וואו. אין לי דרך אחרת לתאר את התחושה. אני שמעתי על שר הטבעות ועלילותיו בכל חור אפשרי עקב אהבתי לפנטזיה ולכל ההערצה של מה שמוזר ומיוחד, אבל אף פעם לא הצלחתי לגרום לעצמי באמת להתחיל לקרוא. התחלתי לראות את הסרטים של ההוביט בזמנם שהתחילו לצאת לאקרנים, וגם אז לא הצלחתי להמשיך לעקוב. עד שידיד ממש טוב שלי שאוהב את העלילות הללו, שכנע אותי לנסות להתחיל לקרוא, יחד עם עזרתה של המפקדת שלי שהייתה בבעלות הספר. אז ככה, אני מניחה שאין הרבה טעם לפרט הרבה על עלילת הספר, זה מידע שידוע כמעט לכל נפש חייה שנחשפה לתרבות הפנטזיה, אבל אספר בקצרה שספרנו על הוביט, בשם בילבו באגינס, שיום בהיר אחד מקבל ביקור ממכשף בשם גאנדולף, אשר מוביל לביקור של 13 גמדים שמעוניינים לצאת למסע שבו יחזירו לעצמם את אוצרם האבוד, והמלצתו של גאנדלף היא שבילבו יצטרף אליהם, ולמרות שהוא הוביט שחיי חיי נוחות עד אותו רגע, והוא החליט להצטרף אליהם, ומסעו אט אט נעצם ונהיה בעל השלכות כבדות יותר. עכשיו, חווית הקריאה שלי הייתה משגעת. באופן מפתיע כשהקשבתי לפסקול של הסרט 'הטירה הנעה של האול', הפסקול עבד לי באופן אורגני עם הסצנות שתוארו, וזה כל כך תרם לי לאווירה, שזה ממש הרגיש כאילו יש לי סרט בראש. אבל זו סתם המלצה, הכתיבה עצמה עשתה את רוב החוויה. נתחיל בזה שהשפה הייתה גבוהה; אומנם זה התקיל אותי בהתחלה כי פשוט לא ציפיתי לה, אבל ככל שהמשכתי לקרוא נהנתי מימנה עד מאוד, והיא גרמה לי להתרכז עוד יותר במה שקראתי ועיכלתי, כשבדרך כלל אני רצה על המילים וקוראת אותן ברפרוף ומקבלת את הרעיון העיקרי. אחד הדברים האהובים עלי בספרים ישנים מתורגמים היא השפה הגבוהה, היא לפעמים ממש חסרה לי כשאני קוראת ספרים אקראיים ו'מודרניים' יותר, שיותר מתורגמים בשפה פשוטה וקלילה, שזה ממש לא דבר רע שגם שפה קלילה אני מעריכה, פשוט זה גורם לספרים הישנים להראות ולהרגיש יותר מיוחדים בעיניי. והעלילה. אני אודה ואגיד שבהתחלה קצת התקשתי להתלהב, אבל אני מאשימה בכך את העובדה שאת חצי הספר זכרתי לפי שני הסרטים הראשונים שצפיתי בהם (וכן נהנתי בצפייה, אני זוכרת שהייתי מאוד מרותקת, אבל לא סקרנית מספיק כדי לצפות בשלישי), ושסבלתי מכאב ראש נוראיים, אבל ככל שהתקדמתי לטווח עלילה שלא זיהיתי התחלתי להיות מרותקת, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על הספר, עם הרצון להמשיך לקרוא אותו. וכמה שאני אוהבת את ההרגשה הזו: הציפייה, המחשבות והניחושים של מה שיקרה, השאלה לאן זה יתקדם ואיך. וגם העובדה שטולקין לא ניסה לעשות דמויות מיוחדות במיוחד; אני שמה לב ביותר מידי ספרים שמנסים תמיד להכניס עומק לדמות, אם זה בעזרת טרגדיה כזו או אחרת, שאז הם למדו משהו מהטרגדיה הזו, ונהיו חכמים יותר, וכל הקלישאה הזו. אבל לא, פה זה פשוט הוביט אקראי שחיי בנוחות, שלדמיין יום בלי לאכול 5 פעמים ביום נראה לו כמו אסון, שצורף למסע שהוא לא באמץ מבין מה קורה סביבו ומה צפוי לו. הכל ישיר, אין טעם לנסות לשבת ולתהות: "הממ, מעניין למה הוא עשה את זה?" או "הממ, מעניין מה הניע אותו לעשות את זה?" או "למה." זה פשוט; פשוט, קל וחומר, אין מה לשבור את הראש, הכל ברור וכתוב, וזה כל כך נדיר בספרים שאני קוראת, וזה לא מפתיע אותי שהספר הזה הוא בין הספרים הרלוונטיים למרות תאריך כתיבתו (שנות השלושים למי שתהה), שלא לדבר על כך שהוא בין הספרים הסיפורת הראשונים שנכתבו בהשראת המיתולגיות הנורדיות וכמדומיהן. אז אסכם ואגיד שנורא נהנתי מהספר, אהבתי כל רגע גם כשהיה לי קשה או מעייף, וזו חוויה שהייתי כל כך רוצה לחוש מחדש.

