• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
יומולדת שמח נוח

יומולדת שמח נוח

מאת נועם זיו

הביקורת של שממית

תמונה של שממית
דירוג
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1992
סדרה:קראתי...
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/3
ביקורות על יומולדת שמח נוח
הבאה
פרל
דירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

ספר שהצחיק אותי לגמרי בגיל הנעורים, קראתי אותו שוב וגיליתי שהוא עדיין מצחיק מאוד. נוח מנסה למצוא פיתרון לחיים, כל הפתרונות הטריוויאליים (כמו לעבוד ולחיות חיי משפחה וחברה) נראים לו מגוחכים ולא מתאימים לבן אדם כמוהו. הוא מנסה קודם כל למצוא תורת חיים פילוסופית, ואז לחיות לפיה, אבל הכל משתבש לו..
הקטעים הפילוסופיים לא עניינו אותי, אבל הדמות של נוח פשוט גאונית.
ספר מצחיק באמת.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יונתן בן
יונתן בן
תמונה של Mira
Mira
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של tuvia
tuvia
R
rachis
תמונה של מורי
מורי
תמונה של קארן
קארן
7קוראים|גיל ממוצע57|57%נשים

על המבקרת

תמונה של שממית

שממית

חברה מזה 13 שנים
41 ביקורות•315 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של שממית
שממית
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות41
לייקים שקיבלה315
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת17ספרות מקורית9מתח ריגול והרפתקאות5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של שממית

עשרה ימים ברה

עשרה ימים ברה

סרחיו ביסיו

הייתי סקרנית מאוד לדעת מה הסופר הטוב הזה הוציא הפעם. מהכריכה האחורית הבנתי שגם הפעם ביסיו לוקח אותנו לחופשה (כמו באחוזה) וגם הפעם החופשה הזאת יותר מטרידה ממהנה. ואכן, אנחנו יוצאים לחופשה! מטרידה! ביסיו החליט להוציא זוג בירח הדבש לחופשה באי רה. בחופשה הזאת, לצד הרחצה בים והטיולים על החוף והארוחות, עולים הרבה ספקות. הספק של קרלוס לגבי אהבתו לאישתו הטריה, הספק לגבי אתר הנופש, מקום נעים וחמים אבל גם מאיים ומסוכן, והספק של הקוראים לגבי "אמיתות" הסיפור. נהניתי מהסיפור. אבל יותר נהניתי מהחשיבה שהוא מכריח אותי לעשות עכשיו. אירינה היא דמות מושלמת, אישה צעירה שבשום מקום לא מתואר איך היא נראית, אבל ברור שהיא יפייפיה. בעלת אופי נעים, חברותית, פתוחה לרעיונות, חרמנית ומתחשבת. היא גם עשירה מאוד, מסתבר. וגם הרפתקנית ונועזת. ובכל זאת קרלוס מבין שהוא לא אוהב אותה. וגם לאחר התגלית המרעישה הזאת, שאנחנו מבינים ממחשבותיו בלבד, הוא לא מסביר לעצמו למה הוא לא אוהב אותה. הטריק הזה, מצד אחד לתאר דמות חיובית מאוד ומצד שני לגלות שבעלה הטרי לא מאוהב בה, למרות שהוא מכיר אותה טוב, גורמת לקוראים לחפש כל הזמן את הקטש בדמות הזאת. זה יפה. לעומת זאת השימוש החוזר במצב ידו של קרלוס, בתחילת הסיפור היא נתקעת במצב נפנוף לשלום, ומאז כל פעם הסופר טורח לציין שקרלוס הושיט יד לצורך זה או אחר, ההתפתחות במצבה של היד היא חלק מיותר וחובבני. עוד טריק יפה הוא השזירה של הסכנה לאורך כל הסיפור. יש שם רצח, אף אחד לא מתייחס אליו ועדיין.. אירינה נופלת מהסלעים ומאבדת את ההכרה, יש חניקה קצרה, יש כמעט מכות, יש את הפרי המדהים שחלק ממנו מרפא וחלק ממית. יש את הקטע שבו יומיים שלמים הזוג ישן בחוץ בגלל שאיבדו את דרכם, הם עברו חוויות משונות ולא ברור אם הן משונות "באמת" או בגלל הפטריה שהם אכלו. ובכל זאת, הדמויות לא נסערות מהמקרים, התגובות מאוד חלשות, תוך כדי אכילה. לסיכום, חופשה אחת שכולה ים וחוף ומקלחות וארוחות וסקס וג'ויינט ופטרית הזיה, מצד אירינה. וכולה ספקות לגבי אהבה וקשר, פחדים וחרדות, עימותים עם גברים ובעיות ביד, מצד קרלוס.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שממית
מאישה לשועלה

