• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

מאת יאן-פיליפ סנדקר

הביקורת של עמנב

תמונה של עמנב
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

מאת יאן-פיליפ סנדקר

הביקורת של עמנב

תמונה של עמנב
הוצאה לאור:הכורסא + משכל
שנת הוצאה:2011
סדרה:הלב #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Are you ready kids?
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“התחלתי את הספר הזה מאוד סקפטית, קניתי אותו לפניי שנתיים בהמלצת המוכרת ומאז הוא היה על המדף. אני לא ח”

30/133
ביקורות על אמנות ההקשבה לפעימות הלב
הבאה
גבריאלה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

כרחוק מזרח ממערב...
על הספר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב"

לאחרונה קיבלתי מאחותי במתנה את ספרו של י. פ. סנדקר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב", וקראתי אותו בשקיקה. הספר כתוב יפה, ושומר על מתח והפתעות עד תומו. בצד העלילה המרתקת וסיפור על אהבה נדירה ובלתי נתפשת, מפגיש הסופר את התרבות המערבית, המיוצגת על ידי המספרת האמריקנית, עם התרבות המזרחית, המיוצגת על ידי המספר הבורמזי, המגולל בפניה את הסיפור של הכפר הבורמזי, שממנו הגיע אביה.

ניסיון הגישור בספר בין תרבות המזרח לבין תרבות המערב מתחולל בנפשה של המספרת, שמוסיפה להבנה הרציונאלית כעורכת דין אמריקנית, גם את התחושות והתובנות הגובלות במיסטיקה ואי-רציונאליות, של הכפר הבורמזי הנידח, שאליו היא נקלעת.
עלי להודות, שבמסעי הראשון להודו, שארך ששה חודשים, גם אני הוספתי לצפייה הרציונאלית מן הצד, את הבנת הצורך הרגשי של המאמינים לעבוד את האל כפסל, להיאחז בביטוי מוחשי של מושא האמונה, כמו ב"סיפור העגל" במקרא (תיאורים מפורטים מצויים בספרי "אל מקורות הגנגס").

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אפרת לוי- אין משלוחים בדואר
אפרת לוי- אין משלוחים בדואר
תמונה של ר ו נ י ת
ר ו נ י ת
תמונה של Mira
Mira
תמונה של דני בר
דני בר
תמונה של חגית
חגית
תמונה של לי יניני
לי יניני
7קוראים|גיל ממוצע55|86%נשים

על המבקר

תמונה של עמנב

עמנב

חבר מזה 9 שנים
10 ביקורות•74 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של עמנב
עמנב
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות10
לייקים שקיבל74
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת9ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

4 תגובות
גלית
גלית•לפני 9 שנים

מה שמיכאל

דני בר
דני בר•לפני 9 שנים
מעטים היו הספרים כאן באתר שלא היה מישהו שאהב אותם, כשאחרים קטלו אותם. כל אחד והסגנון שלו, אהבותיו, חייו, וגם הפריזמה הפרטית שדרכה הוא קורא את הספרים. והביקורת ממצה וטובה.
 מיכאל
מיכאל •לפני 9 שנים

צר לי איני שותף לדעתך.

בעיני ספר מיותר וחסר ערך. על טעם ועל ריח..... בנוסף בזה כוחו של אתר זה למגוון דעות.
•לפני 9 שנים

לגמרי אמנות.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של עמנב

ארמון האשליות

ארמון האשליות

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

ארמון האשליות
זהו ספר נוסף בתרגום לעברית של הסופרת המוכשרת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני. העלילות המרתקות של האפוס ההודי החשוב והארוך ביותר, מהאבהרטה, מובאות מפי פנצ'אלי (דראופדי), הנסיכה שנאלצה להינשא לחמשת האחים הנסיכים לבית פנדו. הנסיכה דראופדי, שנולדה מתוך אפר האש ולא מרחמה של אישה, היא אחת הדמויות הנשיות המסתוריות והחשובות ביותר במסורת התרבות ההינדואית.
ויאסה, המספר המסורתי של סיפור המהאבהרטה, מופיע כאחת הדמויות בספר, ומצאתי עניין בהיפוך היוצרות. העלילות של הגברים האנושיים וגם של קרישנה, התגלמות האל וישנו, בתהפוכות הגורל, בתככים ובמלחמות, כמו גם בהתמכרות להימורים ותוצאותיה האומללות, מובאות בספר מנקודת השקפה נשית. הסופרת מתארת באמצעות פנצ'אלי המספרת את הגדילה כנסיכה בארמון, את טקס בחירת החתן ואת היחסים בין הכלה לחמותה, המלכה קונטי. מצד אחד היחסים הם סטיריאוטיפיים – תחרות, קנאה, איבה, אך מצד אחר רוחשת הכלה הערכה לחמותה, אם חמשת בעליה וכן אמו של קרנה, אהובה הנסתר.
האהבה הנסתרת והנכזבת לקרנה הייתה חידוש עבורי. אולם, בבדיקה התברר לי ששאלת אהבתה של דראופדי לקרנה אכן נדונה על ידי הפרשנים, והדעות ביניהם חלוקות.
קראתי את הספר בעניין רב ואני ממליץ עליו בחום.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•עמנב
נהר הסוטרה

נהר הסוטרה

גיטה מהטה

נהר הסוטרה

המחברת, גיטה מיטרה, מביאה את הסיפורים בספר מפי איש מינהל הודי ותיק שפרש מעבודתו. פרישתו לא הייתה מן המשרד בלבד, אלא הגשמה של רצונו לפרוש על פי המסורת ההינדואית של ארבעת השלבים – אשרמות (ashramāḥ): 1. תלמיד – ברהמצ'ארין (brahmacharin).
2. בעל בית ומשפחה – גריהסטהה (gr̥hastha).
3. פרוש שוכן יערות – וונפרסטהה (vanaprastha).
4. פרוש, נזיר המתקרב לאמת – סנניאסין (sannyasin).
המספר מציג עצמו כמי שעובר לשלב השלישי – שוכן יער.
פרישתו מן החברה אינה שלמה. הוא מקבל משרת ניהול של בונגלו, בית הארחה קטן בלב יער, שרק דרך בלתי סלולה ומשובשת ממשיכה לחבר אותו ל"ציוויליזציה". חלק מהסיפורים שלו קשורים גם בפרישה ובסיגוף ומעט ב"מוקשה" (mokṣa) – שחרור מגלגל הלידה-מוות-לידה מחדש, אך המוטיבים המרכזיים בסיפורים הם הרבה מוסיקה ושירה דתית וחילונית, אלימות ולעיתים אף מעט תיבול בסקס. הסיפורים אפופי מיסתורין ונוגעים לגיבורים וגיבורות בני תרבויות שונות בהודו – להינדואיזם וגם לג'איניזם ולאסלאם, במיוחד לכתות סוּפיות.
הבונגלו ממוקם על גבעה בהרי הוינדהיה (Vindhya), הצופה אל נהר נרמדה (Narmada) הקדוש והמיסתורי, שאתרי פולחן רבים מצויים על גדותיו ומהווים מקור משיכה לעולי רגל. המקום נקשר גם אל סיפורי האלה הקדומה, שאותה עבדו תושביו הקדומים של האזור לפני הכיבוש של הודו בידי האריינים בתחילת האלף השני לפנה"ס. חלק מן הסיפורים מדגישים את קרבתם עד היום של בני השבטים המאכלסים את האזור, לתרבות המיסתורית הקדומה, הפְּרֶה-אריינית.
הספר מעניין ומציג את הודו מזווית חדשנית. גם הצגת הסיפור היא בדרך מקורית – המספר מביא את הסיפורים מפי דוברים שונים המספרים לו את סיפורם האישי ומחבר אותם למקשה אחת בסיפור שלו.
ממליץ לקרוא!