הספר היה די נחמד. אגיד את האמת שאיך שאחותי הציגה לי אותו, הוא ממש לא מצא חן בעיניי: נתחיל עם השם. אני קראתי את הספר באנגלית והשם באנגלית קצת יותר הגיוני - The wall of winnipeg and me, מה שאומר באופן פשוט, הבחור הוא הגנה(?) במשחק, כך שהוא חוסם אנשים, והוא מעיר שנקראת וויניפג שבקנדה, כך שזה היה ברור מאליו(והדמות הראשית, כמובן). אבל לכבוש את הקיר היה שם די מטומטם שברגע שהיא אמרה לי לא יכולתי שלא לצחוק מזה. ואני בדרך כלל לא צוחקת בקול רם בקלות. הדבר השני היה שהיא סיפרה לי שהדמות הראשית אוהבת מיניונים וטענה שהסרט שהם היו בו טוב יותר מלמצוא את נמו. פה נעלבתי אישית והנחתי שהדמות מפגרת. גם התקציר לא זרם לי במיוחד, אז הנחתי שזה פשוט אחד מסיפרי הפורנו הרגילים וחסרי התוכן שלה. בנוסף עכשיו ראיתי את חברת ההוצאה, ואחרי האסון של פיתוי משעשע אני אנסה לשמור מהחברה הזו מרחק בטוח, אך אני לא יכולה לדעת איך באמת הרסו את הספר בעיברית, מקווה שהמצב היה טוב. אבל, היא הזמינה את הספר הנוכחי הזה, וספר ההמשך, באנגלית - אחרי שסחבתי את הלבנות איתי יחד עם תיק קרוע - ואז היא ממש דרשה שאקרא את הספר המשך. ואהבתי את איך שהוא היה בנוי; הסופר השקיעה 500+ עמודים בלבנות את הדמויות ומה שקורה סביבן, ורק בערך בחמישים עמודים אחרונים יש טיפה רומנטיקה, ומיד הבנתי שאני אוהבת את איך שהיא בונה את הספרים שלה. באמצע שאלתי באקראיות את אחותי מה קרה לוונסה(הדמות הראשית בספר הנוכחי), כי הזכירו אותה בספר השני, ואחרי שהיא סיפרה לי מיד התעניינתי בו יותר - אני התעניינתי מה קרה לה, איך זה השפיע עליה, ואיך היא מתמודדת עם המצב, שזה מה שקיבלתי, כך שמבחינה הזו הייתי מרוצה. אני אהבתי את הכתיבה שלה(באנגלית לפחות, קשה לי לומר אם המצב טוב גם כן בעברית לצערי), והדמות הראשית הייתה קלה להבנה, היא לא ממש עשתה מעשים אי רציונלים שעצבנו אותי. הספר היה בגדר הקליל, שפשוט אם ראיתי שאין לי מה לעשות אז לא הפריע לי לשבת ולקרוא אותו הלאה - ספר שהייתי רוצה שימשך עוד ועוד ממה שהוא עצר כי כן הייתה הנאה מסוימת בקריאה הזו ובכללי