. היה לי גם די מוזר שסאפירה הייתה בת, הייתי בטוחה שזה בן ישר כשראיתי את הכריכה, גם הייתי בטוחה שאראגון זה השם של הדרקון, הספר הזה יודע להפתיע. *סוף אזעקה, הכל בטוח ואפשר לצאת מן הממ"דים..* אני יודעת שיום אחד אני אקרא את הספר השני, פשוט לא בוער לי כרגע. אבל זה ספר טוב, אני ממליצה. במיוחד אם זו תקופת חורף ויש לכם כו קפה\תה\שוקו לצידכם. אני ברוב טיפשותי קראתי את זה בקיץ, מבינים? יש ספרים של קיץ (כמו קיץ אחד ביחד, או אשמת הכוכבים, או זאבים) ויש ספרים של חורף, כמו אראגון.
אראגוןכריסטופר פאוליניהספר הזה הוא פשוט.. גאונות. לקח לי קצת זמן להבין את זה, אבל הספר הזה הוא 534 (אם אני לא טועה..) עמודים של גאונות. קודם כל נתחיל מזה שיש רעיון, כי למרות שפעם הערצתי ספרים מהסגנון כבר נמאס, נמאס, נמאס מספרי תיכון. סופר מצליח לרקום רעיון, להציג אותו בדרך המושלמת ועל הדרך להשתמש בשפה גבוהה (שאפילו בתרגומים רואים שהוא נבנה כמו שצריך). אני לא אשקר (כי אני לא אוהבת לשקר) היו פעמים שלא רציתי לקרוא את הספר. בכל זאת, הוא ספר עם תחת די גדול בדיוק כמו הטיטאניק (מי שראה כבר יבין), וספר יכול להיות כמו הרפתקה ארוכה ^תרתי משמע^, לפעמים אני רוצה הרפתקה קצרה ונחמדה. אבל היו פעמים שרציתי פשוט לגור את דלת איטום הגזים שלי (ככה זה כשאת גרה בממ"ד) ולא לתת לאף אחד להפריע לי בזמן שאני קוראת את שלמות האראגון הזו. אני קצת עצובה ש..*ספויילר, ספויילר ספויילר אזעקת ספויילר!!!* כריסטופר הרג לי את גארו, ממש חיבבתי אותו, אבל התבגרתי על זה די מהר. היה לי גם די מוזר שסאפירה הייתה בת, הייתי בטוחה שזה בן ישר כשראיתי את הכריכה, גם הייתי בטוחה שאראגון זה השם של הדרקון, הספר הזה יודע להפתיע. *סוף אזעקה, הכל בטוח ואפשר לצאת מן הממ"דים..* אני יודעת שיום אחד אני אקרא את הספר השני, פשוט לא בוער לי כרגע. אבל זה ספר טוב, אני ממליצה. במיוחד אם זו תקופת חורף ויש לכם כו קפה\תה\שוקו לצידכם. אני ברוב טיפשותי קראתי את זה בקיץ, מבינים? יש ספרים של קיץ (כמו קיץ אחד ביחד, או אשמת הכוכבים, או זאבים) ויש ספרים של חורף, כמו אראגון.
להבה אפלהאליסון נואלהפעם זה עבד קצת אחרת אצלי. באמת הצלחתי לחשוב שאני בין היחידים (עם הטעם שכנראה די גרוע) שבאמת מצליחים להתאהב בספר הזה למרות כל המגרעות שלו. ככה זה היה עד הספר הרביעי, שאיפה שהוא בעמוד 30 כבר הבנתי שאני לא בקטע. אני שונאת, שונאת לא לסיים ספרים אבל עוד יותר שונאת להכריח את עצמי לקרוא ספרים. בני האלמוות פשוט איבדו את הקסם שלהם. אני כבר לא רוצה לשמוע פיפס קטן על אוור ודיימן ובטח שלא על היוון, שאותה לא סבלתי מהספר הראשון. הפעם זה יותר מידי קיטש, אפילו בשבילי, ואני מאוהבת בקיטש.
דמדומיםסטפני מאיירהספר הזה מיוחד, לא אכפת לי מה יגידו כולם. זה יותר מערימת קיטש ושטחיות גם אם זה נראה ככה. אני התחברתי לספר הזה, הוא היה מיוחד, הוא שינה בי משהו. היה בו משהו שונה, חיבבתי את בלה, חיבבתי את כולם. נכון, שנאתי משהו שהיה טמון באדוארד ובג'ייקוב אבל עדיין התגברתי על זה. הסדרה הזו פשוט מושלמת בכל כך הרבה מובנים, אני שמחה שקניתי אותם ולא שאלתי מספרייה, כי אני הולכת לקרוא אותם בעוד הרבה פעמים. אבל דבר אחד כן הפריע לי, למה לא הזכירו יותר את משפחת קאלן? החברים של בלה? הן לא היו דמויות שטחיות, וידעתי קצת על כל אחת, אבל היה אפשר קצת יותר לשתף אותן (:
