חיילים, ספרם של נייצל וולצר מספר את ספורם של חיילי הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה.
המיוחד בספר הזה שהוא נכתב על פי השיחות והדיונים שקיימו השבויים הגרמנים שהוחזקו על ידי הבריטים, הקנדים והאמריקנים, ואשר הוקלטו ללא ידיעתם על ידי המודיעין של בעלות הברית.
על פי דברי המחברים , החלק שעניין במיוחד את שרותי הביון היו השיחות שניהלו השבויים בנושאים טכנולוגיים, סוגי הנשק והביצועים שלהם במלחמה.
אותי אישי

#
מאד שמחתי כשהתברר לי שזה ספר סיפורים קצרים, שמאד התאים לי באותה עת. שמחתי היתה מוקדמת (אם כי לא כה מוקדמת כמו השמועה על מותו של מארק טוויין). קראתי שני סיפורים וחלקים מעוד שני סיפורים ונטשתי את הספר. שמות הסיפורים, המתייחסים לחטאים המזכים את הנוצרים בעונשים יצירתיים, אינם קשורים כלל לסיפורים. הסיפורים מורכבים מתיאורים, לעתים דרמטיים, של אירועים לא קשורים לכלום. הדמויות מוזרות, אי אפשר להבינן, ה

הייתי חייל ומלאתי פקודות - האומנם ?

לא פעם ייחלתי לעצמי להיות זבוב על הקיר, אחד שנוכח, ולא נראה בחדרי חדרים באירועים בהם התקיימו דיונים סודיים, שהובילו להכרעות גורליות, או שסופרו בהם סודות הפותרים תעלומות. את המשאלה הזאת עדיין לא ממשתי, אך בעזרתו של המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה, שפרס מיקרופונים סמויים במגורי השבויים הגרמנים, ודרכם הוא הקליט הקלטות ששימשו מידע מודיעני רב ערך, הרגשתי כמו ז

הספר הזה הוא קצת כמו גיל של התבגרות,
לעמוד מול מראה ולפוצץ חצ'קון-
כואב, מלכלך, מדמם ולמרות הכל אי אפשר להניח לו

באירופה השמרנית זה בוודאי עורר הדים, בישראל המזיעה זה מחזיק הרבה פחות זמן, אולי כי אנחנו ממילא רגילים להזיע.

מכירים את זה שאתם רוצים להתנתק מספר והוא פשוט לא עוזב אתכם? אז זה מה שקרה לי עם הספר הזה.
זהו ספר מחקרי. ומחקר לא קל.
וכשהיה לי קשה להמשיך ולקרוא או כשחשבתי שזה מתחיל לשעמם אותי, הגעתי לעוד חלק מרתק בספר. פשוט לא יכולתי להתנתק ממנו. עד שסיימתי אותו בהקלה גדולה.
חשבתי שהספר יסביר לי את אחת השאלות הגדולות של המאה העשרים - איך הפכה אומה של אנשים בני תרבות לעם של רוצחים? האם זה היה ארוע חד פעמי א

"as long as words are beeped out like this, so long we need books like this".
(מתוך תגובה של צופה לסרטון ה"יוטיוב" שבו מספרת שרלוט רוש (Charlotte Roche) על ספרה "אזורי לחות" (באנגלית "Wetlands")).

תחילה כמה מילים על "אזורי לחות - התופעה". אם לנסות ולהסביר במשהו את ההצלחה הה-י-ס-ט-ר-י-ת של הספר (קרוב לשני מיליון עותקים בגרמניה, מקום ראשון במכירות בדירוג המכירות העולמי של "אמזון", פרסום ב-27 מד

מיותר.
התקציר מפתה וגורם לך לחשוב שתצחק כל הדרך, אבל לא.
היתר רדוד ואפילו אידיוטי... מצד שני כך הוא השם של הספר כך שלא תגיד שהם הזהירו.
אולי אם הייתי חיה בגרמניה הייתי נהנית יותר, ובכל זאת- אולי בנסיעות ארוכות.