בכל התיאורים של הדמויות מסביב, שהייתי רוצה לגלות אפילו יותר. הבעיה שנוצרה, שבעקבותייה נפל כוכב, זה מה שקרה בהתחלה. מתואר בתקציר שאיידן שמוק לא נורמלי אליה, היא מתפטרת, ואחרי השתלשלות קטנה(שהייתה טיפונת באשמתה) הוא מבקש שהם יתחתנו כדי שהוא יוכל לקבל אזרחות אמריקאית(כמו שציינתי, הוא מקנדה) והיא גם כן תקבל משהו בתמורה. מן הסתם היא בהתחלה לא הסכימה; הוא היה שמוק אליה כל זמן שהיא עבדה איתו, והסבירה לו את המצב. ובעקבות כך, קרה מה שהפריע לי - הוא פשוט השתנה כאילו כלום. אני הבנתי שהיה לו שבוע-שבועיים לשנות את המנגנון התנהגות שלו כלפייה, אך הייתי ריצה לראות יותר איך הוא באמת עושה את השינוי הקטן, כי זה נראה די מזוייף על ההתחלה, מה שאולי יעיד ששאר השינוי שלו גם היה קצת מזוייף. למרות שבסופו של דבר, זה פרט מאוד קטן שבטח עיצבן רק אותי. פשוט התסכול היה חוזר לאורך כל הספר כשהייתי לרגע עוזבת אותו להתעסק עם הכלב או משהו אחר, כי בזמן הקריאה יכולתי לשם בצד את העיניין הזה, כי בהמשך הסופרת כן מתארת איך היחס שלו משתנה באיטיות(500 עמודים בגרסה האנגלית, די מסביר שהיה זמן לשינויים איטיים). אז כן, זה משהו מאוד שולי, אבל שכן חזר ותסכל אותי, בנוסף לעובדה שהדמויות היו מזכירות את זה לפעמים. ואני מבינה שזה לא הוגן להוריד כוכב, אבל באותו הזמן עד כמה שנהנתי לקרוא אותו בזמן פנוי, הוא לא היה כל כך לא נורמלי שהייתי חייבת כל רגע אפשרי לקרוא(כמו עם הספר השני שלו), כך שהרגשתי פחות רע להוריד כוכב, ובנוסף היו עוד כמה דברים מאוד קטנים ושוליים שלא הסתדרו לי, אבל הם נשכחו מיד. בסופו של דבר ספר די נחמד, שממש לוקח את הזמן באמת לבנות את הדמויות והיחסים ביניהם ולא פשוט תוך 150 עמודים לשם אותם במסע מין מטורף כשלאחר מכן יהיו קונפליקטים חסרי ערך שהיה אפשר למנוע, יש שינוי בסופו של דבר בשתי הדמויות, והכתיבה ממש קלילה ונעימה, בנוסף שהיו לי רגעים שהיה לי כאב פיזי בחזה בשביל הדמות הראשית בסצנות מאוד ספיציפיות, אז אני ממש מרוצה מהספר; הוא ענה על מה שרציתי מימנו, וחוץ מחלק קטן לא היה מתסכל או מעצבן.