מאישה לשועלה

דיויד גארנט

סיפור חמוד על זוג אנגלי, נשואים טריים ומאוהבים, שעוברים משבר ומנסים להתמודד איתו. עכשיו, יש דיבור על מהותו של המשבר הזה. בסיפור הוא מתואר בפשטות, האישה הופכת בין רגע לשועלה ונשארת שועלה עד סוף חייה, האיש נותר אנושי. הוא ממשיך לאהוב אותה ללא תנאי, שומר עליה, מטפח אותה, מתמודד עם החייתיות ההולכת וגוברת בה ואחרי התחבטויות קשות עם עצמו, מקבל באהבה גם את החייתיות הזאת ואפילו את הגורים שלה, שהם תוצאה של בגידה בו עם שועל פרא. אבל באחרית דבר לספר הזה, מתוארת דעה, שכל הסיפור אלגורי. ההפיכה לשועלה היא בעצם הבגידה של האישה בבעל עם איש אחר. כי בתחילת הסיפור הקוראים מתוודעים לרכילות השכונתית על הזוג הזה, שם אומרים שהאיש השתגע בעקבות הבגידה של אישתו ועזיבתה את הבית. וגם הבחירה בשועלה, מכל החיות.. הרי השועלים הם ערמומיים. ואת הקטעים בהם השועלה מנסה בכל דרך לברוח מביתו, חופרת מחילות תחת החומה, מטפסת על ענפים ואף מעמידה פני מתה כדי שיכנס לבית ואז היא תוכל לברוח ממנו. את אלה אפשר לראות כאלגוריה לאישה שרוצה לצאת לעולם הפתוח ומלא בגברים מעניינים. הוא כל כך מאוהב בה שהוא מוותר אפילו על יחסי מין ומוכן לקבלה כך, כחיה קטנה ופראית. היא לא מסתפקת באהבתו, העולם הפראי קורא לה, הטבע, המחילות, שועלים, כלבי הציד המפחידים.
אני קראתי את הספרון הזה כולו כפשוטו, אהבתי את התיאורים האמינים של רצונותיה והתנהגויותיה של השועלה. קראתי אותו כסיפור אהבה טרגי. אבל חייבת להודות שיש משהו ברעיון האלגורי, אישה בוגדת יכולה להזכיר שועלה חייתית, בעלת עינים עדינות ואוהבות ובלי יכולת לעצור את התשוקה החוצה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•שממית
עד שהירח יתמלא

עד שהירח יתמלא

ערן בדינרי

זה ספר שלקח לי הרבה זמן לקרוא. בהתחלה הסתקרנתי להבין מה הסופר הזה רוצה, בנובלה הראשונה יש הרבה התעסקות בכתיבה ובפרסום יצירה כתובה, בתהליך של יצירה, בתקוות שיש לסופר מהיצירה המסתובבת חופשיה בעולם, בתלות בביקורות על היצירה. זה עניין אותי כי הנושא קרוב אליי. הרגשתי כאילו אני מקשיבה לדעותיו (הרבות) של חבר על העניין. הערכתי את הכותב על כך שהעז ליצור עלילה, דבר שאינו מובן מאליו לכותבים בזרם התודעה. די מהר התרחקתי ממנו, התיאורים של העולם הספרותי היו מיושנים. הדרמה הגדולה מתרחשת כאשר הסופר נפגש פנים אל פנים עם המבקר שקטל את ספרו. כמה שנים מבקרי ספרות אינם רלוונטיים? די הרבה שנים. אז הדרמה כולה בוטלה. במקומה נשארתי עם ההרגשה הרעה של הסופר, על עולם הספרות הנשכני. אני יודעת שעולם הספרות מצליף בסופרים מתחילים, אבל בדרכים אחרות ממה שמתואר בספר, בטח לא מבקר ספרות אפרורי אחד. בנובלות הבאות מתואר קושי לשרוד בעולם כשאתה אמן, והרבה הרבה דעות נחרצות, ופרשנויות וביקורת על תרבות הצריכה למשל, כמה היא מרעילה את האנשים וכולי, וגם על פסיכולוגיה לא רלוונטית ואפילו על פרויד(???) על האינדיווידואל לעומת הקולקטיב, מושגים שגם המילים שלהן כבר לא בשימוש וגם הרעיונות שהם מייצגים התהפכו לגמרי עם ההתפתחות הטכנולוגית. בקיצור, רק הרצאה על טבעונות היתה חסרה שם.. ובכל זאת נהניתי מהכתיבה, היו פסקאות מרהיבות ממש. הכותב השתמש באופן מאוד מיוחד בזמנים, הוא הכניס פעלים בעבר והווה ועתיד בתוך פיסקה אחת באופן מעורר התפעלות. לא יודעת למה שמתי לב דוקא לזה. יש משהו נוגע בספר הזה, הוא כנה לגמרי ומקומי. הרעיונות..לא בשבילי.

