#
מתבגרות חשופות במיוחד למוטו של השיווק: "גם אני רוצה". הן שוקלות את הסממנים המילימטריים, הקובעים את מידת משיכתן, את מקומן החברתי ואת ערכן הכללי. הן צריכות להיות רזות מאד, רצוי בלונדיניות, נחשבות מספיק בשביל להסתופף בין המקובלים. והן מוכנות לשלם במטבע קשה – ולעתים במחיר העולה בהרבה על יכולתן – תמורת ההשתייכות הזו. הפרס הוא חבר מקובל, השתייכות לחבורת המקובלות, ונכונות לרמוס כל ניצן של חשיבה שונה מהמקובל.

ומה קורה כשהמתבגרת הופכת בוגרת? עוד מאותו דבר. היא כבר מבחינה בחלק מהדקויות, מעדנת את הצורך שלה לכלל אינספור התנהגויות קטנות ומחושבות, עדיין כמהה להשיג את סמלי ההצלחה – בעל נחשב, מגורים בסביבה נחשבת, משרה נחשבת - ועדיין היא מוכנה לעבוד קשה כדי ללבוש מידה 34, כדי שמפרק היד ישתלשל תיק עם לוגו נחשב. היא כבר יודעת להזהר מלהראות מתאמצת, השיער כבר לא צבוע בלונד, היא כבר יודעת להרכיב את הדמות שכל העולם יראה, לשדר בעדינות את מה שיתמוך באותה דמות. רק הבור העצום בתוכה נותר בדיוק אותו דבר, והצורך בהשתייכות ובקבלה לא נגמר. היא תגלה בהמשך שהדברים למענם עמלה כה קשה אינם מביאים לה ביטחון ורגיעה. המאמצים הסיזיפיים אמורים להימשך עד סוף ימיה, רק כדי לשמור על "הנכסים" חסרי הערך שצברה.

הספר עוסק בדמות אותה לובש הרעב להשיג, הצורך העצום להשתייך ולהתקבל, ובוחן את אלה דרך הסיפור של בת 14 שהתקבלה לבית ספר פרטי עם תלמידים מיוחסים ומנסה למצוא דרך להשתלב ולספק את השאפתנות שלה. נסיונותיה מביאים אותה להרס עצמי, שבאופן פרדוקסלי נובע דווקא מהאגוצנטריות של נערה, שטרם הבינה את התמונה הכללית. הסיפור מסופר בגוף ראשון של אותה גיבורה, היום בת 28, שלכאורה השיגה את כל מה שחלמה עליו בגיל 14. הסיפור נחשף לאיטו ומתאר מערכת מסובכת של קשרים של בני נוער, שתוצאתה במקרה הזה קטסטרופלית.

זה לא ספר נוער – למרות גיל הגיבורה – גם לא ספר מתח – למרות מה שכתוב על הכריכה האחורית. הוא כתוב היטב, מתאר באופן ברור את המסרים הסמויים של החינוך, המביאים פעמים רבות לתוצאות הרסניות, כשהגהינום נחשף למרות – אולי בגלל - הכוונות הטובות.

יש איזה משהו מפתה בלהמציא את עצמך מחדש. כמה זה נוח וקל להשיל מעליך את העבר, במיוחד את כל אותם חלקים פחות נעימים, וליצור לעצמך זהות חדשה, נקייה, ולמלא אותה רק בדברים טובים. אבל יש בעיה אחת. האמת. היא הרי לא נעלמת אף פעם. היא תמיד שם ברקע, כמו אותו זבוב טורדני וחסר מנוח, שחג סביבך, ואתה שומע את הזמזום המעצבן הזה, ויודע שזה רק עניין של זמן עד שהוא יהפוך מזמזום מעצבן להיות הבעיה שלך.גם האמת תחכה לרגע המתאים שלה עד שתצוץ שוב.

טיפאני פאנלי- טיף, בפי מכריה, מעיירה קטנה בפילדלפיה, היתה בת ארבע עשרה, כשעברה לבית ספר תיכון חדש, ובנסיונותיה להשתלב ולתפוס את מקומה בין החבר'ה המקובלים (הדבר הזה לא נגמר אף פעם,אה?), מקבלת טיף הזמנה לבלות ערב עם שלושת הבנים הכי נחשבים. מה שטיפאני עברה היה אונס,שהוביל לפרשה טראגית שזעזעה את העיירה.
ברגע שטיפאני התבגרה והגיעה לגיל שעמדה ברשות עצמה, השאירה מאחוריה טיפאני את הדי השערוריה, כרכה הכל לכדי סוד אחד גדול, ושמה פעמיה לעיר הגדולה ניו יורק.

