איזי, רֶן, ג'וי, ג'נין, אוליב ולואי לכודים בידי ג'ורג' כבני ערובה ב'מרכז' בג'קסון, מיסיסיפי שבין היתר מבצע הפלות. הדרום העמוק עם חוקים נוקשים בנושא והמפגינים הקבועים עם הסיסמאות הנדושות 'רוצחי תינוקות' ו'עוּבּר הוא בן אדם' הם חלק מהנוף.
לואי הוא הגבר היחיד בין בני הערובה. רובן נשים צעירות, פרט לאוליב המתקרבת לשבעים.
לכולם- בני הערובה והשובה- יש סיפור חיים וסיבה להיות באותו יום במקום. המועקה בה

שי, הנכדה שלי שהיא בת 11 חודש, זוחלת אחורה. למעשה מה שהיא עושה זה לשכב על הגב ולדחוף את עצמה אחורנית בעזרת הרגלים. זה עובד לה טוב גם מבחינת הקצב וגם מבחינת תשומת הלב של הסובבים, עד שהיא נתקעת במשהו, ואז חבל. הצענו להסריט אותה בוידאו ולהקרין אותו מהסוף להתחלה, כי אז הכיוונים יעבדו נכון, אבל בטוח שגם זה ייראה מוזר. כששי נולדה היו כמה דקות, או קצת יותר מזה, של מתח ולחץ בחדר הלידה, שבהן ניסו לדאוג לתי

ג’ודי פיקו כותבת על נושאים חשובים ובוערים על סדר היום של ארה“ב.
הספר המוכר ביותר שלה (שומרת אחותי) עסק בילדה חולת סרטן הדם ובהוריה שהביאו לעולם אחות שתוכל לשמש לה כתורמת מתאימה.
ספרים נוספים עסקו ברשיונות לכלי ירי והתקפות ירי בבתי הספר, מתחים בין גזעים ודילמות סביב רשלנות רפואית ועוד.

זהו הספר הרביעי שאני קורא של הסופרת וללא ספק, הפחות מוצלח מביניהם.

הפעם העיסוק הוא סביב נושא ההפלות בא

בעיניי יש איזו הרגשת פספוס בספר הזה בעיקר כי הוא די מזגזג בין סיפורם האישי של הדמויות ולא מתמקד בדמות אחת שאיתה נלך לאורך כל העלילה. בגדול הספר עוסק בנושא אחד מרכזי: הבעד והנגד הפלות והתהליך הנפשי הנלווה לו בין אם זו אשה שהגיעה על מנת לעבור הפלה ובין אם זה הרופא שמבצע את ההפלה או שמא אחות ששם רק כדי לתמוך. הוא מסופר מהסוף להתחלה (אני באופן אישי פחות אוהבת את הסדר ההפוך משום שהוא לוקח ממני את היכול

*ניצוץ של אור*

אמ;לק: כן או לא? אני מניחה שהייתי ממליצה על הספר כ...כתבה עיתונאית ארוכה במיוחד? כי ג'ודי, בהיותה ג'ודי, עשתה כרגיל תחקיר מעמיק ומקיף על נושא הספר (שכלל ראיון עם 150 נשים שעברו הפלה וצפיה בשלוש הפלות!) ואין ספק שהקוראים – החל מגברים שסתם מתעניינים בנושא למרות שאינו נוגע להם אישית וכלה בנערות צעירות ומבולבלות שעולמן חרב עליהן – יכולים ללמוד ממנו המון ולהפריך מיתוסים כגון, האם