לפני 8 שנים•שממית
האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?

האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?

פיליפ ק' דיק

זהו! אחרי צפיה בשני הסרטים וקריאת הספר, עשיתי וי על בלייד ראנר.
כספר, זוהי יצירה שלמה. בתוך עולם בדיוני שבנוי היטב על ידי הסופר, עולם שבו אבק מכסה את כדור הארץ, ותושביו מעודדים על ידי הממשלות, לצאת לגלות במאדים. עולם שבו האורגניזם החי הולך ומתכלה, ורובוטים, דמויי חיה ואדם, נוצרים על ידי תאגידים, על מנת למלא צרכים שונים של בני האדם, כולל שעשועים.זה עולם עם פילוסופית חיים כללית, היא "תורת מרסר", וכלים שמאפשרים בחירת מצבי רוח והתעלות רוחנית. מין עולם שכזה. ובתוכו, יש עלילה. שמונה אנדרואידים מסוג מתוחכם, ברחו ממאדים אל כדור הארץ, ויש להם מטרה - להרוג את ציידי הגולגולות, הם בני האדם שעובדים עבור המשטרה, שתפקידם "להשבית" אנדרואידים מאיימים. ובתוך זה יש את דמותו של צייד הגולגולות, ריק דקארד, אדם נשוי שגר בכדור הארץ ומחזיק בכבשה חשמלית. חלומו הוא לקנות חיה אמיתית.לא ברור לי למה הוא לא חשב להביא תינוק לעולם, כי החיים שם מתוארים בפסימיות, הם הולכים ונעלמים ולכן, מאוד מתייקרים. תינוק אפשר לעשות בחינם, הוא מלא חיים, הוא משעשע והוא ממשיך את שושלת החיים. אבל בספר לא מדברים על תינוקות בכלל. אז האיש הזה מחפש את האנדרואידים שחדרו לכדור הארץ, במטרה להשבית אותם. עבור כל אנדרואיד מושבת הוא מקבל 1000 דולר, זה מאוד מדרבן אותו להרוג כמה שיותר כי הוא חולם לקנות חיה אמיתית, כאמור.
מעבר לעולם הבדיוני ולעלילות המתרחשות בתוך האבק שבו, צייד הגולגולות מאבד קצת את זהותו, הוא לא בטוח מי נגד מי, מה רע באנדרואידים, מי שלח אותו להרוג אותם? מי שלח אותם? תוך כדי הוא קצת מתאהב באחת מהן ואפילו שוכב איתה, למרות שהוא נשוי.
נהניתי מאוד מהקריאה, לאורך הספר כולו יש אווירה מאוד מסוימת, הדמות של איזידור מקסימה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•שממית
השעה לילה

השעה לילה

לודמילה פטרושבסקיה

הנאה צרופה מהאמנות המסוימת מאוד שהיא הספרות. הספר כל כך מופתי שכל ביקורת רק תחטא לו. זהו סיפורה של דמות אחת, אישה לא צעירה, רגשנית יתר וצודקת כל כך. שעוברת מסלול חיים לא פשוט אך מאוד מוכר ונפוץ. יש שם בעיקר, ילדים (כפויי טובה ואכזריים לדעתה, אבל הם גם,"השמשות שלי"), נכדים, אמא וכל מיני גברים פחדנים וקמצנים ובוגדניים, לדעתה. הטיפוס שהיא, כתוב בשיא המצוינות הרוסית, אתם יודעים, עליבות שאין למטה ממנה, אבל תמיד מופיעה שם עוד כוס תה ועוד איזו חתיכת לחם. ותיאורים של בחירות שגויות, רגשות סותרים, התנהגויות מגוחכות והשתפכויות של הנפש. אני נהניתי, וצחקתי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•שממית
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

