מה אני יודעת על איסלנד? לא הרבה. זה אי, הוא בצפון, ויש בו הרבה שלג, וקור רוב השנה. חוץ מזה יש בו מעט תושבים וכולם איכשהו קרובי משפחה זה של זה, מה שהופך את האיסלנדים למאגר אהוב על חוקרי גנטיקה, אפילו יותר מיהודים-אשכנזים. אה, ויש שם זמרת אנטי ישראלית בשם ביורק שכותבים את השם שלה עם j, ולעיר הבירה קוראים רייקיוויק והכתיב שלה באיסלנדית הוא אפילו יותר מופרך. ככה זה, לומדים יחסית מעט גיאוגרפיה בחיים.

ראיתי את הביקורת של איתי 81 וברצוני להביע את דעתי מפני שפשוט חבל לי. איתי צודק שהתאור בגב הספר אינו מדוייק, אך ה"ספוילר" שלו הוא עוד פחות מדוייק. הדבר מוכיח רק כי איתי כמו הכותב על הדף האחורי של הספר עשו את הטעות הגדולה של קריאה חטופה בספר. וספר זה, דוקא ספר זה, כלל וכלל לא נועד לקריאה חטופה. משל למישהו שירפרף תוך כדי נסיעה ברכבת ב"מלחמה ושלום" ויכתוב כי מדובר באוסף תאורי נוף וטבע משעממים.
מדוב

לפני כשנה וחצי התחלתי אתגר עצמי של איסוף ספרי ספריה לעם (נראה לי הספרים שנזרקים הכי הרבה למחזוריות), ובמקביל לזה גם התחלתי לקרוא את הספרים, החל מ'זורבה היווני' הראשון.
אש בעמקים מתאר את שיטוטיו של חייל יפני באחד מהאיים בזירת האוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. הוא ננטש על-ידי מפקדיו לאחר שחלה, ומאז הוא משוטט בניסיון לשרוד ממאכל תפוחי אדמה (לעזאזל, כמעט כתבתי תפוחי אדם, ומי שקרא יבין את הטעות הפר

האם גארדאר הולם שר בסוף? לא בטוח, אבל אלפרגים כן.
עכשיו כשאתם יודעים עובדה זו, תנוח עליכם דעתכם. רק אוסיף קצת מידע מסביב, למי שלא קלט, מי שלא שמע, מי שחלם לו ונשאר לו החלום.
ברקוקוט, אולי אחוזה אי שם בסביבות רייקיאוויק, איסלנד, המקום הכי דרום מערבי באיסלנד, ממש עם הגב לאירופה, קפא על שמריו, תרתי משמע. וכך, כל מה שהיה למקום הקפוא הזה רוב השנה להציע, אלה דגי פיקה ירודים באביב וזמר טנור ידוע אחד, ג

קשה למצוא לספר שם יותר חידתי ומוזר מאשר "גם הדג ישיר". שלוש המילים הללו ייאמרו לקראת סוף הספר בנאום של אחת הדמויות, ואולי שם הוא יובן יותר. אבל לפני כן, כמה מילים על העלילה עצמה. ובכן העלילה דלה יחסית, אין בה אירועים דרמטיים רבים. זהו יותר מסע חניכה של ילד נטוש בשם המוזר — גם במונחים איסלנדיים, כך מתברר בספר —אלפגרים. אלפגרים גדל בבקתת כבול דלה אצל זוג זקנים עניים, פשוטים ומיוחדים, במקום שנקרא בר

הספר מתאר את תהליך התפכחותו הכואב של גבר אפריקנר בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה מהשלטון שתחתיו הוא חי כמו גם מהחברה שאליה הוא משתייך.
וזה כואב, כואב מאוד.
דווקא כשגיבור שנדמה כה נחבא אל הכלים ואנמי בתחילת הספר הוא זה שעובר שינוי כה גדול בתפיסת עולמו, ומשנה את כל חייו זו הגדולה של הספר.

ספר חשוב על התעוררות והקשבה למצפון של האזרח הקטן.
השאיר אותי עם הרבה מחשבות, ממליצה מאוד.

קראתי את הספר הזה בפעם השניה בתוך עשרה חודשים. ספר טוב, חכם, סוריאליסטי וסרקסטי על רקע איסלנד של שנות החמישים. עיקרו ביקורת על האנשים המגיעים לעסוק בפוליטיקה, בעבריינות, עד כמה גדולה הקרבה ביניהם, עד כמה רוב האנשים תמימים מכדי לקחת חלק במשחקים האלה, ומרתק עד כמה הדברים הם אוניברסליים ומנותקי תקופה, יכול היה הספר להיכתב למשל על ישראל בכל תקופה מאז היא קיימת. יש בספר גם ספור עלילה, אם כי לא יותר מדי

לפני כמה שבועות, ביום חמישי נעים יחסית של תחילת ספטמבר, ישבתי עם שניים, בחור מכפר הס שמתלווה אלי לפעמים לנסיעות לבקעת הירדן, ואחד הבדואים שאני מבקרת שהפך להיות חבר עם השנים.

ישבנו שלושתנו באוהל, לא מבחינים בדלות אלא רק במזג האויר הטוב להפתיע, חולקים צלחת ענבים ושזיפים קרים, קצת שותקים, קצת מדברים על החיים. אלה היו רגעים מפתים, כאלה שגורמים לך להאמין שהיית יכולה לחיות ככה, בשקט הזה, רק כמה כבשי

גאיי קראוצ'בק הוא נצר אחרון לשושלת אצולה בריטית שאיבדה את בית אחוזתה. בשלהי שנות ה- 30 הוא חי בוילה באיטליה, ללא תכלית בחיים וללא משפחה. הוא בתפקיד סוף השושלת. כקצין מילואים מתנדב, המלחמה הפורצת מטלטלת אותו באופנים לא צפויים, מבלבלים, ולעיתים מסוכנים. יש לו גם מערכת יחסים מורכבת עם אישתו לשעבר וירג'יניה, שלה יש מערכות יחסים רבות משלה.
הספר כולו מתאר את החברה הבריטית בדגש על מעמדות האצולה השוקעים,