ספר זה יצא בגרמניה ב2005 ובישראל ב2008 את הספר תרגמה מגרמנית <mark>רחל ליברמן</mark>.
גיבור העלילה הוא דולף גבר בודד אשר עובד ככוח עזר בפתולוגיה. בעבודה זו הוא רואה מתים רבים ותפקידו לעזור לדוקטור זנדר בטיפול בגופות המתים ובקביעת סיבת המוות.
דולף כמה ליופי ואהבה וחיפושיו הנואשים אחר חום נשי לא מובילים לשום מקום כך שלמעשה הוא בתול שאינו ידע אישה מעולם. חברו ולטר מצליח מאוד עם נשים ומנסה לעזור לו ללא הצלחה. ה

#
יש משהו יותר משעמם מעיסוק במידות ומשקלות? אני מניחה שכן. אין גבול לשיעמום כמו שאין גבול לעניין. מאד משעמם אותי עיסוק בפרטים. אם אני נאלצת, אחרי זמן קצר דעתי נודדת לה למחוזות מעניינים יותר, ומשאירה את גופי שיתמודד. רקע הספר הזה מתאר רשות ממשלתית(!) בהולנד, העוסקת בכיול, בקרה ואישור מידות ומשקלות. בהולנד - בעלת מסורת מפוארת של מסחר – יש חשיבות רבה לכיול מכשירים השוקלים, מודדים ומשווים, וזה השירות

פעם מישהו סיפר לי שעבר חודש מיום שהוא הציע לחברה שלו להתחתן איתו ועד שהיא ענתה. לא הבנתי את זה. גם כי הוא היה כזה שווה, אז איפה המקום להתלבט, בפרט כשהיא באופן עקרוני רצתה להתחתן, וגם, כי מה כבר יקרה בחודש הזה שלא קרה בככה וככה שנים שהם היו ביחד.

אני אימפולסיבית. לוקח לי שנייה וחצי לקבל החלטה, לא משנה באיזה עניין. זה לא שההחלטות שלי כאלה טובות, רק שאני לא מרגישה שההתלבטות תורמת, בטח כשאין פה מש

הוא מעלה את אביו הזקן, נגד רצונו, לחדר בקומה העליונה. להעלים אותו מעין, לנתק את הקשרים הקושרים אותו אל אנשים אחרים, להצליח להתנתק ממנו. הוא מעלה אותו למעלה כאילו היה מטען עודף, שאי אפשר לזרוק אבל גם אי אפשר שיהיה במחיצתנו. מעלה את אביו למעלה והולך לטפל בפרות.
אנחנו כל כך מורגלים לחיות במשפחות, הציווי "כבד את אביך ואת אימך" הוא חלק מאיתנו - בלי לחשוב על הציווי הזה - שיש בתאור הזה של הֶלְמֶר הגורר

בסוף טיפסתי על ההר.
דימיינתי רבות את ההר כגבעה ירוקה שצעיר מטפס עליה . זה הדימוי הקסום שיער נורווגי של מוראקמי השאיר לי והסיבה העיקרית שמלכתחילה חשקתי בספר.
התחלתי לטפס עליו לפני חמש שנים בחופשה בתאילנד ,חודשיים לפני שהפכתי לאבא. זה היה עותק ישן מאוד באנגלית של הוצאת פינגווין עם דפים מצהיבים שהמפגש עם אצבעות מלוחות מהים והטלטול בין החופים לא עשו לא טוב.
הופתעתי כמה קל היה לקרוא אותו כמו שהופתע

צלחתי את הר הקסמים. כמו מטפס הרים בקוצר נשימה קצת היסטרי וקול צפצפני, כך גם אני. הדבר הראשון שיש לי להגיד לכם חברי סימניה זה:I DID IT. כן. לא פואטיקה מי-יודע-מה. אבל אחרי שנשב ביחד על תה מהביל ומדורה מותרת על פי כללי הכבאות וההצלה, אגיד לכם משהו קצת יותר מורכב. כן. זה היה מרתק להיכנס לתוך העולם, "בועה", המשוגע-מה שמאן ברא לו שם בפיסגה שוויצרית בה ניצב בית הבראה. כן, המשחקים של החיים והמוות היו מענ

בכפר אוסטרי קטן גרים מריה ובעלה יוזף עם ילדיהם. הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. תושבי הכפר חושבים שמריה ומשפחתה מוזרים וחריגים.
יוזף הוא אדם קשה בעל עקרונות ומריה היא אישה מאוד יפה והרבה גברים בכפר חושקים בה. הנשים בכפר חושבות שמריה מופקרת והן מקנאות בה עד מאוד.
לאחר שמתחילה מלחמת העולם הראשונה יוזף מגויס לחזית. הוא מבקש מראש הכפר לדאוג למשפחתו ולשים לב לאשתו מריה.
בזמן המלחמה מתקשה מריה להת

במשך חודש וחצי שמתי את כל מאוויי בצד: ספורט, קניות, בישולים והליכה עם הכלבה. אותה הבלונדית, יפת העיניים ובעלת האף הלח הביטה בי במבט עצוב משום שהעדפתי להתייחד עם בלונדיני אחר, תכול עיניים ולהתייסר עמו בכל לבטיו מאשר לבלות עמה. האנס קסטרופ, ששמו ״מעיד על עיסתו״ (הקטסטרופה בהתגלמותה) גיבור היצירה הנצחית ״הר הקסמים״ תבע את מיטב תשומת לבי, את שעותיי הטובות וכוח הריכוז שלי. לקחתי על עצמי לקרוא את התרגום

לחובתו אני זוקפת את זה שהוא הרגיז אותי. אבל גם לזכותו, כי בעצם היה לי אכפת.

הוא התחיל טוב. ממש טוב. סופר מזדקן יהיר וזחוח נמצא באיזה סיבוב הרצאות מאורגן היטב ותוך כדי אחד הראיונות שהוא נותן עולה בדעתו רעיון לספר חדש שיעסוק בהיטלר. נסיון לברר את האישיות שלו ע"י יצירה של מציאות בידיונית שתאלץ חשיפה של כל המרכיבים שההסטוריונים והפסיכולוגים לא הצליחו להבין.

רק שהמציאות מציעה את מרכולתה ועובדות ש