אמאשכול•לפני 12 שניםלכן אני לא קראתי ספר זהילד 44 היה מצויין, חשתי את צית החורף נכנסת מתחת לשמיכה שלי, אבל לצערי למדתי שספר המשך אשר מגיע בזמן קצר אחרי ראשון מוצלח, יוצא פחות טוב. ככה זה שהמו״ל לוחץ לספר נוסף. זה קרה כך עם צ׳ילה של הרוח וספר ההמשךעל הביקורת של סלטיאנה על הנאום הסודי מאת טום רוב סמית
בן אסתר•לפני 12 שניםמסכים לכל מילה פרט לכך שהספר חביב.על הביקורת של סלטיאנה על הנאום הסודי מאת טום רוב סמית
סוכן מספר 6טום רוב סמיתבניגוד הדברים הרבים שקראתי, אני חייבת לציין שאהבתי את הספר הזה הרבה יותר מ"הנאום הסודי". הספר הזה בעל עלילה ממושכת, ארוכה, ובסופו של דבר יש פה חלקים מפתיעים ששוברים את המושג שלגיבור הראשי איכשהו הכל מסתדר בסופו של דבר. דמותו של לב מוצאת חן בעיניי עוד מהספר הראשון, הוא דמות שקל להתחבר אליה, בעלת דילמות וצדדים אנושיים רבים, בניגוד לרוב הגיבורים הראשיים שאיכשהו תמיד המזל משחק לטובתם. נהנתי מהספר, כמובן לא כמו שנהנתי מילד 44, אך הרבה יותר מהספר "הנאום הסודי". ממליצה לכל אוהבי שני הספרים האחרים בסדרה, חביב ביותר ובסיום הספר הרגשתי שאני רוצה עוד, והיה עצוב קצת אחרי שהתחברתי כל כך ללב, לדעת מה עולה בגורלו. מומלץ.
הנאום הסודיטום רוב סמיתחייבת לציין שהתאכזבתי. באתי בציפייה גדולה מאוד בעקבות "ילד 44", ו..פשוט זה לא היה אותו הדבר. אני לא יודעת מה עיצבן אותי יותר, אולי בגלל שהדמות ששיחקה פה חלק גדול עיצבנה אותי כי מלכתחילה לא הצלחתי להתחבר אליה, או שהעובדה שהיו פה המון דברים שנראו לי לא קשורים ומיותרים. בסך הכל ספר חביב, אבל היה אפשר להוציא ממנו יותר. נחמד להעביר את הזמן.
סוכן מספר 6טום רוב סמיתבניגוד הדברים הרבים שקראתי, אני חייבת לציין שאהבתי את הספר הזה הרבה יותר מ"הנאום הסודי". הספר הזה בעל עלילה ממושכת, ארוכה, ובסופו של דבר יש פה חלקים מפתיעים ששוברים את המושג שלגיבור הראשי איכשהו הכל מסתדר בסופו של דבר. דמותו של לב מוצאת חן בעיניי עוד מהספר הראשון, הוא דמות שקל להתחבר אליה, בעלת דילמות וצדדים אנושיים רבים, בניגוד לרוב הגיבורים הראשיים שאיכשהו תמיד המזל משחק לטובתם. נהנתי מהספר, כמובן לא כמו שנהנתי מילד 44, אך הרבה יותר מהספר "הנאום הסודי". ממליצה לכל אוהבי שני הספרים האחרים בסדרה, חביב ביותר ובסיום הספר הרגשתי שאני רוצה עוד, והיה עצוב קצת אחרי שהתחברתי כל כך ללב, לדעת מה עולה בגורלו. מומלץ.
סוכן מספר 6טום רוב סמיתבניגוד הדברים הרבים שקראתי, אני חייבת לציין שאהבתי את הספר הזה הרבה יותר מ"הנאום הסודי". הספר הזה בעל עלילה ממושכת, ארוכה, ובסופו של דבר יש פה חלקים מפתיעים ששוברים את המושג שלגיבור הראשי איכשהו הכל מסתדר בסופו של דבר. דמותו של לב מוצאת חן בעיניי עוד מהספר הראשון, הוא דמות שקל להתחבר אליה, בעלת דילמות וצדדים אנושיים רבים, בניגוד לרוב הגיבורים הראשיים שאיכשהו תמיד המזל משחק לטובתם. נהנתי מהספר, כמובן לא כמו שנהנתי מילד 44, אך הרבה יותר מהספר "הנאום הסודי". ממליצה לכל אוהבי שני הספרים האחרים בסדרה, חביב ביותר ובסיום הספר הרגשתי שאני רוצה עוד, והיה עצוב קצת אחרי שהתחברתי כל כך ללב, לדעת מה עולה בגורלו. מומלץ.
