יש זלזול מסוים בנוער של ימינו.
"הילדים של ימינו," הפך למשפט ששומעים יותר ויותר.
שמבוגרים חושבים שאנחנו לא מבינים מספיק ושלעומתם הערכים שלנו פחות טובים או שאנחנו חוצפנים יותר או טיפשים יותר או תקועים במסך המרובע עשרים וארבע שעות ביממה.
אני לא יודעת, אבל לי די נמאס.
נמאס שדור אחד מכליל דור אחר שאחריו כפחות טוב ממנו או בעל פחות השכלה ממנו, שהוא פחות טוב וחלש יותר (מבחינת אופי קבוצת הגיל, לא פיזית

איזה כייף זה לקרוא סיפורי אגדה! להתרווח בכורסה, לזוז מהמציאות כל כך רחוק שאם לא תשים לב תיגרם לך סחרחורת כשתגיח מהסיפור בעיניים ממצמצות. להניח לחיי היומיום להתנהל בלעדיך. לא לתת את הדעת לשחיתויות, אכזריות, איומים, ולגלוש לסיפור אגדה שאתה כבר מכיר, כי קראת אותו בדי הרבה וריאציות.

כילדה קטנה אהבתי מאד לקרוא אגדות. אהבתי במיוחד את הנס כריסטיאן אנדרסן. משהו ברגשנותו ובבחירת גיבורים פשוטי עם דיבר א

אני עדיין לא סגורה לגמרי מה אני חושבת על הספר הזה.
כשסיימתי אותו, החלטתי שהוא מעולה ושאדרג אותו חמישה כוכבים, אחר כך החלטתי שעדיף ארבעה כי הוא רחוק מלהיות מדהים. והיו כמה פעמים שהייתי בהתלבטות קשה האם להוריד לשלושה, כי ארבעה כוכבים נראו יותר מדי בשבילו פתאום, ואז שוב החלטתי על ארבעה, ואז שוב חשבתי שאולי עדיף שלושה.
אוף, חתיכת ספר מזורגג.

בכל מקרה, עד שאגיע להחלטה עם מספר הכוכבים שאני נותנת לו

הספר הזה סובל מאנמיה של מקוריות. נדמה כי כל ז'אנר ספרי הנוער חרוש כשדה בתחילת העונה, ובכל זאת אני נופלת במלכודת כל פעם מחדש. מלכודת הביקורות הטובות.
מה לא שמעתי על מלכה אדומה? (ולא דווקא מ"סימניה")-
#הספר המדהים ביותר שיש
#מקורי ומרתק
#מושלם
#מושלם
#מושלם!
אני לא פראיירית שלא קוראת ספרים "מושלמים". אני פראיירית שמאמינה למבקרי ספרים שלא מודים שהמסטיק שהם לועסים כבר לא מזכיר שום דבר שדומה לת

ספויילרים

האין זה מוזר שספר כל ילדותי וחסר ייחוד יהפוך למושא שמחה לאנשים מסויימים?
כלומר אין בכוונתי כלל לזלזל באלו שנהנו מספר כה שטחי, אבל קשה שלא. אומנם העלילה לא הייתה כבדה כלל, וזרמה באופן חלק, אבל לא צלחתי במציאת עיניין בתוכן.
כה צפויות הדמויות, וכה חלולות.
סיפורי מוות ועוני קשים היו אמורים כנראה לפצות על הרדידות. אני מסוגלת בעיניים עצמות לבצע את תפקיד הדמויות טוב פי כמה וכמה.
הדמו

וואו, ביקורת למלכה אדומה...
אז אני מקווה שזה בסדר לבקר את כל הסדרה במקום רק את הראשון. יהיו קצת ספוילרים אז שימו לב.(סימנתי את הספוילר)
אני אתחיל בסוף- הספר הזה מעולה! נכון, מקורי הוא לא היה בבסיס אבל הוא כל כך לא צפוי! העולם די נחמד (לא הכי מקורי, אפוקליפסה, כוחות, מעמדות וכל מה שאדם ממוצע מתמודד איתו כל יום) אבל העלילה מעולה ולספר אני אתן בכיף 4 כוכבים. (ואולי 5) כל כך אהבתי את הספר שעשיתי שמי

מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפסקתי לקרוא, ואני יודעת שתמיד אפשר למצוא זמן לדברים שאוהבים אבל כל פעם שבאתי לקרוא משהו בי אמר שאם כבר יש לי קשב אז עדיף לרכז אותו לחומרי הלימוד. אחותי השאירה אצלי את הספר הזה שהיא לא סיימה, קראתי את התקציר וחשבתי שהוא יכול להיות נחמד וקליל אז אני אנסה קצת. מפה לשם גמעתי את הספר ב4 שעות בערך אז אפשר לומר שנגמר מחסום הקריאה. על זה בלבד אני מוקירה לו 4 כוכבים, הוא בא ב

אני ממש אוהבת את הסדרה הזאת.
ומה שעובר לי כרגע בראש זה השורה הזאת מהפזמון של השיר TORN שבו היא שרה:
"Nothing's fine, I'm torn".
וכשאני חושבת על זה, השיר הזה דווקא מתאים לספר, אבל זאת לא הסיבה ללמה אני חושבת עליו.

אני פשוט קרועה, אני לא יודעת איך לדרג את הספר הזה, איך לחשוב על הספר הזה, אם להיות אובייקטיבית או להיות רגשנית.
לאחרונה יצא לי לחזור לשני ספרים שדירגתי בעבר גבוה ולהוריד להם בדירו

יתכנו ספוילרים
מה הייתם עושים לו נולדתם בעולם שבו שליטים כסופי דם רודים בכם ושולחים אתכם אל הקרב, רק מכיוון שבעורקיכם זורם דם אדום?
מייר בארו בת השבע עשרה היא אדומת דם ,כייסת, פרועה ומרדנית. כאשר היא נתפסת כשידה בכיסו של האדם הלא נכון, חייה משתנים מן הקצה אל הקצה... בן־לילה היא מוצאת את עצמה בהיכלם המפואר של כסופי הדם ובמעמד שמעולם לא חשבה שתגיע אליו.

העתקתי את זה מגב הספר כי זה די מסכם או