נהניתי מהביקור הקצר בקוריאה. לשם הספר הזה לוקח. הסיפור במשפט - אין כמו אמא, וכדאי לשים לב לזה לפני שהיא מתה. זו לא האבחנה הכי חדשנית בעולם, אבל הסיפור כתוב יפה, כך שהוא מכריח את הקוראת להתייחס בכובד ראש לרעיון הישן הזה. אהבתי לקרוא על העמל הבלתי פוסק של האמא, אהבתי את תיאורי הירקות והכנת האוכל, נהניתי להשוות אימהות כאן לאימהות שם. וכן, הספר הכריח אותי לעשות חשבון נפש קטן. והוא גם גרם לדמעות לרדת בכמות גדולה. זה ספר שנע בין קלישאה פשוטה לאמת שחקוקה על לב.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•שממית
לולי וילוז

לולי וילוז

סילביה טאונסנד וורנר

נהניתי מאוד מהספר. הוא פשוט ואיטי, כנות צרופה וחסרת יומרות. הוא איטי כי מה כבר התרחש מהר בתחילת המאה שעברה? אנשים טיילו לאיטם על שבילי חצץ או על דשא. פעם בשנה הוציאו לאיוורור את כל הפוחלצים, וניקו להם את הפרווה, דברים כאלה... אבל מסתבר שהראש האנושי (לפחות הנשי) עבד כבר אז באותה קדחתנות. הסיפור של לורה נוגע ללב, כי היא דמות שולית ולא חשובה. רוב חייה היא זורמת, היא עוברת מבית לבית, היא עוזרת בגידול האחייניות, היא חלק דהוי מהנוף המשפחתי. בגיל 47, היא מחליטה, או שאולי המציאות סביבה לא משאירה לה אפשרויות אחרות, לעזוב את הקן המשפחתי ולעבור לגור בגרייט מופ (איזה שם מקסים לכפר). שם היא מתייחדת עם הטבע ולאט לאט מנתבת אל הייעוד האמיתי שלה. לצערה, טיטוס, האחיין החמוד הצעיר שלה, מגיע לגור בגרייפ מופ. כולו תמימות ועדנה, אבל הוא מטריף את לורה. הוא מכריח אותה להיות דודה כל הזמן. הוא מתלווה אליה בכוח לטיולים, הוא מבקש שתתפור לו כילה לצלוחית החלב, הוא נחתך ומבקש ממנה להדפיס עבורו, הוא כל הזמן זקוק לה. ההתחמקויות של לורה מהאחיין המפונק, מגלות לנו, הקוראים, את הכמיהה שלה להיות חופשיה. אהבתי מאוד את תיאור הכפר כלא ידידותי, ואת תיאורי הטבע. בסוף יש איזה מניפסט לגבי נשים ותפקידן בחברה. איכשהו פחות התלהבתי מהקטע הזה, למרות שברור לי שהוא הוא נושא הספר כולו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•שממית
הטוחן המיילל

הטוחן המיילל

אַרטוֹ פאסילינה

זה מופת של ספרות. דמות של אדם חרוץ, מוכשר ומצחיק, שלפעמים מגזים קצת. אנשי הכפר מבינים שהוא אדם בסדר גמור, אבל איכשהו הם מגיבים בחומרה למעשיו. הוא מדבר עם הרופא, השיחה זורמת והכל נהדר. הרופא עושה חיקוי של הדב שצד והוטונן צוחק ומתלהב. אבל כשהוטונן מחקה חיה, הוא עושה זאת בכזה כישרון ומכל הלב שהחיקוי קצת חורג מהגבול הרגיל של בני האדם המקובלים בחברה, הרופא חושב שהוטונן צוחק עליו, הוא מגרש את הוטונן מביתו וממליץ לאשפז אותו בבית משוגעים! וככה קורה גם עם המורה והחנווני וכולי כל תקרית כזאת מקרבת את הטוחן לבית המשוגעים. הוטונן הטוחן, מתקדם קדימה עם חייו, הוא משפץ את הטחנה שלו בכישרון רב, הוא פוגש אישה מקסימה שאוהבת אותו, הוא לומד בהתכתבות, הוא מכיר חברים. אבל העולם סביבו לוחץ אותו למטה, קודם תושבי הכפר, אחכ המשטרה, הכפרית, המחוזית, לאט לאט רודפים אותו דרגים יותר ויותר גבוהים, בסוף אפילו הצבא מתערב ובא ללכוד את המסכן הזה. וכל הספר יש לחץ מהדמות למעלה ומהסביבה שלו למטה וישנו מתח, מה יקרה בסוף?