לפני 4 שנים•עמנב
אשתו של מגדל התה

אשתו של מגדל התה

דיינה ג'פריס

אשתו של מגדל התה

גוון, גיבורת הספר "אשתו של מגדל התה" של הסופרת דיינה ג'פריס, היא צעירה אנגליה המתאהבת באלמן מבוגר מממנה בכחמש עשרה שנה, בעל חוות תה בציילון. מאז שהגיעה אליו לצילון, היא הופכת ל"אשתו של מגדל התה" ואין כמעט התייחסות חיצונית של הסביבה אליה כבעלת זהות משלה, אל תכונותיה, אל שאיפותיה ואל רגשותיה כאדם.
אחד המאפיינים הבולטים אצלה הוא ההומניות שלה, המתבטאת ביחס שוויוני אל הילידים הסובבים אותה, סינהלזים או טמילים. בהירארכיה הקולוניאלית זו התנהגות חריגה המתקבלת בחוסר סובלנות מובהק. אחוזת התה מציבה גם אתגרים נוספים – אווירת מסתורין וסודות אפלים שמקשים מאד על תפקודה של גוון.
הסופרת מצליחה לתאר מערכת יחסים מורכבת בתוך סביבה מורכבת ומיוחדת. הספר כתוב בצורה קולחת ומצליח ליצור אצל הקורא סקרנות ומאתגר אותו לפענח את התעלומות בהן נתקלת הגיבורה.
ממליץ!

לפני 5 שנים•עמנב
אחות לבי (ליבי)

אחות לבי (ליבי)

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

הספר "אחות לבי" מצוי כבר למעלה מ-20 שנה בתרגום עברי (מחברות לספרות. זמורה. 1999), אך אני קראתי אותו רק לאחרונה. הסופרת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני מצליחה לרקום בספר עלילה מפותלת, המפתיעה כל פעם מחדש. המבנה שבחרה – סיפור העלילה מפי שתי הגיבורות לחילופין בכל קטע – הוא מבנה מיוחד, המאפשר לה לתאר את דמויות שתי הגיבורות, על נבכי נפשותיהן ועל מרכיבי האופי הדומים והשונים ביניהן, וכן את מגוון הדמויות האחרות. סודהא ואנג'ו, שתי בנות הדודות, גדלות יחד באותו בית ברהמיני מסורתי בכלכותה. סביבה דומה לזו של הסופרת, שגדלה אף היא באותה עיר ועברה בגיל 20 לארה"ב. כמוה, גם שתי גיבורותיה מגיעות כנשים צעירות מאד לארה"ב.
הגיבורות גדלות במשטר קפדני, בהשגחת שתי אימותיהן האלמנות ועוד אלמנה קרובת משפחה, לאחר שהתייתמו טרם לידתן מאבותיהן שנספו בנסיבות מיסתורית, הרחק מהודו. מות האבות מוסיף נופך של מתח ומיסתורין לספר. גם בספר זה, כמו ב"אדונית התבלינים", משלבת הסופרת מושגים הודיים רבים, שלעיתים עלולים להישאר בלתי מובנים לקורא שאינו מכיר דיו את התרבות ההודית.
אני אהבתי את הספר ונהניתי ממנו מאד, וממליץ בחום גם עליו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•עמנב
הנשים של טרואל

הנשים של טרואל

זהבה חן-טוריאל

המחברת מציגה בספר למעלה מ-500 שנה של תולדות משפחתה החשובה והעשירה, מאז גירוש ספרד ועד הקמתה של מדינת ישראל. הספר מחולק לארבעה שערים וכל שער נקרא על שם בת משפחה שהשפיעה על התקופה. כל סיפור מפיה של אחת מארבע הגיבורות מתאר אחת מן התחנות המרכזיות בדרכה של המשפחה:
ספרד – העיר טֶרוּאֶל והכפר אלבארסין – סוף המאה ה-15.
צרפת – באיון - המאה ה-17.
רודוס – המאה ה-19.
תורכיה – מילאס, המאה ה-20.
לא בכדי שמה המחברת את עלילות בני המשפחה בפי ארבע נשים. היא מאמינה שהנשים היו הכוח שהניע את בני המשפחה והביא להישרדותם ולהישגיהם במהלך הדורות.
הספר נוגע כמובן גם בגברים – החל ברופא המלך בספרד במאה ה-15, וכלה בעורכי הדין בתורכיה במאה ה-20. הגברים היו עשירים ונגידים, סוחרים ומנהיגים בקהילה, רופאים ועורכי דין, שדאגו לביתם, אך גם לקהילתם.
במשך מאות שנים בספרד היו הגברים במשפחה בעלי השפעה על הקהילה ועל היחסים עם השלטון, הן תחת השליטים המוסלמים והן תחת השליטים הנוצרים, עד תקופת שלטונם של פרדיננד ואיזבלה, "המלכים הקתוליים", אשר החליטו על גירוש היהודים מספרד ב-1492. בשנה זו מתחיל סיפור נדודיה של המשפחה. דונה שריתיקה, הגיבורה הראשונה, ארגנה את הבריחה מפני רדיפות הנוצרים והשלטון בספרד, במסע של עגלות לצרפת דרך הפיריניאים.
ההיסטוריה המשפחתית לאורך הדורות שזורה בספר בפרטים על המסורת התרבותית של מגורשי ספרד – ממסורות סיפוריות ושיריות, דרך שפת הלדינו/ספניולית, ועד למאכלים אופייניים.
המחברת פותחת את הספר ומסיימת אותו בסיפורה האישי, וכיצד היא משתלבת בסאגה המשפחתית. היא סוקרת את המחקר המקיף שעשתה בארכיונים ומתארת את ביקוריה בתחנות מסעה של המשפחה. בסוף העלילה היא כוללת סיפור מדהים שקרה לה, הסוגר מעגל. לא אפרט מהו, כדי לא לעשות קַלְקְלָן (ספוילר).
הפרק המסיים, "סוף דבר", מכיל פריטי מידע רבים שאספה המחברת על משפחתה, והכל מתועד כבסיס למחקר נוסף לכל המעוניינים לבצעו.
קראתי את הספר בעניין רב ונהניתי מאד. ממליץ!