ההשפלה, הזעם, והכאב החדירו בטיפאני אמביציה מטורפת עד כדי חולנית להמציא עצמה מחדש ולהיות כל מה שהיא לא.זה שלא נולדת כזו לא אומר שאת לא יכולה להיות כזו. להתלבש נכון, לעסוק במקצוע הנכון, להתחבר עם האנשים הנכונים, לצוד את הבחור הנכון, כזה מהמעמד הנכון. טיפאני חשבה שכל אלו יהוו מעין שריון שיגן עליה ויהיה בלתי חדיר לכל רמז כלשהו מעברה, ויותר מכך: כל אלו היוו את הפספורט שלה לעולם הנכון שהיא מנסה להמציא.

ואז יום אחד העבר שטיפאני הקפידה כל כך לקבור, מגיח בחייה הנוכחים ומחזיר אותה לאותם ימים אפלים שכל כך ניסתה לברוח מהם. אז מה אם החלפת את שמך ועטפת עצמך בכל הדברים הנכונים? האמת יודעת לעקוף את כל אלו, ואז מתחילה טיפאני להתעמת עם העבר, ורק אז מגיע השחרור שלה, בהבינה שלא הבחור שלצידה, לא המשרה הנחשקת, ולא שום דבר מכל אלו יביאו לה את השחרור המיוחל מהמועקה הגדולה שחיתה בתוכה.

"אהה," יחשוב הקורא הממוצע פלוס בעודו מביט בכריכת הספר, "זוהי בטח כותרת אירונית. אין סיכוי שהספר הזה באמת מדבר על הנערה הכי בת-מזל בעולם." והוא יצדק כי הוא חכם והוא קורא ספרים, והוא יודע שלא הרבה מהם עוסקים באנשים ברי מזל באמת כי זה לא ממש מענין. כמו כן, הוא יודע ששחור זה רע ופרח שחור מבשר רעות כפליים, מה שעומד בניגוד לכותרת העולצת והורדרדה.
כאן זו הנקודה לציין שלא נזהרתי כל כך בכתיבת הביקורת הזאת, ועלולים להיות ספוילרים קטנים.
אז לא, לא מדובר בנערה בת-מזל. המשפט הראשון בספר, בו היא מפנטזת על רצח הארוס שלה מעיד על כך בצורה בוטה וטורדנית יותר מהפרח השחור אפילו. אולי למען הקורא הממוצע מינוס, שעלול בטעות להתרשם שחיי הגיבורה הם באמת החיים הכי טובים בעולם, ואם לא- אז לפחות מהטובים שהעולם ידע. זאת טעות גסה: הגיבורה מבלה את רוב זמנה ברדיפה אחר עושר ויופי על פי הפרמטרים הקפדניים שנקבעו על ידי אנשים אחרים שהיא מקנאה בהם. החברויות שלה שקריות כמעט כולן ומלאות במניפולציות. כל דבר שהיא עושה, כולל האיש שהיא מתחתנת איתו, נועד לשם מטרה אחת- חתירה במעלה סולם חברתי כדי שתרגיש בנוח להתנשא על הסובבים אותה.
יש לכך עוד סיבה: ניסיון לברוח מהאדם שהייתה פעם ולהתגבר על טראומת העבר. אני רואה את המהפך העצום שהיא מרגישה שעשתה ככישלון מוחלט- היא נשארה כשהייתה. האישה העשירה שמתכננת כל מעשה לפי מה אנשים יגידו לא שונה מהנערה, שהנשק היחיד שהיה לאנסים שלה הוא לחץ חברתי.
הכישרון הנדרש לכתיבת ספר אמין וסביר, כאשר הוא נכתב מגוף ראשון של דמות עלובת נפש, תוך השתתת הבנה העמוקה של מניעיה הסבוכים הוא עצום. במובן הזה, הספר הזה הוא מדהים ומומלץ ביותר. אם כי לא הייתי ממליצה עליו ללא הגאולה שזוכה לה הגיבורה בסוף- גאולה שאולי פותחת לה את האפשרות להיות מאושרת, ובאמת בת-מזל.

ג’סיקה נול שכתבה את הספר “הנערה הכי בת מזל בעולם” חושבת שזה התיאור הכי אירוני לגיבורת הספר שכתבה. אחר כך גם “יצאה מהארון” והתוודתה שכמו גיבורת הסיפור, גם היא עברה אונס קבוצתי כשהייתה נערה. ברור שזה תרם למכירות הגדולות של הספר הזה.

הספר “הנערה הכי בת-מזל בעולם” מספר את סיפורה של אן. כתבת צעירה (27) ושאפתנית במגזין נשים יוקרתי. היא רזה (מורעבת וסופרת קלוריות תמידית), נחושה, שאפתנית, חדת לשון, לבושה “נכון” ומאורסת לבחור ה”נכון” (קריא: עשיר, מצליח, ממשפחה מיוחסת). את כל זה היא השיגה בזכות השאפתנות והכישרון שלה, והיא לא תיתן לשום דבר לחבל בזה.

