"הכול טובה" אמונה מהיהדות שגם אם קורים אירועים קשים מטרתם טובה.

דבי מקומבר יודעת לכתוב רומנים מרגשים וסכריניים שמנעימים את זמנו של הקורא. הם נוגעים ללב ועם דמויות חביבות שיש בהן נתינה, קבלה, סליחה, סופם אופטימי וללא תיאורי מין חושפניים.

גם הרומן הזה איך לא? סוף טוב הכול טוב אבל הדרך לשם רצופה במשברים, הפתעות ואירועים. וכמו שכתבתי: "הכול לטובה".

אל תצפו ליצירת מופת. הסיפור צפוי, פשוט ועם מ

אם אתם רוצים ללמוד על היונק הגדול על גבי היבשה – הפיל, זה הספר!

הספר הזה מתבסס על עבודת מחקר מעמיקה שערכה ג'ודי פיקו על פילים. לי זה הזכיר מעט את ערוץ נשיונל גיאוגרפיק, וסרטי טבע למיניהם שאני צופה בהם מעת לעת.

זהו בעיקר ספר מלמד דרך חיפושיה של ג'נה מטקאף אחר האם-אליס.

אליס נעלמה בעקבות תאונה טראגית שקרתה בחוות הפילים. הבת-ג'נה לא מקבלת את היעלמותה, והיא מסרבת להאמין שהאם נטשה אותה. תוך כ

הספר "מסע אל לב הפחד" מאת אריק אמבלר (הוצאת חרגול ומודן, 2021) הוא מותחן ריגול חכם. אמבלר, שפרסם את הספר ב־1940, נחשב לאחד מאבות ספרי הריגול המודרניים. גרהם גרין קבע שהוא "מחבר ספרי המתח הטוב ביותר", וג'ון לה קארה אמר ש"אמבלר הוא המקור ממנו כולנו שואבים". עלילת הספר נפתחה כאשר מהנדס בריטי בשם גרהם, שהינו "מומחה לתחמושת ימית" (עמוד 39), השלים ביקור עבודה בטורקיה. בעת שנכנס לחדרו במלון הפתיע מתנקש ש

מכירים את ממנטו?

אלון, אל תרים את האצבע, ברור שאתה יודע, התכוונתי לכל האחרים.

למי שלא יודע, הסרט ממנטו יסד איזו אסכולה של יצירות שמוצגות מהסוף להתחלה. אני לא יודעת כמה יצירות בסגנון זה קדמו לסרט, אבל ברור שהן לא זכו לאותו הד כמוהו.

רשימת אוקטובר היא מותחן שנקרא מהסוף להתחלה.

הפרק הפותח את הספר הוא הפרק החותם את היצירה (אם אפשר לקרוא למותחן הזה יצירה), הפרק שאחריו הוא ההתרחשות שקדמה לפ

#
אספתי אותו מהספסל. הוא יצא לאור לראשונה ב-1940 על ידי סופר של סופרים, כנראה, כי לה-קארה וגרהם גרין, שניהם סופרים מוערכים, מצוטטים על הכריכה האחורית ומכנים אותו "אבי ספרי הריגול המודרני". הוא אינו מוכר כמו הסופרים שהזכרתי, אבל די מכובד גם להיות מקור ההשראה שלהם, נראה לי.

גרהם, מהנדס אנגלי לחימוש ימי, מסיים בנחת ביקור עבודה בתורכיה ומתוכנן לחזור הביתה במחלקה הראשונה של האוריינט אקספרס. אחרי פ

ג'וג'ו מויס, קריסטין הרמל, כריסטין האנה, אליסון ריצ'מן, לוסינדה ריילי, לורן וייסברגר, לורי נלסון ספילמן, ג'ניפר ויינר, סופי קינסלה, ג'ודי פיקו, ויקטוריה היסלופ
מה משותף לכל הסופרות ברשימה הזאת?
אני לא קוראת אף אחת מהן.
אני לא סתם לא קוראת, יש לי דעה קדומה נגדן, אני משוחדת מראש.
יש ברשימה הזאת שלוש סופרות שקראתי ספר שלם שלהן, ארבע שהתחלתי לקרוא ספר שלהן וויתרתי אחרי פחות מפרק וארבע שאפילו לא ני

אני לא מתכוונת להשקיע בביקורת הזאת יותר מאשר את המינימום ההכרחי.

הרלן קובן כתב כמה ספרים טובים והשאר בינוניים למדי. את כל ההסתייגויות כבר כתבתי בביקורות שלי על ספריו.
בשנים האחרונות, התעשייה ששמה הרלן קובן הפיקה סדרה של ספרים שמביישים את קובן המוקדם.

ספרים כמו דיו חיוור, הנעלמים, אל תגלה, משחק הצייד, הזדמנות אחרונה, היער, הבטיחי לי, הם ספרים מצוינים. כל השאר נעים על הסקאלה שבין טובים מינוס

תראו מה זה: את הספר שקראתי לפניו חיפשתי הרבה זמן. קראתי אותו מיד כשהגיע. ספר לא משעמם, אבל עבר ישירות לרשימת ה"למכירה" בלי להותיר רישום או ביקורת. את הספר הזה יש לי מזמן. דחיתי את קריאתו כי חשבתי שהוא יתברר כבנלי וסתמי. הסיפור הזה הוא משל לדרך בה אנחנו (טוב, אני...) קובעים התרשמות על בסיס מעט רמזים ורשמים, על ספרים וגם על אנשים. והרבה פעמים טועים לגמרי.

רוז היא ילדה בעלת כישרון יוצא דופן: היא י

זה תמיד קורה לי כשאני קוראת ספרים של מריאן קיז. תוקפת אותי כמיהה עמוקה, בלתי נסבלת ולא לגמרי ברורה. כמיהה לְמה? לכתוב ספר – כזה ספר בדיוק – בעצמי? או הפוך – לתת למריאן קיז לכתוב אותי, להיות הגיבורה שלה. מצחיקה ומרירה, נבונה ושופעת עליצות, אופנתית וחדת לשון.

אוי, כמה הייתי רוצה להיות גיבורה שלה. זה כנראה לא היה הופך את חיי למאושרים יותר, אבל זה בלי ספק היה הופך אותם לצבעוניים יותר. ומעבר לזה – ו