לפני 6 שנים•עמנב
על חוד התער

על חוד התער

סומרסט מוהם

"על חוד התער"
עמוס נבו

uttiṣṭha jāgrata prāpya varān nibodhata |
kṣurasya dhārā niśitā duratyayā durga pathas tat kavayo vadanti ||

"קום! התעורר! השג (את אטמן) בהתקרבות אל המעולים.
קשה למעבר כחוד התער היא הדרך, כך אומרים החכמים"
(קטהה אופנישד, 1.3.14, תרגום שלי. ע.נ.).

שם ספרו של סומרסט מוהם "על חוד התער", נלקח מן הפסוק המצוטט לעיל והספר ספוג השפעות מן הפילוסופיה ההודית. הגעתי אל הספר בגלל התעניינותי בהודו, ונשארתי בגלל העלילה המרתקת ובגלל הכתיבה של סופר גדול.

"על חוד התער הוא סיפור אהבה ומסתורין יוצא דופן, שחורג מן המוסכמות ומפתיע בעוצמתו. העלילה מתמקדת בחברה הגבוהה של פאריס ובמקדשים ובאשרמים של הודו, שם מחפשים המאמינים את ההתגלות האמתית של האלוהות. על חוד התער הוא סיפור אהבה בין שני צעירים אמריקנים, שהרדיפה אחרי הכסף וחיי מותרות מצד אחד, והחיפוש אחר האמונה, האמת והצדק מצד שני, הופכים את אהבתם הסוערת לבלתי אפשרית."
כך מוצג הספר במרשתת, בתקציר המיועד לקדם את מכירת התרגום העברי שלו.

סומרסט מוהם מספר סיפור, שהוא כביכול, סיפור שקרה במציאות והוא עצמו נחשף אליו ומשתתף בו. הסיפור מתרחש בשלוש יבשות – אמריקה, אירופה ואסיה – בשלוש מדינות עיקריות – ארה"ב, צרפת והודו. בלשון סיפורית קולחת, מתאר המחבר את גיבוריו האמריקנים, ואת תהפוכות גורלם. הסיפור נע בטבעיות בין שיקגו לפריס ובין אירופה לדרום הודו, בין חיי עושר ונוחות לבין חיי צנע והסתפקות במועט, בין רדיפה אחר החומריות לבין חיפוש אחר האמת הרוחנית, בין אהבה לקנאה, בין אנוכיות לבין נכונות להקרבה. המחבר מציג את ה"הארה" בהודו ואת השלווה שבאה בעקבותיה כאידיאל, כמושא שמן הראוי לשאוף אליו גם בחיים הגשמיים שבמערב. מוהם, שבילה במחיצתו של הגוּרוּ ראמׇנה מׇהארֽשי באׇשֽרׇם שלו (אני שהיתי באשרם שבוע, כשהגורו כבר לא היה בין החיים), טען בכמה הזדמנויות, שאלמלא הציג את הפרק ההודי בחייו של הגיבור, ספק אם היה כותב את הספר.
לארי, גיבור הספר, שירת כטייס במלחמת העולם הראשונה. הוא נפגש לראשונה עם המוות, כשמטוסו של חברו הטוב הופל והחבר נהרג. המפגש עם המוות גרם ללארי לשנות את כיוון חשיבתו ואת אורח חייו. לאחר המלחמה, חזר לעיר הולדתו, אך לא נכנס למעגל העבודה והרדיפה אחר הכסף. הוא שב לאירופה, לפריס, והשתלב בחיי הבוהמה בעיר, תוך אינטרוספקציה ותהייה על המטרה האמתית של חייו. מפריס הוא יצא לחיי נדודים ברחבי היבשת. אנשים שונים שפגש, במיוחד קצין לשעבר בצבא הפולני וכן נזיר בנדיקטיני, קידמו אותו בחשיבה ובחיפוש. הוא שם פניו להודו על סיפון אנייה שהפליגה לשם, תוך כדי עבודה כאחד המלחים. בהודו הגיע אל אׇשֽרׇם של גוּרוּ בדרום, שהמחבר הושפע בתיאור דמותו מראמנה מהארשי. לארי הגיע ל"הארה" בתום תקופה של התבודדות ביער, ואז חזר לאירופה, ואחר כך לארצות הברית.

המחבר שוזר בסיפור גם עלילה רומנטית. לארי מציע לארוסתו איזׇבֶּל להצטרף אליו בנדודיו הסגפניים באירופה, אך היא אינה מוותרת על חיי הנוחות והעושר, מבטלת את אירוסיהם ונישאת למיליונר, חברו של לארי. במשבר הכלכלי של ראשית שנות השלושים, מגיעים לפריס איזבל ובעלה, שירד מנכסיו, ופוגשים שוב את לארי. גם סופי, בת כיתתם - שאיבדה את בעלה ותינוקה בתאונת מכונית והתדרדרה לאלכוהול, לסמים ולזנות - מגיעה לפריס. לארי, שרוצה להצילה משפל המדרגה שאליו הגיעה, מציע לה נישואין. בכך רומז המחבר שלארי מתנהג כקדוש ומצרף אותו לרשימה של נביאים וקדושים, שנישאו לזונות. למשל, הנביא הושע שנשא לאישה את הזונה גוֹמֶר בת-דׅבֽלׇיים, וכן המסורות המייחסות לישו הנוצרי יחסים, ואפילו נישואים, למרים המגדלית, שיש המחשיבים אותה כזונה.

אני עוסק בענף הפילוסופי ההודי, שנקרא אׇדֽוׇאיֽטה וֶדאנֽטה – תורת אי-השניות. שם הספר והמסר האדוואיטי שלו הם בעלי משמעות מיוחדת עבורי ואני נוהג להזכיר את הספר ולהמליץ עליו לכל המתעניינים.

לפני 7 שנים•עמנב
סיפור כתוב במניפה

סיפור כתוב במניפה

ליסה סי

סיפור כתוב במניפה

הספר "סיפור כתוב במניפה", של הסופרת ליסה לי, הכניס אותי לעולם זר לי לחלוטין – לקומה העליונה, חדר הנשים, בבית כפרי סיני. בספר מתוארים החיים בחברה הכפרית הסינית, במאה ה-19, על כל היבטיהם – אמונות ומנהגים, הבדלי מעמדות בין עשירים לעניים, בין משכילים לנבערים, אך בעיקר בין גברים לנשים. ההשכלה מוצגת כמכשיר לניעות (מוביליות) חברתית – מי שמצליח בבחינות הקיסריות, מקבל תואר "מנדרין" ומשרה, שמקנים לו עושר ומעמד חברתי גבוה. מצויים בספר תיאורים של שפע ומחסור, גסות ואלימות, חברות אמיצה, תככים, עזרה הדדית, אהבה ושנאה, וגם "עסקי מיטה".

