ירון לונדון הוא בן שמנתה וסלתה של הישראליות הסוציאליסטית. אבל אני רואה בו יותר בן מפונק של המסתדרים מתל אביב. אלה שקרובים לצלחת, וכל חייהם קיבלו את מנתם עם כפית של כסף מפוצצת הדבש ובחמאה.
אינני טוען חס וחלילה שהאיש לא ראוי או בלתי כישרוני, להפך, ירון לונדון הוא איש אשכולות אמיתי, בעל כישרון אדיר בתחומי האמנות, קומוניקציה להמונים ותקשורת כתובה. הוא שולט בעברית על כל דיקדוקיה ועל כל מכמניה, אין ספק שהוא נולד למשפחה תרבותית, מקושרת לאנשים ולמפלגה הנכונים, בקיצור, לא ניראה לי שהוא סבל חרפת רעב ותנאי מחיה קשים, אז למה למען השם הוא איננו מסתפק בגורלו הטוב ובמעיינות
הכל טוב ומחרב שדות אחרים?
למה איננו מסתפק בכל הטוב שיש לו והוא מוצא דרכים להקיש בארס חמתו וחרונו את האנשים שעומדים בצידו השני של הקו הפוליטי, תוך שהוא מנסה לחרב אותם רק מפני שאינם מחזיקים בקו הפוליטי שלו?
אינני יודע למה ועל שום מה הקינאה והשינאה מדברת מגרונם של אלה שיש בידיהם הכול ועדיין רוצים לקחת את המעט שיש בידיהם של אחרים?
קראתי את סיפרו של לונדון, אהבתי בעיקרון את סיפוריו, אינני אוהב את האיש, אבל מה זה משנה, הרי הוא מוכר ומשעשע את ההמונים, לחם ושעשועים כבר אמרתי?
טוביה

לו הייתי פירט

אני אוהבת את ירון לונדון. לא תמיד יכולתי לומר את זה, אבל אחרי שצפיתי בו ב"שיחת נפש" עם פרופסור יורם יובל, וגיליתי יותר מטפח אחד או שניים החלטתי לקרוא את האוטוביוגרפיה החדשה שלו ולחשוף עוד אי אלו טפחיים .
"אני מעורר אנטגוניזם", הוא אמר ליורם יובל, "בגלל שאני אשכנזי מדושן, שמשתמש במילים גבוהות". ויש משהו כובש ביכולת של כל אדם להצביע על הצדדים הפחות מחמיאים של אישיותו, ולונדון חזק בזה BIG TIME !!! הוא משתמש בסרקזם קודם כל כלפי עצמו, וזו הסיבה שאפשר לסלוח לו, ובשנים האחרונות הוא גם פחות בוטה ופחות יהיר. אפשר היה לראות אותו בתוכנית "מחוברים" שבה הוא השתתף לצד הבן שהתפלק לו מחוץ לנישואין, מתזז לגמרי בטבעיות עם הכרס הענקית והמשתפלת שלו, ועם הטי- שרט והכפכפים – בנינוחות שפעם לא הייתה עולה על הדעת, וכך גם הוא משתדל להרשים אותנו בספר הזיכרונות שלו, כשהוא כבר הרבה פחות ממה שהיה והרבה יותר פמיליירי . והמסקנה שלי היא שכנראה זה מה שקורה ביישורת האחרונה ....
אין ספק שהוא דמות מאוד צבעונית למרות החזות של "הדוד מאמריקה", וכיף גדול לחוות דרכו את הסיפורים של ועל המקומות והאירועים, ובתי הקפה והאנשים שלקחו חלק בחייו הפרטיים ובהווייה הארצישראלית של פעם. ושפתו המשובחת כמובן שמצדיקה את הקריאה. ולכן הוא מומלץ .

אתם מכירים את זה שיש אנשים שאנחנו מסמפטים אותם בלי לדעת למה? אז בדיוק כזה ירון לונדון בשבילי. חשבתי שאם אני אקרא את ספר הזיכרונות הזה שהוא כתב אני אמצא סופסוף סיבות, למרות ששם הספר כאילו כבר רומז לכך.

השאלה שהתלבטתי בה היא אם לרכוש את הספר הזה או לשאול אותו מהספריה העירונית, ואתם יודעים מה מזל שהלכתי על האופציה השניה. כי כאחד שבדרך כלל לא רק שלא נוהג כך אלא אפילו מקפיד לקרוא את רשימת התודות והמקורות, צר לי אבל נאלצתי לדלג על לא פחות מחצי ספר.

לא רק שירון לונדון וחברו, מוטי קירשנבאום משולים בשל תוכניתם בערוץ 10 לזקנים מ"החבובות" בספר הזה לונדון מתגלה לדעתי (ואני מקווה שהוא יסלח לי על כך) כזקן טרחן, כי הוא החליט לפתוח את סיפור חייו בסיפור (מילא על ההורים שלו) על הסבא והסבתא שלו. זה כנראה ההבדל שיכול היה להיות לולא כתב את הספר הזה בגיל צעיר יותר. בכל אופן ירון מזכיר לי בספר הזה כאלה בני גילו (זה מקובל יותר אצל סבתות, ולמי מאיתנו לא היתה סבתא כזאת?) שבמקום להינות מכך שמישהו בא לבקר אותם סופסוף אז הם כבר טורחים במטבח להביא לו מכל המטעמים שנותרו להם, וכך לגבי הזיכרונות שלו בספר הזה.

