Uמיקי•לפני 11 שניםהייאם מישהו יכול להשאיל לי את הספר, אני אשמח :) אני מבת ים..על הביקורת של Lali על השתיין מאת הנס פאלאדה
Uמיקי•לפני 11 שניםמיקיאמנם נכתב בכישרון, אך עלילה משעממת להחריד, מה שהוביל לנטישה באמצע...בנוסף, גזענות די גלויה כלפי העוזר המזרחי במכולת, שמשום מה רק הוא ניחן בכל הכסילות הקיימת בעולם...על הביקורת של אלון דה אלפרט על בזעיר אנפין מאת ירמי פינקוס
Uמיקי•לפני 11 שניםככה זה שישראליות חזקות קוראות ספרים של אמריקאיות מפונקות :)על הביקורת של desperateReader על להבה אפלה מאת אליסון נואל
Uמיקי•לפני 11 שניםאחת הביקורות הטובות שקראתי....על הביקורת של עודף על זכרון דברים (1994) מאת יעקב שבתאי
אהוד בן פורת•לפני 11 שניםמיקי, אשמח שתקרא את מה שכתבתי על הספר.אני מסכים עם דעתך, רק שמאחר ואני נמנה בדרך כלל בין אוהבי ספריו של פול אוסטר מצאתי לנכון להסביר את העניין קצת יותר.על הביקורת של מיקי על יומן חורף מאת פול אוסטר
ימארתור•לפני 11 שניםלא יצחק דרורי כתב את הספר. אילן בכר כתב אותו.על הביקורת של מיקי על המוח מאת יצחק דרורי
טל •לפני 11 שניםביקורת נפלאה ואני מסכימה לגמרי בקשר לשי עגנון.לדעתי משפט שממש מתאים לדעתי לסיפוריו הוא "היופי הוא בפרטים הקטנים" . הם שהופכים סיפור פשוט לסיפור מרתק. פרנהיים הוא אחד מיחידי הסגולה שאני שמחה ללמוד לבגרות בספרות.על הביקורת של מיקי על ש"י עגנון: פרנהיים מאת דנה לשם-עזרא
U•לפני 11 שניםאהה, הקבלה בין טופז למדינה - התחלה חיננית. המשך של שחיתות וגועל נפש.שלא לדבר על האיש שהקפיד לצחוק על ומאנשים. לשים אותם ללעג. להגעיל ולהיות דחוי ונלעג בעצמו.על הביקורת של מיקי על החיים זה לא מה שהבטיחו לי מאת דודו טופז
זכרון דברים (1994)יעקב שבתאילדידי, הביקורות פה אינן ירדו לעומקו של הספר.. אכן הוא עמוס בפרטי פרטים לעייפה אולם בזאת טמון כל קסמו...הספר מבליט ביתר שאת את הסבנטיזיות ואת התל-אביביות..אני מצליח לראות מבין דפיו את הרחובות האפורים והמכוניות הישנות, את התום והצנעה קצת לפני שישראל הפכה לאומה קפיטליסטית די חזירית, פסאודו-אמריקאית, שלא מזכירה במאומה את מה שמתכנניה קיוו שתהיה (פרט לנפוטיזם ושחיתות שכנראה תישאר לעד). מעבר לזה, הישראליות של הספר בולטת למכביר ואינני תמה על בחירתו לספר הטוב שנכתב פה. אין בו פלצנות יומרנית ומנופחת של סופרים קיבוצניקים שונים כנתן שחם או מאיר שלו המנסים למצוא חן בעיני מבקר וקורא, אלא יעקב שבתאי מציג לנו כתיבה של סופר כל-יודע המציג את המאורעות והאנשים ללא כחל ושרק, בצורה הכי אינטואטיבית וכנה שיש, מציג את הדברים כהווייתם, לטוב או לרע. מבעד לפרטי הפרטים וכמות הדמויות הגדולה, הקורא הישראלי יצליח למצוא את עצמו דרך הכתוב וכן יזהה שם רבים ממכריו שכאילו הסופר הכירם וכתב עליהם. אם כן, הספר בעיני, יותר מכל, הוא רומאן המעביר את הקורא טיפול פסיכולוגי.
ההפוגהמריו בנדטיהחלטתי, שלא כמנהגי, לקחת ספר מהספרייה שלא המליצו לי עליו, שלא עוטר באי-אלו תשבחות או סופרלטיבים. באקראי שלחתי את היד אל עבר מדף הספרים, והוצאתי את ההפוגה. קראתי את התקציר בגב הספר, על פקיד אלמן שעומד לצאת לגמלאות ואינו יודע כיצד ימלא את הזמן הפנוי בתוכן משמעותי. אמרתי ששווה לקרוא. הספר הוא יחסית צנום אך טומן בתוכו חכמת חיים פשוטה קסומה ונכונה. הוא נוגע בכל השאלות הגדולות של החיים, קיומיות ופילוסופיות, מבלי להידרדר לתאוריות מסובכות או אמרות נפוחות ומליציות. הסוף קצת פסימי. האור בקצה המנהרה התברר כמקסם שווא, והגיבור נותר בשגרת חייו האפילה, אך ההנאה מהספר הצנום והקסום הזה הייתה גדולה. מומלץ בחום.