גיבורת הספר, "פרח שושן", זקנה בת שמונים (תוחלת החיים הממוצעת לאישה כפרית באותה עת היה 32!), מספרת את סיפור חייה. היא הצליחה באמצעות שידוך טוב להגיע למעמד גבוה בהרבה מן המעמד ממנו באה. היא מתארת בחיות רבה את חייה כילדה בבית איכרים עני, ואת חייה החדשים כמטרונה מכובדת, בעיקר כאשר בעלה, בנו של ראש הכפר החשוב ביותר בנפה, הפך בעצמו לראש הכפר, לאחר מות אביו.

המספרת מתארת את הסבל הרב שנגרם לה ולמקורביה במרד הטאיפינג (1850-1864), שעל פי הערכות (בהעדר סטטיסטיקה מוסמכת) גרם להרג של עשרות מיליוני בני אדם. יש אפילו כאלה הטוענים, שמספר האבדות הגיע למאה מיליון – "האירוע המלחמתי הקטלני ביותר בתולדות האנושות" (ויקיפדיה).

חלק נכבד מפרק הילדות בספר תופס תיאור תהליך קשירת הרגליים. המנהג של קשירת הרגליים של בנות, התקיים בסין כ-1000 שנה, והוצא אל מחוץ לחוק רק ב-1902, אך לא פס לחלוטין מן המציאות הסינית גם במהלך המאה ה-20. התהליך מתואר לפרטי פרטים וכולל תיאורים קשים לקריאה. "רגלי הלוטוס" שבתרגום העברי נקראות "רגלי השושן", היו אידיאל יופי בסין, ובעבר היותר רחוק, היו סמל סטטוס של המעמדות העליונים, עד שהמנהג חלחל גם למעמדות הנמוכים יותר. הרגליים הקשורות, הנתונות בנעליים קטנטנות, הבטיחו שידוך/זיווג טוב. הורים היו מוכנים להקריב את בריאות הבת, ולעתים אף את חייה, למען שידוך טוב, ועל פי המתואר בספר – למען הסיכוי לזכות בטובות הנאה לאחר נישואי הבת לבן משפחה נעלה ועשירה.

הספר נכתב מנקודת ראות נשית ומכיל ביקורת מרומזת וגלויה על מעמדן הנחות של הבנות והנשים בסין. הצייתנות היא מצווה מקודשת לכל בת ואישה. להלן ציטוט: "כילדה, צייתי לאביך; כרעיה, צייתי לבעלך; כאלמנה צייתי לבנך"...... ובאותו הקשר בהמשך, עם מסר יותר אופטימי - "צייתי, צייתי, צייתי, ובסוף עשי כרצונך" (עמ' 185. ציטוט זה מופיע גם בעמודים נוספים בהמשך). כמו כן, תמיד יש לתת כבוד – להורים, לאחים הגדולים, לבעל ולאם הבעל - בעיקר לאם הבעל.

תופעה ייחודית המתוארת בספר היא "תאומות ישנות" – חברות קרובה ואמיצה בין שתי ילדות בנות אותו גיל, לעתים ילידות אותו יום. החברות נקבעת בשידוך, ממש כמו בשידוך לנישואין, על פי סימנים/סימניות קבועים/ות, ונמשכת כל החיים. "פרח שושן" המספרת ו"תאומתה" "פרח שלג", תִחְזקו את חברותן ואהבתן זו לזו, למרות הבדלי מעמד ביניהן, ולמרות קשיים ומשברים רבים. אמצעי מיוחד שסייע להן בתִחזוק הקשר היה כתב "נושו" - כתב סודי, ייחודי לנשים בלבד (כנראה הכתב המגדרי היחיד בעולם) - ששימש להעברת מסרים מוצפנים על גבי מניפה, ממחטות רקומות, אגרות נייר, ועוד.

המספרת הזקנה, ממרום גילה וניסיונה, משיאה עצות לנשים כיצד להפיק את המֵרב ממצבן הנחות מלכתחילה. לדעתי, היא משמשת כשופר בידי הסופרת, להעברת מסרים פמיניסטיים, הנכונים גם כיום לחברה מודרנית, המתאפיינת בשליטה גברית מובהקת.

לפני 8 שנים•עמנב
גבעות הטיגריס

גבעות הטיגריס

סריטה מנדנה

גבעות הטיגריס
מאת: סריטה מנדנה

"גבעות הטיגריס" הוא ספר רחב יריעה (36 פרקים) שעלילתו מתרחשת בין סוף המאה ה-19 לראשיתה של המאה העשרים. שם הספר הוא שמה של אחוזה רחבת ידיים במחוז קוּרְג, בהרי הגהאט המערביים של דרום הודו. בספר הביכורים שלה, מתארת המחברת בכישרון רב את מחוז הולדתה ההררי והקסום, שבמדינת קרנטקה. הספר רווי תיאורים של יערות עד ושטחי בר של חזרן (במבוק), פילי פרא וטיגריסים, ושפע של ציפורי שיר ועופות מים. לאנפות תפקיד מיוחד בספר, והן מופיעות גם על עטיפתו. אחוזת "גבעות הטיגריס" היא "השורשים" של דמויות המפתח, ולא בכדי נבחר שמה כשם הספר.

שלושת חלקי הספר נקראים בשמות שלושה גברים. כל אחד מהם מילא תפקיד חשוב ומיוחד בחייה של דווי - הגיבורה הראשית בספר – בשלבים שונים בחייה, שהיו שזורים אידיליה וחיי תום בטבע, אהבה עזה וטרגדיה נוראה, הצלחות וכישלונות, רגעי אושר ותהומות של צער.

האווירה ההודית המתוארת בספר גם היא מיוחדת. בחיי הגיבורים מתקיימים זה בצד זה, מנהגים ופולחני אלים הינדואים לצד אמונות ופולחנים דרווידיים עתיקים, ייחודיים למקום. בנוסף לגיבורים ההודיים, מצויות בספר דמויות מפתח של לבנים בריטים וגם גרמנים, מיסיונרים ומוסדות נוצריים, לצד אנשי צבא ובעלי מטעים עשירים. ההתגייסות לצבא הבריטי מהווה מרכיב חשוב בחיי שניים מגיבורי הספר.
במכלול הנושאים של הסאגה המשפחתית הסבוכה משולבת גם נגיעה בנו - נזכרים בה הנאצים לפני עלייתם לשלטון ושנאתם ליהודים.