הספר מאוד מרשים, מאוד נהניתי מהפרטים הקטנים שבאים לידי ביטוי בהמשך, ואת סגירת המעגל של הדמויות בגרסה הזו של הסופרת, אך אהיה כנה ואגיד שאני גוררת את הספר איתי מאז תקופת מהסגר הראשון של הקורונה, ורק עכשיו הצלחתי לסיים אותו; בין אם כי היה לחץ ולא היה זמן לקרוא ולהנות כמו שצריך מהספר, ובין אם העשירו אותי בגורל הדמויות של המיתולוגיה שגרם לי אפילו להתאכזב ולא לרצות להמשיך אותו עם הסוף המר. אך השחיטות שגדלה מפרק לפרק הייתה זו שגרמה לי באמת לא לחבב את הדמויות ולהיות יחסית אדישה לסופם, ובמיוחד להיות מיוגע מהבירוקרטיה והפוליטיקה שהתנהלה בשליש האחרון של הספר. אך בין כה וכה אני מאוד נהניתי מהתוכן המרכזי של הספר, אהבתי את התיאורים ואת העולמות השונית שהיו שם, ובנוסף קצת יותר לגלות על המיתולוגיה, ולא סיימתי את הספר עם טעם רע למרות האדישות, לכן אני בכל זאת נותנת ניקוד טוב לספא

הספר מאוד מרשים, מאוד נהניתי מהפרטים הקטנים שבאים לידי ביטוי בהמשך, ואת סגירת המעגל של הדמויות בגרסה הזו של הסופרת, אך אהיה כנה ואגיד שאני גוררת את הספר איתי מאז תקופת מהסגר הראשון של הקורונה, ורק עכשיו הצלחתי לסיים אותו; בין אם כי היה לחץ ולא היה זמן לקרוא ולהנות כמו שצריך מהספר, ובין אם העשירו אותי בגורל הדמויות של המיתולוגיה שגרם לי אפילו להתאכזב ולא לרצות להמשיך אותו עם הסוף המר. אך השחיטות שגדלה מפרק לפרק הייתה זו שגרמה לי באמת לא לחבב את הדמויות ולהיות יחסית אדישה לסופם, ובמיוחד להיות מיוגע מהבירוקרטיה והפוליטיקה שהתנהלה בשליש האחרון של הספר. אך בין כה וכה אני מאוד נהניתי מהתוכן המרכזי של הספר, אהבתי את התיאורים ואת העולמות השונית שהיו שם, ובנוסף קצת יותר לגלות על המיתולוגיה, ולא סיימתי את הספר עם טעם רע למרות האדישות, לכן אני בכל זאת נותנת ניקוד טוב לספא

הספר מאוד מרשים, מאוד נהניתי מהפרטים הקטנים שבאים לידי ביטוי בהמשך, ואת סגירת המעגל של הדמויות בגרסה הזו של הסופרת, אך אהיה כנה ואגיד שאני גוררת את הספר איתי מאז תקופת מהסגר הראשון של הקורונה, ורק עכשיו הצלחתי לסיים אותו; בין אם כי היה לחץ ולא היה זמן לקרוא ולהנות כמו שצריך מהספר, ובין אם העשירו אותי בגורל הדמויות של המיתולוגיה שגרם לי אפילו להתאכזב ולא לרצות להמשיך אותו עם הסוף המר. אך השחיטות שגדלה מפרק לפרק הייתה זו שגרמה לי באמת לא לחבב את הדמויות ולהיות יחסית אדישה לסופם, ובמיוחד להיות מיוגע מהבירוקרטיה והפוליטיקה שהתנהלה בשליש האחרון של הספר. אך בין כה וכה אני מאוד נהניתי מהתוכן המרכזי של הספר, אהבתי את התיאורים ואת העולמות השונית שהיו שם, ובנוסף קצת יותר לגלות על המיתולוגיה, ולא סיימתי את הספר עם טעם רע למרות האדישות, לכן אני בכל זאת נותנת ניקוד טוב לספא

הספר מאוד מרשים, מאוד נהניתי מהפרטים הקטנים שבאים לידי ביטוי בהמשך, ואת סגירת המעגל של הדמויות בגרסה הזו של הסופרת, אך אהיה כנה ואגיד שאני גוררת את הספר איתי מאז תקופת מהסגר הראשון של הקורונה, ורק עכשיו הצלחתי לסיים אותו; בין אם כי היה לחץ ולא היה זמן לקרוא ולהנות כמו שצריך מהספר, ובין אם העשירו אותי בגורל הדמויות של המיתולוגיה שגרם לי אפילו להתאכזב ולא לרצות להמשיך אותו עם הסוף המר. אך השחיטות שגדלה מפרק לפרק הייתה זו שגרמה לי באמת לא לחבב את הדמויות ולהיות יחסית אדישה לסופם, ובמיוחד להיות מיוגע מהבירוקרטיה והפוליטיקה שהתנהלה בשליש האחרון של הספר. אך בין כה וכה אני מאוד נהניתי מהתוכן המרכזי של הספר, אהבתי את התיאורים ואת העולמות השונית שהיו שם, ובנוסף קצת יותר לגלות על המיתולוגיה, ולא סיימתי את הספר עם טעם רע למרות האדישות, לכן אני בכל זאת נותנת ניקוד טוב לספא