האומנות שדרשת מאיתנו הסופרים (מצטערת, אני גם כותבת קצת.. למגירה), היא בעיקר בחיבור המילים שיתארו, ירגשו, יכנסו ללב ובעיקר - שיהיו מותאמות אחת עם האחרת בדיוק שלא כתוב באף ספר כללים. האומנות הזאת של חיבור המילים בדרך הטובה ביותר, הייתה (לדעתי) עד שקראתי את לב של דיו - שייכת בעיקר לג'יי. קיי. רולינג, שבדרך מדהימה היא מתעלית וכותבת מדהים כל כך. אז זהו, שעכשיו אני יודעת שיש סופרת שעולה עליה. (הארי פוטר אולי ספר לנערים צעירים, אך צמיד הוא ישאר קלאסיקה ותמיד הסופרת הזו תשאר נערצת על הכתיבה שלה) והסופרת הזו היא (תרועת חצוצרה) ללא ספק, קורנליה פונקה. הספר הזה עשה לי משהו שבחיים שלי לא חשבתי שיקרה לי מספר - התחלתי לקנאות. כן, כן ממש לקנאות! הצורה שבה פונקה משלבת את מילותיה פשוט מדהימה!!! הרבה זמן שלא ראיתי כישרון מעורר השראה שכזה!!! אהבתי שהיא מתייחסת בעיקר לצורה של המילים, להגייתן, קריאתן ושילובן זו עם זו. בלב של דיו היא אורגת סיפור שהוא יותר מקו עלילה רצוף בעל עליות ומורדות כשל שאר הספרים, הסיפור הוא גם משהו שמעבר לדמויות ולרקע, משהו אחר וקסום ממש. הספר מדבר בעצם על כישרון משפחתי שמגי יורשת מאביה, כישרון אשר מאפשר לה להוציא דמויות מהספר על ידי הקראתן בקול. (זה נתן לי השראה לכתוב סיפור ארוך על בחורה עם כישרון דומה, אך זה קורה עם ציור) מגי מוצאת את עצמה בקונפליקט ענק, אמה נעלמה שנים ארוכות לפני כן ואביה הוא היחיד בעולמה. היא מוצאת את עצמה נאבקת, מתאהבת, מתייאשת ומוצאת אנשים חדשים, חלקם אויבים מרים וחלקם ידידים הרוצים בטובתה. ממליצה מאוד לכל מי שאוהב מילים באשר הן, למעט פנטזיה ולהרבה דמיון. בהנאה!

זה היה בשבוע שבו סיימתי עם מתמטיקה לכל החיים, הבגרות במתמטיקה האחרונה בחיי הייתה ביום שני בחודש שבט (סוף החורף בערך) וביום רביעי אמא לקחה אותי לחנות ספרים לבחור לי ספר מתנה. במקרה (אין מקרה בעולם, אבל כתבתי) היה בחנות מבצע של 1+1 (!!!) ומצאתי ספר מעניין, הייתי בתקופה הזאת בעניין על השואה ומלחמת העולם השניה, אהבתי לראות סרטים לקרוא ספרים. והספר הזה מבטיח עלילה שקורת בצרפת הנאצית בזמן כיבוש הגרמנים. באותו היום קראתי את שלושת העמודים הראשונים ושכחתי מהספר הזה, הוא העלה אבק באיזשהו מדף במדף הספרים העמוס לעייפה (כמו שרק יש אצל תולעת ספרים). לאחרונה היה פסח, אני יודעת. ופסח הייתי צריכה לבחור בין ספרים לתת ולהשאיר (זה היה ממש קשה לוותר על ספרים מסוימים). קיצורו של עניין: אימת הבגרויות חיכתה לי מעבר לפינה שאחרי פסח, הנקיונות בבית התקדמו מציון: אז... לקרוא! את האמת שממש לא ציפיתי לסוג כזה של ספר. הוא הפתיע אותי ומשך אותי והרגשתי כאילו אני נמצאת בזמן שהצרפתים מסתובבים באימה ברחובות ויהודים נרדפים בכל מקום. זהו ספר המתאר גיבור, מהנדס שעוזר להחביא יהודים תחת אפם של הנאצים ימ''ש במחבואים גאונים ממש. תוך כדי הוא מתאהב, נחשד, נרדף, רודף ומציל עשרות יהודים. ממש ממש אהבתי את הספר הזה. ובדרך כלל כשמדובר בספרות על השואה ועל הגרמנים, רוב הסופרים בוחרים להתעלם או לפחות, להצניע את האנטישמיות ועל ההלשנות הרבות במהלך המלחמה. צ'רלס בלפור הגאון כותב בנימה ישירה, בביטחון רב ובהרגשה שהוא יודע מה הוא עושה, הוא לא ניסה לטייח את הדברים כמו שתסריטאים של סרטי שואה גרועים עושים. מומלץ מאוד למי שאוהב אווירה עתיקה, יופי עשיר בין המילים, גבורה יוצאת מן הכלל, לפחד ולהתרגש. זהו ספר מומלץ אישית. בהנאה!