לפני 9 שנים•שממית
1Q84

1Q84

הרוקי מורקמי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי לקרוא את הספר הזה. חיכיתי לזמן שבו אוכל להתמסר להרגשה. חיכיתי לזמן שבו תהיה לי סבלנות. חיכיתי שהוא יהיה פנוי בספריה. כשכל אלה קרו, קראתי את הספר. נהניתי מהקריאה, הרגשתי את ההרגשה הייחודית, שהיא תוספת לסיפורים של מורקמי. העלילה פחות הרשימה אותי. אהבתי מאוד את הדמות של אאוממה, איזו דמות! אני מעריצה את מורקמי על היכולת שלו לברוא דמויות כאלה, היא מלאה בתוכן למרות שאין לה משפחה ולא חברים, מאוד קשה לתאר ככה דמות, אין הרבה דיאלוגים שמגלים מיהי, ובכל זאת, הדמות נוצרת. כך גם עם טנגו. לדעתי הסגירה של כל הסיפור, היתה קצת מאולצת. בכל זאת, נהניתי מאוד. דבר שלקחתי איתי מהספר - לאכול סלרי עם מיונז לצד הבירה:)I

לפני 9 שנים•שממית

ביקורות נוספות על "יומולדת שמח נוח"

יומולדת שמח נוח

יומולדת שמח נוח

נועם זיו

באחרונה קראתי את הספר "יומולדת שמח, נוח" (הוצאת זמורה ביתן, 1992) שכתב נועם זיו. הספר עוסק בנוח, יאפי תל־אביבי כבן 30 שהחליט לזנוח את הדוקטורט שלו בפילוסופיה ואת משרתו באוניברסיטה בכדי להשקיע את כל זמנו בניסיון לגבש תפיסה פילוסופית מגוחכת בשם הדוניזם מתוקן. התוצאה היא בטלן שחי על חשבון אשתו היפה והקרייריסטית, ומנסה בסיוע חבריו לא לעשות דבר שאינו מסב לו אושר.

למה אשתו של נוח לא עזבה אותו, היא שאלה שעולה שוב ושוב בספר, בעיקר על־ידי הקוראים. לטענת אשתו, "היא נשארת עם נוח כי הוא מצחיק אותה. וכל עוד הוא מצחיק אותה, היא לא יכולה שלא לאהוב אותו. אבל מה היא יודעת? רון טוען שאשתו של נוח לא יודעת כלום" (עמוד 101). מנגד, אחותו של נוח לא מבינה את השאלה בכלל: "ברור שאשתו של נוח לא עוזבת אותו – הרי הוא כיף של בן אדם. הוא איש מקורי ביותר, כל יום יש לו רעיון חדש. הוא אמיץ, הוא לוחם. לאחרונה הוא קצת הסתבך בפילוסופיה לא מוצלחת. אבל הוא יצא מזה. הוא נראה טוב, הוא איש שיחה טוב, הוא רגיש, הוא חבר נאמן, הוא מפרגן, אוהב להושיט יד בעת צרה. ספורטאי מעולה, קצין צנחנים במילואים. איזו מין שאלה זו 'למה אשתו לא עוזבת אותו'? צריך לשאול למה הוא לא עוזב אותה, זה מה שצריך לשאול" (עמוד 102).

הספר משעשע, ויש בו סיפור אחד על הטירונות של נוח בצנחנים (שאליו, כצפוי, התחברתי מאוד) שהוא יהלום אמיתי, שיובא פה בתמצות. כשהתברר לנערים בשכונה שנוח הוא סרן במילואים בצנחנים נשאלה השאלה איך זה קרה. נוח התגייס לצנחנים בראשית שנות השבעים. "אז ככה. כשהייתי צעיר רציתי להיות גיבור והתנדבתי לצנחנים, כמו הרבה חברה מהמחזור שלי. היתה לי מוטיבציה. הכושר הגופני שלי היה טוב, אפילו שנראיתי אז כמו איזה ברוש נידף ברוח. הייתי גבוה ודק והתחברתי לחייל אחד שקראו לו זיק, טיפוס נמוך ושמנמן. המ"מ קרא לנו 'עוץ לי וגוץ לי', כי היינו זוג חוכמולוגים עם פה גדול" (עמוד 113).