הספר מרתק ונקרא בנשימה עצורה – מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•עמנב
אדונית התבלינים

אדונית התבלינים

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

זהו ספר קסום, המשלב מציאות ודמיון, תרבות הודית ותרבות אמריקנית, מהגרים ותושבים ותיקים, צעירים וזקנים, אוכל ואלימות אהבה ותשוקה. הגיבורה היא צעירה הודית בת-אלמוות, שהגיעה לאוקלנד, אורגון בארה"ב, במאה העשרים, במצוות "האם הגדולה". לאחר שנצרפה באש-כישוף, ונפשה הצעירה שוכנה בגוף של זקנה, היא מנהלת באוקלנד חנות תבלינים, בעיקר למהגרים ההודים.
יש קושי מסוים בקריאה, בעיקר בשל שילוב מושגים הודיים ללא הסבר, או תרגום. למרות הקושי, אני מוצא שהספר מרתק, הן בתכניו והן בלשונו. למרות שלא קראתי את המקור, נראה שהמתרגמת הצליחה לשמור על האופי המיוחד ועל אווירת המסתורין של הספר.
השילוב של נפש צעירה בגוף זקן, פותח פתח נרחב לדמיונה של הסופרת, והעלילה הדמיונית/מציאותית מרתקת.
ממליץ בחום.

לפני 9 שנים•עמנב

ביקורות נוספות על "אמנות ההקשבה לפעימות הלב"

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

את הספר הזה קיבלה אישתי האהובה, ליום ההולדת מעובדת שלה... לקח לה המון זמן עד שהגיע לקרוא אותו, בסוף "נו לא נעים, היא כל הזמן שואלת אותי איך הספר ואם קראתי" היא קראה.. לא רק שקראה גם המליצה לי לקרוא. לפני שאמשיך, אישתי לא מרבה להמליץ לי על ספרים, אבל מעולם לא פיספסה, ואני חב לה רבות על ההמלצות שהמליצה לי לאורך השנים. כשהיא המליצה לי הספר הזה הרגשתי שהיא לא עושה זאת בלב שלם.
חצי חיוך היה מרוח על פניה, שאלתי "בטוח"? היא האמרה כן אולי ימצא חן בענייך...
נו באמת ! יכולתי לסכם את הביקורת על הספר בשתי המילים הללו "נו באמת".
אם זו אגדה, מוטב שתהיה על פני עשרים עמודים, עם איורים רצוי איורים של : ג'ון ג'י מות'. אם זה לא אגדה אז מה זה? סיפור? למבוגרים? עם אינטליגנציה מסוימת? Give me a brack!. איך הדבר הזה נהיה רב מכר? אני חושב שני יודע... זה קצת כמו בגדי המלך החדשים, אף אחד לא מעז להגיד שהוא לא רואה כלום פן יחשבוהו לכסיל. מי יעז ללגלג על ספר שהמסר העיקרי שלו הוא " האהבה תנצח את כל הקשיים, את כל הפחדים, הכוח היחיד שיכול לכוחות השלילים".
הייתי במלכוד מול אהובתי שתחיה, היא שאלה בחצי חיוך "נו איך הספר?" התחלתי להסביר לה " שהכלי הספרותי לא משכנע, אם או בה מספר, לא יתכן שהוא מספר חמש שעות בלי שג'וליה מוציאה מילה מהפה" שהוא מספר יודע כול, אבל כל מה שהוא יכול לספר זה את הצד של מימי, ואיך הוא הספיק לקבל את הצד של אביה לסיפור?" , אני לא אסביר את הקושי שלי מכיוון שאני נמנע מספויילרים בביקורות שלי. ותוך שאני עונה לה אני מבין שאני נופל למלכודת, אני עונה תשובה טכנית לספר שעוסק באהבה... מה שמוכיח שאני לא מבין כלום באהבה.. היא לא רציונלית, ומרוב ספרים שאני קורא אני כנראה כבר לא יודע להנות מסיפור אהבה פשוט... תסכימו איתי שזה מלכוד. אבל זה לא נכון. אני בהחלט יודע, ואוהב סיפורי אהבה פשוטים, אהבתי את "גמילה" של אייטמטוב, וכך גם את "אהובתי במטפחת האדומה" ועוד סיפורי אהבה פשוטים לכאורה...
מה שאני לא קונה זה מניפולציות ילדותיות, אידולוגיות בגרוש (רופי), ואמינות מופרכת... כפי שהתחלתי אם זה אגדה שיהיה אגדה, (נניח הפיסח והסומא, אה כבר כתבו את זה סליחה) שיתחיל ב"היה היה" וימרח על מספר העמודים הראוי, אם זה ספר למבוגרים, שיכבד את הקורא.
כנראה שהייתי צריך לקרוא ביקורות בסימינה, לפני, מכיוון שחשבתי שאני היחיד שחושב כך בדקתי וראיתי שאני לא היחיד, וקוראים שהמלצותיהם מעולם לא אכזבו אותי חשבו על הספר הזה בצורה דומה...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

יוליה, אמריקאית ממנהאטן מחפשת את אביה, שנעלם כאילו לא היה לפני ארבע שנים. מכתב אהבה מהוה בן ארבעים מכוון אותה לכפר נידח בבורמה, בו היא פוגשת זקן חכם...נשמע מרתק, לא? אז זהו, הסתייגות.

ז'אן פיליפ סנדקר הוא עיתונאי גרמני שהיה כתב העיתון באסיה ושהה בה שנים אחדות. זה הרומאן הראשון שלו ועל הכריכה האחורית יש הערה מפרגנת מטעם העיתון שלו...מעסיק נדיב.
סופרים מערביים רבים גילו את האקזוטיקה המוכרת של סיפורים על המזרח הרחוק. אנחנו, אנשי המערב, חצויים בהרגשתנו לגבי האנשים במזרח הרחוק. מצד אחד - איך אפשר לחיות במקום בלי מים זורמים, ביוב מוסדר וטלויזיה רב-ערוצית? פשוט עולם שלישי...מצד שני - כל החוכמה שבעולם התרכזה שם, ויש שם זקנים חכמים שראוי להתאבק בעפרם וללמוד...ואל השניוּת הזו זולגים סיפורים של סופרים תאבי פרסום. והספר הזה, לצערי, אינו שונה מהממוצע.

סנדקר כותב סיפור הראוי לתפיסה המערבית: איך האהבה הזוגית מנצחת הכל, למרות שלהבנתי (הלא גדולה בנושא) אהבה זוגית אינה מרכיב משמעותי בתרבות המזרח. איך זוג צעירים יכולים להתחבר ולהיות יחד ימים שלמים בלי פיקוח והשגחה של איש...ניחא. יכולתי להוסיף עוד דוגמאות מביכות, אבל לא רוצה לקלקל למי שעוד לא קרא. הפיתרונות שלו, מכל מקום, דחוקים כל כך, שהגדרתו כלא אמין הכרחית. והכתיבה? בסדר, זורמת, אבל הרבה פעמים הרגשתי שהוא מתאמץ להיות "פיוטי" ומצליח להיות דביק. כמו שהבנתם אני לא אהבתי (גם לא סבלתי). לו רק היה מעט פחות מתיימר...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

רב מכר עולמי! זה הטייטל של הספר.
אוקיי אז אולי אני מפספסת משהו, אבל הסיפור של ג'וליה/יוליה
שננטשה ע"י אביה הרגיש לי לפעמים מרתק ולפעמים סתם נמרח...
האבא נטש אותה ואת אמה, היא יוצאת למסע חיפושים
ושם מאזינה לסיפור הרוחני של הזקן שנמשך ונמשך ונמשך...