לפני שלוש שנים במאי 2011, שמעתי שדיאנה ווין ג'ונס מתה באנגליה ממחלת סרטן בריאות. הייתי מאוד עצובה ואף כתבתי את התאריך בו היא מתה, כדי לזכור לה זאת. הספרים שהיא כתבה הם מעולם אחר לגמרי, לא אותה כתיבה שאנחנו רגילים לקרוא, אלא משהו שונה, משהו אחר. אני מעריצה גדולה שלה והייתה לי תחושת החמצה על כך, שלא אוכל לדבר איתה, לפגוש אותה ולומר לה כמה היא מדהימה, כמה אהבתי את ספריה אהבה עצומה. הספר חיי קסם מגולל את סיפוריהם של שני יתומים: גוונדלין ואחיה הקטן אריק המכונה בשם 'חתול', הם עוברים לגור בטירת קרסטומנסי - רב מג הגדול בכל קישורי העולמות, כחלק מתפקידיו, שלא ישתמשו בקסם לרעה בכל עולם שהוא. העלילה מפתיעה ביותר והסוף כפליים. זהו אינו ספר של מדע בדיוני מופרך, מדובר על אנשים שהם כמונו - חלשים, אנושיים ביותר ומושפעי רגשות כשאר בני האדם. שבוע שעבר סיימתי את הספר, אינני זוכרת כמה פעמים קראתי אותו, אני בטוחה שמעל מה שעשרת אצבעות ידיי מסוגלות למנות. ספר שהוא רווי בקסם של ווין ג'ונס הנערצת, המילים, העלילה, המנגינה... יחד חוברים לספר (ועוד ספרים) מדהימים, אשר דיאנה האהובה השכילה ליצור.

זה פשוט לא נורמלי!!! ספר לא נורמלי ביותר!!!!!!!!!! אין על דיאנה ווין ג'ונס, אפשר לראות את הביקורת שלי על חיי קסם והמהלכים בקצוות, אין לי כח לכתוב את כל מעלותיה של ווין ג'ונס שוב באריכות. שורה תחתונה - אין שורה תחתונה לגבי דיאנה! כל מה שכתבה אי פעם, זה נכס לכל הדורות, בין מבוגרים, ילדים, נשים או גברים. הבריון של ארצ'ר מאופיין בהומור מדהים, הרבה דברים רציניים ובלאגן שהולך ומסתבך עד שאתה לא מבין מה קורה פה בכלל, אך בסופו של הספר, כשהבלאגן הולך וגובר - התוהו ובוהו הוא זה שמסביר ומסדר את כל העניינים. כשהגעתי לסיומו וכל הבעיות הובהרו לי בפשטות גאונית מדהימה - ה''יואווווווווווווווו'' היה עצום. מכירים את התחושה הזו שיש אחרי ספר טוב? אתם מצמידים את ידיכם למצח או לפה, צועקים קריאת ''יואווווו'' וחושבים לעצמכם תוך כדי חיוך מטופש - איך לעזאזל לא חשבתי על זה!!! אז זהו, שהספר הזה מאופיין בגאונות פשוטה למדיי. עיר מסוימת שבה הווארד בן ה12 גר, נשלטת ע''י שבעה אחים, כל אח אחראי על מקור כח אחר. לדוגמא, דילן אחראית על המשטרה, ארסקין על הביוב וארצ'ר על החשמל והגז... סביר להניח שלא הבנתם מזה הרבה, אך ברגע שתקראו ותבינו - קריאת ההתפעלות תהיה עצומה וחובקת עולם. זה פשוט מדהים. הגאונות הזאת שיש לווין ג'ונס! ספר מדהים, פשוט ואנושי כמו כל אחד מאיתנו, אנושי לחלוטין שתוכלו להזדהות במיידי עם הווארד, אחותו איומה (זה רק כינוי) והוריהם. אה כן, שכחתי להזכיר את הבריון (זה הכינוי שהם הדביקו לו) שמתנחל במטבחם בעקבות הסתבכות קטנה... מומלץ! מומלץ! מומלץ!!!!!!!! לעזאזל, מומלץ!!!