ובכן במהלך מסדר "פאקים" בטירונות, התחוור לנוח שלו ולחברו זיק יש נשק מלוכלך והנה עוד רגע המ"כ יבדוק אותו והם יחטפו כהוגן. באותו רגע, סיפר, "עליתי על הרעיון ששינה לי את החיים. שניה לפני שהגיע המ"כ לשלשה שלי לבדוק את הנשק, העמסתי על הכתפיים את זיק בסחיבת פצוע ופתחתי בריצה מסביב המחלקה. 'לא צוחקים במסדר!' צרחתי. 'למה צחקתם?' זימר זיק שהתעשת ומייד קלט את כוונת המשורר. 'זין קיבלתם!' השלמתי את מלות השיר. השמחה היתה גדולה. המקום נראה כמו קרקס. לוויינים מסוגים שונים, בהרכבים מגוונים, נעו במסלולים משתלבים כשהם שרים ומצווחים שירים וסיסמאות בקאקופוניה מחרישת אוזניים" (עמוד 117). אלא שבעודם מקיפים את המחלקה הגיעו לשם מפקד הבסיס ואלוף הפיקוד, שבדיוק היו בעיצומה של ביקורת לאתר ולמנוע טרטורים בטירונות צנחנים. כשנשאלו השניים מי פקד עליהם לרוץ כך, סירבו לספר (מ גם שהם יזמו זאת). 

שנה וחצי מאוחרי יותר, סיפר, "הייתי מ"מ צעיר בגדוד שלנו, יום אחד הציבו אותי לשרת בפלוגה חדשה ושם פגשתי להפתעתי את אנשלזון, המ"מ שלי מהטירונות, עכשיו הוא היה המ"פ." (עמוד 119). פעם כשהיו לבד, שאל אותו המ"פ, אנשלזון, אם הוא לא מתפלא איך מכל הלוחמים בפלוגה שלו, דווקא אתה נבחרת להיות קצין בגדוד? נוח הודה שזה אכן הפתיע אותו. "האמת היא, נוח, שאני הוא זה שדרש שיחזירו אותך לגדוד. תשאל למה? שאלתי – למה? אני אסביר לך למה, אמר לי אנשלזון, אני אחד שעבר הרבה מצבי לחץ בחיים, קרבות, הפגזות, מארבים, אתה יודע. יצא לי גם לראות הרבה חברה אחרים מתפקדים תחת בלחץ בכבוד. אבל אף פעם לא אשכח איך אתה עמדת בגבורה מול אלוף הפיקוד, בחולות ליד גבעת אולגה. אני הרי הייתי שם ורעדו לי הביצים. ואילו אתה, טירון מושתן, מלא בוץ, מלוכלך כמו קבצן בערימת זבל, עם רובה חלוד כמו ברזל בנין, עומד מול שלוסר האיום ואלוף הפיקוד, מגן על גרילר האידיוט בשלווה אלוהית, ובסוף עוד צוחק להם בפרצוף. באותו מעמד נשבעתי שאני מעריץ שלך לנצח" (עמוד 120).

צנחנים או לא צנחנים, נוח הוא חתיכת בטלן, שבוחן תיאוריות וגישות בפילוסופיה באמצעות דיאלוגים בינו לבין חבריו ואשתו ומנסה לשכנע את אשתו שהגיע הזמן שיעשו ילד. לטענת נוח, כפי שנכתב בגב הספר, "זכותו של כל בוגר, גם אם הוא אינפנטיל, להיות אב לילד, וזכותו של כל ילד שיהיה לו אבא אינפנטיל". התוצאה משעשעת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•פרל
יומולדת שמח נוח

יומולדת שמח נוח

נועם זיו

התחלתי לקרא ספונטני נכנסתי לספר ואהבתי אותו
אני מכיר את ה"נוח" הזה. ממש מהחיים לא מוגזם.
נעם זיו ידע על מה הוא כותב.
ממליץ מאד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
יומולדת שמח נוח

יומולדת שמח נוח

מאת נועם זיו

הביקורת של שממית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של שממית
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
לפני 6 שנים

“באחרונה קראתי את הספר "יומולדת שמח, נוח" (הוצאת זמורה ביתן, 1992) שכתב נועם זיו. הספר עוסק בנוח, יאפ”