דווקא האינטראקציה של הבת עם האימא הייתה מעניינת,
אבל הסופר בחר להתמקד ברוחניות, אפילו אובר רוחניות לטעמי..
והכי מאכזב שבהמשך יש חלקים בספר שהיה אפשר לסכם אותם
במשפטים ספורים....אז הגעתי לעמוד 117. וחדלתי.
כי לי בא שיהיה יותר מעניין :-|

עם זאת מצאתי ציטוט:
"מה אנחנו יודעים על ההורים שלנו? מה הם יודעים עלינו?
ואם אנחנו לא ממש מכירים את האנשים המלווים אותנו מאז שנולדנו -
לא אנחנו אותם, ולא הם אותנו - מה אנחנו יודעים בכלל על הזולת?"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

התחלתי את הספר הזה מאוד סקפטית, קניתי אותו לפניי שנתיים בהמלצת המוכרת ומאז הוא היה על המדף. אני לא חובבת גדולה של קיטש וממש לא מתחברת לרוחניות, אבל הספר הזה עשה לי משהו בלב.
אחריי רצף של ספרים עצובים ושוברי לב, אמרתי לעצמי שאני חייבת משהו אופטימי קצת, משהו שיעשה לי טוב בלב, וקח בעצם התחלתי לקרוא אותו.
קצת לפניי אמצע הספר כבר הלכתי לקנות את שני ספרי ההמשך שלו.

מה אגיד ומה אומר, צללתי לתוך העולם המופלא הזה, לפשטות, לחיוכים, לנופים, לנזירים, לאורז, לקארי, לבורמה להקשבה ולפעימות הלב.
הספר נכנס לי כל כך עמוק ללב שאני לא חושבת שאי פעם יצא ממנו.

ספר שגרם לי להריח ריחות, לראות נופים ולשמוע צלילם. לא פעם ולא פעמיים במהלך הספר עצמתי את עיניי כדי להקשיב.

הספר גרם לי לרצות לעזוב הכל, לןקחתת את עצמי ולטוס לבורמה, להרים, לנופים, למנזרים שמתוארים בצורה כל כך יפה ומדוייקת בספר, שאני מרגישה כאילו כבר הייתי שם בביקור קצר.

ספר שמדבר על אהבה טהורה שלא יודעת גבולות, שלא תלויה במרחק ובעצם לא תלויה בדבר.

"כמה עגומים ושוממים יכולים להיותחייהם של בני אדם הנזקקים למילים כדי לתקשר, החייבים לגעת זה בזה, לראות או לשמוע זה את זה כדי להיות קרובים זה לזה"

ספויילר קטן:

(כמו שאמרתי לבן זוגי, הספר מספר על נער עיוור ונערה נכה ובכל זאת זה הספר האופטימי ביותר שקראתי, כך חשבתי עד ללקראת הסוף. הסוף שבר את ליבי, הוא לא היה רע ולא טראגי, אבל בכל זאת לא הצלחתי להפסיק לחשוב על כמה שהוא יכל להגמר אחרת. אם רק טין ווין היה מורד באו סאו, אם רק טין ווין היה חוזר כמה שנים קודם, אם רק ואם רק..)


"קיימים דברים שאנשים, ההולכים בעולם על שתי רגליים בריאות, פשוט אינם מבינים. הם חושבים שלראות אפשר רק בעיניים. הם חושבים שמרחקים אפשר לעבור רק בצעדים"

טין ווין התאהב בה בזכות הלב שלה, והוא לא היה צריך שום דבר אחר. המחשבה על לראותה לא ריגשה אותו כי אין דבר יפה מהמגע שלה ומצליל ליבה.

כן יש בסיפור הזה פרטים לא כל כך אמינים ולא הגיוניים, אבל זה לא גרוע כלל וכלל מהספר.

תודה לטין ווין ולמי מי, לסו קאי ולאו בה, שגרמו לי לחייך, לבכות, להתרגש ולחכות כל יום לחזור הביתה מהעבודה כדי להמשיך לקרוא,
ותודה ליאן פיליפ סנדקר על המורשת של טין ווין ומי מי.
מתת האהבה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Are you ready kids?
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

אבקש את סליחת כותבי הביקורות שהתלהבו כל כך מן הספר - החוויה שלי מן הקריאה אחרת. לא די במעט פילוסופיה בגרוש ואמירות בסגנון ספרי המתנה של פעם על אהבה או על הראייה האמיתית, שאיננה מה שרואות העיניים (מה שבאמת נכון). החיים הפשוטים והיפים של בורמה? לא נעים להגיד, אבל בורמה (מיאנמר - זוכרים?)היא אחד המקומות הקשים והאכזריים ביותר לחיי אדם כיום. אם תבדקו בספר העובדות של הסי.איי.אי ברשת תגלו כמה עצוב לחיות שם. מצד שני - החיים שם קצרים יחסית (ספר העובדות, שם), כך שהסבל נגמר מהר.
זהירות ספויילר (יש למישהו הצעה לשם בעברית?) -
למרות הסברי המחבר - קשה להבין מדוע לא חזר הגיבור לאהובתו מוקדם יותר. קשה להבין את אכזריותו כלפי משפחתו האמריקאית - היעלמות פתאומית ללא כל הסבר. הכול מוסבר בתירוצים שלא היו עוברים אצל מורה בבי"ס יסודי. חוץ מזה - להיביסקוס אין ריח. האם אתם חושבים שהמחבר (הגרמני) קיבל אשרת תייר למיאנמר, וכך התרשם מריחו המשכר של הפרח ושיתף אותנו בכך?

