זוּלֵיכָה פוקחת עיניים
כתבה גוזל יכינה , תרגום חמוטל בר-יוסף

אחד הספרים הטובים שקראתי בהתרגשות ובנשימה עצורה! הסופרת המופלאה גוזל יכינה פוקחת את עיני הקורא ומכניסה אותו הישר אל העלילה. לתוך הסבל והעוני , זורקת אותו אל תוך הקור הנוראי שפוקד את האיכרים הפשוטים שהפכו לקורבנות אדם הנודדים בשם המהפכה. בספר אנו פוגשים שיירות אדם מזי רעב, ללא רכוש מוצאים בכח ממקומות הולדתם ומ

עצמו עיניים.
תדמיינו לכם שאתם חיים בברית המועצות בשנת 1930 לערך.
תדמיינו לכם שאתם איכרים חרוצים ועמלים עם משקים משלכם ורכוש.
תדמיינו לכם שיום אחד הצבא הרוסי מחרים לכם את הרכוש.
תדמיינו לכם שהצבא הרוסי מוציא אתכם מהבתים.
תדמיינו לכם שאתם עוברים מסע ארוך ומטלטל על פני קילומטרים רבים ברכבת, דחוקים עם עוד אנשים רבים כמוכם, עם הגבלות של אוכל ושתייה, חיים בתנאי מחיה בלתי נורמליים.
תדמיינו לכם שאתם

בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, בהתאם להחלטת סטלין והפולטביורו הקומוניסטי, הוחל במה שיקרא לימים חיסול מעמד הקולאקים. קולאקים הוא הכינוי לאיכרים "האמידים" שחיו ברחבי ברית המועצות, ושלטענת הממשל הם חיבלו במאמץ הממשלתי ולא הסכימו להעביר את עודפי הדגנים שברשותם למדינה. הוחלט כי על הקולאקים לעזוב את מקום מגוריהם ולעבור לאזורים מרוחקים בסיביר ובהרי אורל, הדבר כמובן לא התקבל על ידי האיכרים בקלות, וכך בי

#
זוליכה היא אישה טטרית נמוכה ורזה שנולדה לשיעבוד. היא היתה בת 15 כשבעלה – בן 45 – "נשא אותה לאישה" והביא אותה לביתו שתעבוד בפרך בכל עבודה, תטפל באימו המרשעת, תספוג הצלפות על שגיאות, תאפשר לו סקס ככל שיחפוץ, תסתום את הפה (לא מתווכחים עם גבר. ברור שהוא צודק). מעמדה היה קצת מעל הפרה וקצת מתחת לסוסה. בינתיים עברו כבר 15 שנה, היא ילדה ארבע תינוקות שאף אחת מהן לא הגיעה לגיל 3 חודשים. היא מאמינה באללה

שלג כבד יורד. רוח איתנה פורשת את חסותה ומטלטלת בכול, זורה גבישי קרח מפוררים בארובות העיניים ומקשה על הראייה. רוח שורקנית החודרת אל תוך האוזניים, מלחששת לתוך גופך ומבשרת רעות.
הבל נשימה מהביל וקרחוני מעיד על שביב חיים מהבהב חלושות.
גופים חבוקים במטרה בלתי אפשרית להתחמם. גוף אל גוף. נשים וגברים. עיניים מיואשות, טרודות, נשואות אל על ותפילה על שפתותיהם החיוורות.
שלג סמיך, לבן דוקרני ממשיך להערם בכ

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא ה

הדבר הראשון שיש לי לומר על הספר הזה חשוב מאין כמוהו - אל תקראו בגב הספר לפני שתקראו את תוכן הספר!!! העוול בפרטים שנמסרים שם הרבה פעמים חורה לי, אבל כאן אני מרגישה שממש חצו גבול שאסור שייחצה, ובמקום לפתות לקריאה הגב מוסר מידע שאפילו אינו מצוי בספר כלל.
את הספר הזה על 488 עמודיו קראתי במהלך שבוע שלם (שכלל בתוכו חופשת פסח ועוד עיסוקי ילדים) שבו הייתי צמודה לספר הזה בלבד ברוב רגעי הפנאי.
זה נדיר שא

הספר הוא תיאור חיים בלתי אפשריים שהתרחשו במציאות של שנת 1930 ברוסיה הסובייטית.
זוליכה בת ה-30 ירוקת העיניים מתגוררת בכפר ונשואה 15 שנים למורטזה המבוגר ממנה ב-30 שנה!!
חייה קשים ומפרכים, היא לא הצליחה להביא פרי בטן שישרוד חיים,
והיחס כלפיה משפיל כמו הכינוי "תרנגולת רטובה עלובה" שהדביקה לה חמותה המרשעת.

מורטזה בעלה החסון מתנגד לשיתופיות הנהוגה במדינה, והדבר עולה לו בחייו.
אסור להתנגד.

ספר מצוין, מומלץ לקריאה למרות שהוא קשה איטי ומפורט. הארועים והחיים שעוברת זליכה קשים מנשוא, אבל אישה קטנה זו שאיש לא העריך שתשרוד הצליחה להתגבר. אישה שנולדה לתקופה ולשבט בו הנשים הצעירות הן עבד לבית ולמשפחה. אולי כתוצאה מחיים קשים אלה היא פיתחה חוסן מיוחד שעזר לה לשרוד.
הכתיבה מאד פרטנית מתוארים נופים, ריחות, מראות ואנשים כל אלה בונים תמונה מאד מפורטת של החיים והתקופה.