החיים זה לא מה שהבטיחו לידודו טופזספר שמעורר אי נוחות חריפה במיוחד בעקבות הפרשייה שהביאה למותו..בנוסף, ניתן לראות בבירור את ההקבלה בין חייו של טופז לבין חייה של המדינה..השסעים העדתיים, האפליה, הנפוטיזם, הכסף הגדול שמאחורי הקלעים, המרפקים שהם משתמשים כדי להצליח, הכל מתואר בספרו של טופז..וזה לא שלא ידענו את זה קודם..זה לא שאנחנו לא חיים את זה יום-יום..ועדיין, מסמך תיעודי פשוט מזוויע בעיקר בגלל שהוא נכתב ע"י טופז בתום לב..למרות הנאמר, הוא מרתק ומומלץ לקריאה...
ירח הדבש והזהבדוד שחרדוד שחר איננו זכה לתהילה ספרותית בישראל והדבר תמה בעיני. הוא זכה לתהילה ספרותית דווקא בצרפת בערוב ימיו.הספר הוא יוצא מן הכלל, מתאר את מאורעותיו של בחור צעיר בעיר ירושלים. מאורעות יומיומיות הפוקדות את כולנו וכתובות בסגנונו הקולח והייחודי של דוד שחר. המחשבה שהספר נכתב לפני למעלה מחמישים שנה רק מעצימה את תחושת ההתפעלות וההשתהות מן הספר הנפלא הזה.
אסיר מלידהג'פרי ארצ'ר0קריאת ספר עב כרס יכולה להוליד שתי תוצאות- או שעמום, או אי היכולת להפסיק לקרוא. האופציה השנייה היא המתאימה לספר "אסיר מלידה". כבר מההתחלה הקורא מרגיש חלק מחייו של גיבור הספר- דני, ורוצה לעזור לו בהוכחת האמת. מומלץ ביותר לכל סוגי הז'אנרים ולכל סוגי הקוראים- ספר מרתק!
השועל בלול התרנגולותאפרים קישון0מה קורה כאשר עסקן פוליטי מזדקן ועוזרו "הפרלמנטרי" הצעיר והשאפתן עוזבים את המולת העיר ומגיעים לכפר קטן ושכוח אל בגליל. כפר עין-כמונים, כשמו כן הוא - כפר של איכרים המגדלים את תבלין הכמון. תושבי הכפר רחוקים מן העיר עשרות קילומטרים ומהפוליטיקה אלפי קילומטרים. הכפר מתנהל על מי מנוחות, ביציבות, שקט ובצינעה וכל התושבים חיים בשלום ובשלווה, עד שמגיע למקום העסקן דולניקר ועוזרו זאב. הפוליטיקאי אינו מבין כיצד ניתן לחיות ללא הפוליטיקה ומייד ניגש למלאכת הפצת הבשורה לאנשי הכפר האדישים. הספר מגולל את הרפתקאותיהם של צמד הפוליטיקאים והשפעתם על חיי הכפר שכמובן עובר מהפך מצחיק ומצמרר גם יחד. טוב, קישון זה קישון והספר מצחיק עד דמעות. זוהי כמובן סטירה פוליטית מושחזת היטב והדמויות הן כל כך ישראליות ומלאות בניחוחות הארץ הזאת. דרגתי את הספר כספר טוב אך לא מעולה כי הוא מעט נמרח ומייגע לעיתים, ואולי זוהי הכתיבה שאפיינה את המאה הקודמת עת נכתבה. בסך הכל זהו ספר חמוד מאוד להרמת מצב הרוח.
החטא ועונשו [מהדורת הקיבוץ המאוחד - 1981]פיודור דוסטויבסקי0החטא ועונשו. בכוונה אני כותב את חוות הדעת הזו במהדורה הישנה, בתרגומו של ולפובסקי. המפגש הראשון שלי עם יצירת הענקים הזו הייתה בגיל 16. באחד מימי החורף הגשומים המעטים בתל אביב, בגדיי רטובים כהוגן, נעליי ספוגות רטיבות לחלוטין, ושערי נוטף מים, צעדתי פנימה אל תוך הספרייה הקרובה לביתי וחיפשתי אחר מדף ספריו של דוסטוייבסקי. כך נתקלתי במהדורה ישנה של החטא ועונשו, מלאה דפים מצהיבים ומריחה כמו רומן רוסי עב-כרס, המהדורה בתרגומו המלהיב והעשיר של מ.ז.ולפובסקי. משם צעדתי בזריזות לביתי תוך שאני מגונן על הספר מפני ענן הגשם שרבץ בדיוק מעליי והשליך את תכולתו על ראשי. נכנסתי לביתי ותכף צללתי מזיע אל תוך העולם המותח והרותח, המרתק, המרגש והכואב של רסקולניקוב. זו הייתה ועודנה אחת החוויות המסעירות, הטוטאליות, הכמעט-גופנית שחוויתי מיצירה ספרותית. גדולות יש לדוסטוייבסקי הרבה, יכולתו המפעימה לחדור אל נפש האדם היא אחת מהן, והיא באה לידי ביטוי בצורה מרהיבה ברומן הזה. כל מי שיבחר להיכנס לרומן הזה, יווכח במונולוגים נשגבים ממש, חדירה פסיכולוגית יוצאת דופן וחוויה גדולה ונדירה של זעזוע רב יחד עם חמלה גדולה, כאב ורחמים אנושיים עמוקים.