לפני 14 שנים•נוריקוסאן
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

בסוף אהבתי את הספר ושמחתי שקראתי עד הסוף ולא נטשתי אותו באמצע כפי שעשיתי ללא מעט ספרים בתקופה האחרונה.
הוא מניע לאט ולא התחברתי לאוירה המיסטית – מזרחית, אבל בשלב מסויים הוא משך אותי אליו. בעיקר על רקע החיבור בין שתי הדמויות המרכזיות בספר. אני לא מתרגש בקלות, אבל הוא בהחלט ריגש אותי.
אני ממליץ על הספר בתנאי שיש לכם סבלנות לצלוח את ההתחלה והיכולת להתנתק מהמחשבה המערבית צינית ומעשית-מדעית. תנו לדימיון את החופש שדיכאו בנו החיים המודרניים ותפליגו מזרחה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מרק
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

"זה הסומך יותר מדי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואינני מתכוון רק לאוזניים או לאף. אני מדבר על אותו איבר ששוכן בתוכנו ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו". אני חושבת שזה המשפט שיכול לסכם את מהות הספר המקסים הזה.
בהתחלה נראה שמדובר בספר נדוש, הנה, בחורה מניו יורק יוצאת לחפש את אביה שנעלם בבורמה, ואז פוגשת גבר מבוגר שכביכול בא לשקף לה עד כמה העולם המערבי הוא ריקני ועולם המזרח הרחוק הוא עשיר בפנימיותו.
אבל זה באמת לא כך, יש כאן סיפור יפהפה. אותו גבר שהיא פוגשת מגולל את גורלו של אביה של אותה נערה עד סוף הספר, שם מתגלה התעלומה.
נהנתי מאוד מהאווירה, הרוגע, הנופים, הריחות והאנושיות שבו.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•דינהליס
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

הספר הזה ישב לי על המדף לא מעט זמן, קיבלתי אותו בעוד אחד מהמבצעים האינסופיים של סטימצקי, אבל שום דבר בו לא משך אותי. הייתה לי תחושה שהוא ספר "ניו אייג'י רוחניקי", וזה פחות הסגנון שלי. אבל בסופו של דבר החלטתי לתת לו הזדמנות, גם כי מישהי אמרה לי לפני כמה ימים שאני צריכה להתחבר לצד הרוחני שבי.
החדשות הטובות - הספר הזה רחוק מלהיות ניו אייג'י קלאסי. החדשות הטובות עוד יותר - התענגתי על כל עמוד בספר הזה, הקסום והמרגש. בגלל שהוא מתרחש בבורמה, יש בו משהו תמים ופשוט, במובן הטוב של המילה - אגדות עם בורמזיות, חוכמת חיים של המזרח, תיאורים כל כך ציוריים וסיפור אהבה מקסים. אפילו הקריאה בו השרתה עליי שלווה נעימה. כנראה שלמזרח יש כוח כזה...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

"עושרו של אדם הוא המחשבות שבלבו."

לא רציתי לסיים ונאבקתי בין הרצון להמשיך ולקרוא לבין הרצון להניח ולמשוך את הסיום.
נהנתי מאוד לקרוא את הספר המתובל והמעודן כ"כ יפה, בפילוסופיית חיים חכמה ורבה- מקסים ונוגע!!
'אמנות ההקשבה לפעימות הלב', מספר על יוליה התרה בחיפוש אחר אביה בעקבות מכתב אהבה למי-מי. וכך מתגלים חייו של טין-ווין אביה של יוליה שחווה ילדות לא פשוטה,
ילדות של כאב, של נטישה ושל אובדן, אובדן כושר הראייה ואובדן האהבה-אהבת אם ולימים אח"כ(50 שנות גלות) אהבה של בינו לבינה.
ולא פחות על מי-מי הדמות החזקה שמפעימה את טין ווין, וחייה נקשרים בחייו, כמו חייו בחייה. הם משלימים זה את זו, היא הייתה לו עיניו והוא היה לה רגליה ויחד הם גילו עולם, תרו בשבילי קאלאו במסע גורלי משותף.
על כולם מנצחת בקול תרועה גדולה בפעימת הלב הפועם האהבה.
על העיוורון, על הנטישה, על הכאב,על האבידה ועל האמונה החזקה באמונה הטפלה.
על הכל היא מנצחת בשקט בשקט בקול רמה בתוך הלב פנימה. ויחד עמה גם הפחד.
אהבה מתי היא מתחילה?
איך היא מתחילה ועיקר איך היא מסתיימת.
האכזריות שבנטישה ובאובדן הצמיחה טוב אפילו טוב מאוד, אבל חזרה ולקחה לקראת האמצע שוב את הטוב, ולקראת הסוף חזרה באיחוד נשמות כשהעשן מיתמר ומסתלסל יחד.
דמויות רבות בסיפור המסגרת, מספרים את סיפור חייהם ונשזרים ונקשרים הם לחייו של טין ווין. בעזרת סיפורם הוא מחיה ומפעים את חייו שלו במסע חיים חדש..
סו-קאי ואו-מיי ועיקר מי- מי, ילדה שנולדה עם פגם ברגליה ועל אף זאת, הוריה רצו אותה על אף נכותה, בשונה מטין ווין שהוריו האמינו לאסטרולוג ופחדו כי על ראשו של ילד זה אכן רובצת קללה.
כאשר הסימנים החלו להופיע, כגון המחלות והמיתות של החיות שבביתם ואף שכניהם שחלו, איששו אלה את חששותיהם כי באמת קללה רובצת על ראש בנם עד בלי די ותביא היא עמה עוד אסונות על הילד וסובביו.
מי-מי וטין ווין שונים בהתייחסותם לחיים ולעולם ושונה התייחסות האנשים אליהם. בהכירו אותה ישתנה תפיסת עולמו ובנהירת האהבה ידמה לה, בעזרת מי-מי מפתח טין-ווין את חושיו האחרים אוזניו ועיקר לומד הוא לפתוח את הלב.
"כל קול הסתיר מגוון צורות ביטוי, ואותו הדבר היה נכון גם לפעימת הלב. גם אם הפעימות הללו מעולם לא היו זהות, הפעימות חשפו רבות על גוף ונפש. והשתנו עם הזמן או לפי המצב." הצלילים שהשמיעו בני האדם נעשו לו סוג של מצפן שהוביל אותו על פני עולם הרגשות האנושיים. מפעים ומרתק!!