סוכן מספר 6טום רוב סמיתבניגוד הדברים הרבים שקראתי, אני חייבת לציין שאהבתי את הספר הזה הרבה יותר מ"הנאום הסודי". הספר הזה בעל עלילה ממושכת, ארוכה, ובסופו של דבר יש פה חלקים מפתיעים ששוברים את המושג שלגיבור הראשי איכשהו הכל מסתדר בסופו של דבר. דמותו של לב מוצאת חן בעיניי עוד מהספר הראשון, הוא דמות שקל להתחבר אליה, בעלת דילמות וצדדים אנושיים רבים, בניגוד לרוב הגיבורים הראשיים שאיכשהו תמיד המזל משחק לטובתם. נהנתי מהספר, כמובן לא כמו שנהנתי מילד 44, אך הרבה יותר מהספר "הנאום הסודי". ממליצה לכל אוהבי שני הספרים האחרים בסדרה, חביב ביותר ובסיום הספר הרגשתי שאני רוצה עוד, והיה עצוב קצת אחרי שהתחברתי כל כך ללב, לדעת מה עולה בגורלו. מומלץ.
סוכן מספר 6טום רוב סמיתבניגוד הדברים הרבים שקראתי, אני חייבת לציין שאהבתי את הספר הזה הרבה יותר מ"הנאום הסודי". הספר הזה בעל עלילה ממושכת, ארוכה, ובסופו של דבר יש פה חלקים מפתיעים ששוברים את המושג שלגיבור הראשי איכשהו הכל מסתדר בסופו של דבר. דמותו של לב מוצאת חן בעיניי עוד מהספר הראשון, הוא דמות שקל להתחבר אליה, בעלת דילמות וצדדים אנושיים רבים, בניגוד לרוב הגיבורים הראשיים שאיכשהו תמיד המזל משחק לטובתם. נהנתי מהספר, כמובן לא כמו שנהנתי מילד 44, אך הרבה יותר מהספר "הנאום הסודי". ממליצה לכל אוהבי שני הספרים האחרים בסדרה, חביב ביותר ובסיום הספר הרגשתי שאני רוצה עוד, והיה עצוב קצת אחרי שהתחברתי כל כך ללב, לדעת מה עולה בגורלו. מומלץ.
שכנוע קטלנילי צ'יילד0אני זוכרת את האקדח הראשון שהיה לי. אקדח קפצונים שחור עם קת חומה מחוספסת. לא איזה מותג או משהו מיוחד. סתם אקדח צעצוע. אבל מלבד אוסף הברביות שלי זה היה הצעצוע האהוב עלי ביותר. נהגתי להאמין פנים שאני ממש שוטרת שיורה בשודדים מסוכנים. בכל פעם הייתי מנסה שליפה מהירה ממקום אחר. פעם כשהוא נעוץ בחגורה בצד ימין שלי. פעם שהוא בנרתיק החגור במצולב. כל זה היה לפני הרבה שנים. החיבה לאקדחים עזבה אותי עוד כשהייתי בגיל חד סיפרתי. ובכל זאת, את התחושה של האקדח שנשלף ישירות מהגוף אני עדיין זוכרת היטב. כמו שבעלי תואר ממכללת אפרתי למדעי לי צ'יילד כבר יודעים היטב, ג'ק ריצ'ר הוא שוטר צבאי לשעבר. גבר גבוה וחסון, בעל תושיה אינסופית, מומחה באומניות לחימה שונות (איזה?) באקדחים, ובכל מה שקשור ללחימה ולהשרדות בכלל. בדיוק הטיפוס שהייתם רוצים לידכם בשעת מלחמה, ולא הייתם רוצים כאוייב שלכם. ג'ק, כל מה שאני עומדת לכתוב כאן הוא לא עירעור חס וחלילה על מעמדך כלוחם מספר אחד בשטח. זו לא אשמתך, זה צ'יילד. הספר הזה בנוי כולו על אקדחים. ניכר שצ'יילד גיגל המון סוגים של אקדחים וקרא עליהם כל פרט אפשרי. לצערי צ'יילד התעקש לחלוק איתי בהרבה יותר מדי עמודים בספר את כל המידע שאסף. שמות של כל מני אקדחים, מראם, משקלם המדוייק ועוד מני טריוויה שכזו. לעומת זאת, ריצ'ר השוקל כל תנועה שלו בקפידה לפני שיצא לקרב, לא משקיע אפילו דקה אחת של מחשבה כדי להחליט איך הכי כדאי לשאת את האקדח או איך לשלוף. כשהוא יורה הוא לא מרגיש רתע, וגם לא מרגיש את הקרירות הפתאומית הזו של אקדח שנשלף ישירות מהעור החשוף. כל הדמויות בספר מחזיקות רק באקדחים של החברות הנחשבות ביותר. נו באמת. זה כאילו שכולם נוסעים בלמבורגיני ואפילו לא במרצדס. בקיצור, למרות שהחוש הטכני שלי הוא הסטראוטיפ של הבלונדינית, התחושה שקיבלתי היא שצ'יילד לא היה במטווח מימיו. אז למה בכל זאת הענקתי לו שלושה כוכבים? אמנם את צ'ילד אני לא ממש פוחדת להרגיז – לא נראה לי שיש לו איזושהי מומחיות בלחימה, אבל ריצ'ר צבר לו כמה וכמה אוהדים מושבעים כאן בסימניה, ועוד מקרב המבריקים ביותר, כאלה שאני לא מפספסת אף ביקורת שלהם. בפעם האחרונה שנכתבה ביקורת לא אוהדת על ריצ'ר היא נעלמה באופן מסתורי... וברצינות – הספר קולח וזורם וכסרט קליל הייתי שמחה לראות אותו. מספרים אני דורשת יותר.