לפני שלוש שנים במאי 2011, שמעתי שדיאנה ווין ג'ונס מתה באנגליה ממחלת סרטן בריאות. הייתי מאוד עצובה ואף כתבתי את התאריך בו היא מתה, כדי לזכור לה זאת. הספרים שהיא כתבה הם מעולם אחר לגמרי, לא אותה כתיבה שאנחנו רגילים לקרוא, אלא משהו שונה, משהו אחר. אני מעריצה גדולה שלה והייתה לי תחושת החמצה על כך, שלא אוכל לדבר איתה, לפגוש אותה ולומר לה כמה היא מדהימה, כמה אהבתי את ספריה אהבה עצומה. הספר חיי קסם מגולל את סיפוריהם של שני יתומים: גוונדלין ואחיה הקטן אריק המכונה בשם 'חתול', הם עוברים לגור בטירת קרסטומנסי - רב מג הגדול בכל קישורי העולמות, כחלק מתפקידיו, שלא ישתמשו בקסם לרעה בכל עולם שהוא. העלילה מפתיעה ביותר והסוף כפליים. זהו אינו ספר של מדע בדיוני מופרך, מדובר על אנשים שהם כמונו - חלשים, אנושיים ביותר ומושפעי רגשות כשאר בני האדם. שבוע שעבר סיימתי את הספר, אינני זוכרת כמה פעמים קראתי אותו, אני בטוחה שמעל מה שעשרת אצבעות ידיי מסוגלות למנות. ספר שהוא רווי בקסם של ווין ג'ונס הנערצת, המילים, העלילה, המנגינה... יחד חוברים לספר (ועוד ספרים) מדהימים, אשר דיאנה האהובה השכילה ליצור.

לפני שלוש שנים במאי 2011, שמעתי שדיאנה ווין ג'ונס מתה באנגליה ממחלת סרטן בריאות. הייתי מאוד עצובה ואף כתבתי את התאריך בו היא מתה, כדי לזכור לה זאת. הספרים שהיא כתבה הם מעולם אחר לגמרי, לא אותה כתיבה שאנחנו רגילים לקרוא, אלא משהו שונה, משהו אחר. אני מעריצה גדולה שלה והייתה לי תחושת החמצה על כך, שלא אוכל לדבר איתה, לפגוש אותה ולומר לה כמה היא מדהימה, כמה אהבתי את ספריה אהבה עצומה. הספר חיי קסם מגולל את סיפוריהם של שני יתומים: גוונדלין ואחיה הקטן אריק המכונה בשם 'חתול', הם עוברים לגור בטירת קרסטומנסי - רב מג הגדול בכל קישורי העולמות, כחלק מתפקידיו, שלא ישתמשו בקסם לרעה בכל עולם שהוא. העלילה מפתיעה ביותר והסוף כפליים. זהו אינו ספר של מדע בדיוני מופרך, מדובר על אנשים שהם כמונו - חלשים, אנושיים ביותר ומושפעי רגשות כשאר בני האדם. שבוע שעבר סיימתי את הספר, אינני זוכרת כמה פעמים קראתי אותו, אני בטוחה שמעל מה שעשרת אצבעות ידיי מסוגלות למנות. ספר שהוא רווי בקסם של ווין ג'ונס הנערצת, המילים, העלילה, המנגינה... יחד חוברים לספר (ועוד ספרים) מדהימים, אשר דיאנה האהובה השכילה ליצור.