אני רוצה לצטט ציטוט שהזכיר לי אדם מיוחד ואיש יקר.
"היכולות מילים להיות בעלות כנפיים? האם הן יכולות לרחף באוויר כמו פרפרים? האם הן יכולות לסחוף אותנו , לשאת אותנו אל עולם אחר? האם הן יכולות לגרום להן להזדעדע כמו איתני טבע המרעידים את האדמה?
האם הן יכולות לפתוח את אחרוני חדרי נפשנו החשאיים? ( בעיניי כן, הו בהחלט כן!) איני יודע אם מילים לבדן מסוגלות לעשות זאת, אבל עם הקול האנושי הן יכולות, יוליה, ולאביך היה ביום ההוא קול שכמותו יש לנו אולי רק פעם בחיים.
הוא לא סיפר, הוא שר, ואף שהוא לחש, לא היה אדם אחד בבית-התה הזה שדמעות לא עלו בעיניו לשמע צליל קולו בלבד. עד מהרה נוצר סיפור מהמשפטים שלו, ומהסיפור נוצרו חיים שהתגלו בכל הכוח והמאגיה שלהם. " עמ' 11.
המשפט הנ"ל הזכיר לי שני אנשים מיוחדים, האחד איש ידוע יוסי בנאי ז"ל שבקולו הערב התנגנו מילים ויצרו הן חיים. והשני פחות ידוע, א.ב.ש , ז"א ידוע הוא בחוג מצומצם אולם עוד ייודע הוא ונודע לעולם..
וגם "בחוסר קולו" יצר הוא חיים, בקולמוס כתיבת מילותיו יצר סיפורים ושירים יפים עד מאוד , ובסיפוריו היפים אני דמיינתי את קולו הערב.
ועוד מספר ציטוטים שהעלו הם גם בי אותם סימני שאלות שנשאלות רוב הזמן, שאלות הנותרות ומשאירות שובל לא מענה.
על כעס הנטישה:
"..אפילו ממרחק של שעות אחדות לא יכולתי לראותו בו את אבי. אבל מה זה יכול להביע? מה אנחנו יודעים על ההורים שלנו? מה הם יודעים עלינו?ואם אנחנו לא ממש מכירים את האנשים המלווים אותנו מאז שנולדנו, לא אנחנו אותם, ולא הם אותנו- מה אנחנו בכלל יודעים על הזולת?אם כך, האם אני חייבת להאמין שאפשר לייחס להם כל דבר, ואפילו את המעשה הנתעב ביותר? על מי או על מה, על אילו אמיתות אפשר לסמוך? האם קיים אדם שבו אני בוטחת ללא סייג? היכול להיות אדם כזה?" עמ' 97.
על העיוורון/ על החיים:
"מדוע אינך יכול לראות?"
"מי טוען שאינני יכול לראות?"
"סו-קאי. היא אומרת שאתה עיוור."
"אני?עיוור? לפני שנים רבות אבד לי מאור עיני, זו אמת.
אבל איני עיוור. אני רק רואה בצורה אחרת. המהותי הוא בחזקת בלתי נראה בעיניים."
"איברי החושים שלנו אוהבים להטעות אותנו, והעיניים הן מתעתעות ביותר. הן מפתות אותנו לבטוח בהן יתר על המידה. אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את העולם הסובב אותנו, אבל מה שאנחנו קולטים הוא רק השכבה העליונה. אנחנו חייבים ללמוד לתפוס את מהות הדברים,את עיקרם, ובזאת העיניים הן יותר בגדר מכשול. הן מסיחות את דעתנו, אנחנו מניחים להן לסנוור אותנו. זה הסומך יותר מידי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואיני מתכוון רק לאוזניים או לאף. אני מדבר על אותו איבר ששוכן בתוכנו(עם כל פעימת לב נבראים חיים) ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו." עוד ציטוט שהזכיר לי את אברהם ואת שירו הנפלא "פגישה עיוורת".
ועוד ציטוט אחד אחרון אני מבטיחה :)
"האם את מאמינה באהבה?"
"את צוחקת. כמה יפה את. אני מתכוון לזה ברצינות. האם את מאמינה באהבה,יוליה?"
"מובן מאליו שאיני מדבר על אותו פרץ תשוקה שאנו חושבים של ייפסק כל ימי חיינו, זה הגורם לנו לעשות ולומר דברים שעליהם אנו מתחרטים אחר כך, זה הרוצה לגרום לנו להאמין שאנו לא יכולים לחיות בלי אדם מסוים, זה הגורם לנו לרעוד מרוב פחד מעצם המחשבה שאנו עלולים לאבד את האדם הזה. זה רגש ההופך אותנו עניים יותר ולא מעשיר אותנו, כי אנו רוצים להחזיק בזה שאין ביכולתנו להחזיק בו, כי אנו רוצים להיצמד אל זה שאין ביכולתנו להיצמד אליו. איני מתכוון גם למשיכה גופנית או לאהבה העצמית, הטפילה זה הנהנה כל כך להתחפש לאהבה אלטרואיסטית. לא, אני מדבר על האהבה ההופכת את העיוורים לרואים. על האהבה החזקה יותר מהפחד. אני מדבר על האהבה המפיחה היגיון בחיים, שאינה מצייתת לחוקי הניוון, שגורמת לנו לגדול ואינה מכירה גבולות. אני מדבר על ניצחון האדם על האנוכיות ועל המוות." - כשקראתי את שורות אלה נזכרתי בש. בחורה מקסימה ואוהבת אוי כמה שהיא אוהבת שורות אלה מאפיינים אותה. היא מאמינה באהבה במלוא מובן המילה.. הרבה מאיתנו מאמינים בה אבל כמו שאמר או-בה היא מתעתעת ואין הוא מתכוון לתשוקה שבאה יחד איתה אלא לאהבה נטו, וש. שלי היקרה נתנה את מרבית חייה לזו האמונה- האמונה באהבה. גם כשהיא הגישה לה את הלחי השנייה ואחר כך הפנתה לה את כל גבה היא המשיכה להאמין...ונסחפה ונחשפה.. אהבה הזו היא שמעוורת וכפי שהיא עושה זאת, היא זו גם שתשיב לנו את הראייה. מעוורת את הרואים והופכת את הרואים לעיוורים כזו היא אהבה!!!!
יש יגידו שצריך כישרון רב עוצמה כדי להכיל הקשבה, הקשבה עמוקה שבאה מתוך פעימת הלב שלך והקשבה לפעימת לבו של אחר ובעצם כשמבינים זה לא באמת קשה ולא מצריך כישרון לאמנות ההקשבה לפעימות הלב.
רק התכוונות, אמונה באהבה, ועיקר-עיקר לא לפחד כלל!!
עכשיו ששש... תקשיבו ללב שלכם בתחושה .. בשקט או ברעש(המולת האדם, המולת הדם הרוגש) גם מתוך הרעש הגדול ניתן אט-אט להקשיב לפעימה.
מתי עשיתם זאת לאחרונה? הנה זה הרגע...הקשיבו איך הוא פועם, פעימות קצובות. אתם מאזינים לו ? אחרי כל השנים שהפיח בכם חיים והפעים כל רגע בחייכם. בכל פעימה ופעימה מתנגנת לה מלודיית אהבה.
המשיכו להאזין ולחוש, האזנה מלאה בתחושה ותגלו גם את הלא מובן מאליו.. אינכם זקוקים לסטטוסקופ אף לא לאוזנכם גם מי שאבדה שמיעתו לעניות דעתי יכול להאזין(לחוש) מתוך הלב ומתוך חושיו האחרים בתחושה.
צריך להרגיש ולעורר את חושינו האחרים.
שתהיה לכם לכולכם בפעימת הלב הפועם קריאה נעימה והאזנה נעימה עוד יותר :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אינס
דירוג
4.0
לפני 10 שנים

“טוב, מתחיל דווקא בחסרונות שלו: קיטשי, שמלצי, לא הגיוני מבחינה עלילתית בכלל. אבל מצאתי בו הרבה יתרונו”