סיפור הילדות של אן, גם הוא די קלאסי. נערה מבית פשוט בפרוורים המרוחקים, מגיעה לתיכון יוקרתי ורוצה להשתלב חברתית. מה שיש לה הוא רצון, שיער בלונדיני וגוף מפותח מאוד לנערה בת 14. עכשיו לא מסובך לדמיין את ההמשך, ואם קוראים את מה שכתוב בגב הספר, מבינים שיהיה גם אונס קבוצתי. לשמחתי, בגלל שהגיבורה הייתה די שיכורה, נחסכו מהקורא פרטים גרפיים של האירוע. אבל זה לא האירוע שמניע את העלילה. לא אחשוף כאן את הפרטים כדי שיהיה לכם מעניין.

אן מחכה לאישור שהיא “עשתה את זה” כלומר הצליחה בחיים (משרה + בעל + מראה נחשק) לפני שהיא מסכימה להשתתף בסרט דוקומנטרי שרוצה לחקור את אותו אירוע המכונן בעברה. אותו אירוע שבעקבותיו ניטע בה הרצון העז להראות לכולם שהיא מצליחה. הבעיה היא שבזמן הצילומים היא מגלה דברים על עברה ועל ההווה שלה, והם שופכים אור אחר על יחסיה עם הארוס שלה, עם מקום עבודתה ועם הדרך שבה היא בוחנת את עצמה.

חבל שנהיה מעניין רק אחרי עמוד 200, וחבל, בעיני, שהעטיפה משדרת “רומן רומנטי”.

ספר מעולה, היה לי קשה להניחו מהיד , עלילה מרתקת ומעניינת.
עם זאת, היה לי קשה להתחבר לדמויות (לאמא, ללוק, לליאם...) ובעיקר לאני - הדמות הראשית - שזה דבר שנורא משפיע על אופן החשיבה שלי כלפי הספר. קשה לי לקרוא משהו כשאני לא מתחברת לאדם שעליו הסיפור מסופר, אך עם זאת זה מרגיש לי קצת כאילו זו הכוונה.
אני אכן מזדהה עם אני (זה נורא מוזר לכתוב ככה אני כבר בקושי יודעת למי אני מתכוונת - אליי או לדמות הראשית של הספר), ואני מבינה שהיא עברה דברים נורא קשים, אבל בכל זאת דרך החשיבה שלה והגישה שלה כלפי דברים תסכלה אותי. לכולנו יש עמוק בתוכנו את הרצון להיות מושלם, ואני מבינה למה היא רצתה "להמציא את עצמה מחדש" לקבל את כל מה שהשאר רק רוצים ובאמת להיות כזה בעיני החברה - העבודה המדהימה, הארוס החלומי, וכו' ובמהלך הספר היא נאבקת עם סודות העבר.
אני אהבתי את התהליך שאני עברה, ואת הסוף אהבתי במיוחד כי הוא גם גרם לי להתחבר יותר אל אני.

הביקורת עלולה להכיל ספויילרים
לאורך כל קריאת הספר הזה התלבטתי.
הדמות הראשית הזו, היא שטחית ומעצבנת ברמה שבא לי להפסיק לקרוא או שהיא אנושית ומעניינת? הספר הזה כואב ומעצבן אותי יותר מדי או שאני משתוקקת לראות את התפתחות העניינים?
יחד עם זאת לא הצלחתי להניח את הספר לרגע. בסופו של דבר החלטתי שאני אוהבת אותו. הגיבורה אנושית והסופרת, אשר עברה פגיעה דומה מאוד לזו שעברה הדמות הראשית,אמיצה.
אני חושבת שהגיבורה מתארת נאמה את כל מה שעובר בראשן של נפגעות תקיפה מינית והצורך שלה להמציא עצמה מחדש ולהשיג את כל מה שנחוץ לה בשביל החיים המושלמים (ארוס עשיר, עבודה מגניבה, להוריד מכנסיים מידה 34 בלי לפתוח את הכפתור) משקפים נשים רבות. אני חושבת שכולנו לא זרות למחשבה הזו "עוד חמישה קילו והכל יהיה מושלם" הרבה מאיתנו חוטאות לפעמים בחשיבה על הצלחה במובן של לגרום לאחרים לקנא, במיוחד אותם אנשים שלא היו נחמדים כלפינו בבתי הספר,וגם אני ביניהן.
לסיכומו של דבר אני חושבת שזה מה שהופך את הספר למוצלח, העובדה שהגיבורה בחורה די אינטיליגנטית ועדיין נופלת לכל מיני מניפולציות כל כך אנושיות שכולנו יכולים להתחבר.
אם יש לכם קצת זמן פנוי אני בהחלט ממליצה.

היה לי קשה לקרוא כי הדמות הראשית כלכך שטחית. וכל פעם טועה מחדש. יש שלב בחיים שבו צריך להתבגר.