לדעתי העריכה של הספר שוגה בכך, אני יודע שאם אני לפחות הייתי עובד איתו על הספר הייתי אומר לו משהו בעניין. מה גם שאחרי שעוברים את השלב הזה בספר התמונות שבו הולכות ומתמעטות, כאילו הן נועדו להיות הצד המרכך. כמעט ואין שום תמונה של ירון לונדון של ימינו, אבל כנראה שבגלל זה הספר הוא יותר ספר "זיכרונות" ופחות ספר ביוגרפיה.

ירון, אני בכל זאת אוהב אותך. ובכדי לסיים את דבריי בטעם טוב, אני מציע להיזכר בתפקיד אורח שהוא לקח בזמנו בקליפ של דני סנדרסון - "אצל הדודה והדוד".

אחי הקדים אותי בקריאה וזה מה שמצא לנכון לפרסם בפייסבוק:







גדעון אלון

23 דקות ·
.
אני ממליץ בחום על ספרו האוטוביוגרפי של ירון לונדון "לו הייתי פיראט". מרגע שרכשתי אותו לא הנחתי אותו מידי. העברית הרהוטה, חוש ההומור, הסיפורים המרתקים על מאחורי הקלעים של התיאטרון מהימים שאביו בצלאל לונדון שיחק עם מסקין, רובינא וברטונוב מעניינים מאד, הסיפורים על תקופת עבודתו ברשות השידור ברדיו ולאחר מכן בטלוויזיה, הבגידות בנירה רעייתו, התקופה היפה בה שהה בפריס בשליחות רשות השידור, פרשת נסים סרוסי, יחסיו עם טומי לפיד, ואפרים קישון וכמובן המעבר לערוץ 2 והזוגיות עם מוטי קירשנבאום בערוץ 10 מאלפים. בעיקר התפעלתי מהפתיחות והכנות הרבה גם על הכישלונות, גם של הבדידות והיחסים הטעונים עם אמו. כאמור מומלץ בחום!

כמו שכתבתי כבר יותר מפעם אחת, אני מאוד אוהב ספרים אוטוביוגרפיים וספרי זיכרונות. ירון לונדון הוא איש תקשורת רב-פעלים וידוען ישראלי. הוא ידוע ביותר היום בעיקר בגלל היותו איש טלוויזיה, אבל בחייו הלא קצרים, כבר היה שחקן בתיאטרון ובקולנוע, צייר ומאייר (שלמד ב"בצלאל"), פיזמונאי, קריין בתחנות רדיו, עיתונאי וכמובן איש טלוויזיה ותיק, שכמה תוכניות טלוויזיה שבהן כיכב כמו למשל "מסיבת גן" "טנדו" ועוד רבות, זכורות עד היום לציבור. מעניין שעד היום הוא מופיע בתוכנית המצליחה במשך שנים רבות: "לונדון את קירשנבאום". להודות על האמת, מה שעניין אותי יותר בספר זיכרונות זה, הן דווקא השנים המוקדמות של חייו. שנות המנדט, והקמת המדינה ילדותו ונעוריו. לונדון שהיה כידוע בנו של השחקן בצלאל לונדון, גדל בחיק הבוהמה התל אביבית ומביא כאן סיפורים רבים ואנקדוטות על אנשיה וידועניה. כולל העובדה המרתקת שייגאל מוסינזון (מחבר חסמב"ה) גר תקופה מסוימת אצלם בדירה ולמפקד חסמבה הוא קרא "משום מה" ירון... הוא מתאר את הוריו ללא כחל ושרק ואת יחסיו המורכבים איתם. הוא גם מספר פרטים מרתקים לדעתי על משפחותיהם במזרח אירופה ובאילו נסיבות עלו אביו ואמו לארץ ישראל שנשלטה אז ע"י הבריטים. אני מרגיש הזדהות וקירבה מסוימת למה שהוא מספר על ילדותו בצפון תל אביב כי למרות שאני צעיר ממנו בשנים רבות, גם אני גדלתי בצפון הישן של ת"א ובעצם גם למשפחתי יש רקע דומה...
גם הוא כמו רבים למד ב"בית חינוך בצפון", בית הספר של זרם העובדים בהסתדרות שכבר הפך למיתולוגי ושלמדו בו ידוענים רבים. גם אני (למרות שכמובן אינני ידוען) למדתי בו בגלגול המאוחר יותר שלו. היום הוא ידוע כ"בית חינוך א.ד.גורדון" ונמנה על "בתי הספר המיוחדים". הוא מקדיש לבית הספר הנ"ל פרק שלם. בית הספר התנהל בדומה לבית ספר בקיבוץ; למורים למשל, קראו בשמותיהם הפרטיים ושמו בו דגש רחב על "חברת הילדים" שכאילו "ניהלה את עצמה"... ולכן כשהוא מזכיר למשל את המורים בשמותיהם, אלו מורים שהכרתי ורובם לימדו גם בזמני. גם בהמשך, מסתבר שהוא למד בבית ספר חקלאי שגם אני למדתי בו, כך שגם פה, באופן מוזר, יש לנו זיכרונות "משותפים"... הוא ממשיך לספר זיכרונות על המשך הקריירה המגוונת שלו על כל תהפוכותיה: על משפחתו, על מקומות בארץ בעולם שאותם חווה, על אנשים שנתקל בהם במהלך חייו ויש בכך הרבה עניין. אבל אני מודה שאותי באופן אישי ריתק יותר החלק הראשון של הספר שאותו סקרתי כאן. בכל מקרה מדובר לדעתי בספר מאוד מעניין שנהניתי לקרוא.

נהניתי, בעיקר מהעברית המשובחת וגם לא פחות מתיאור הזיכרונות של ירון לונדון. בהחלט ספר קריא ומעניין ששופך אור על דמות מוכרת ומסביר לא מעט על הרקע ונותן להבין מיהו ומהיכן נובעים מעשיו וכתיבתו. בכיף.