בעיר הגדולה, הסמוכה לעיר מגורי, יש חנות ענקית למכירת סולם עדיפויות. המגוון שם ענק, יש לציין, אך מעטים הם האנשים הרוכשים יותר מסולם או שניים בימי חייהם.
רוב האנשים קיבלו את סולם העדיפויות שלהם בגיל הינקות. זהו סולם שניתן להם על ידי הוריהם במתנה, כמין הבטחה שיגשימו את חלומותיהם של ההורים. במהלך השנים הסולם התארך, כמובן, ונוספו לו שלבים חדשים שנרכשו כחלפים בחנות ההיא, אבל לא חל בסולם שינוי ממשי.
חלק מהאנשים שאני מכירה, רכשו סולם חדש ושונה במהלך חייהם. חלקם עשו זאת בגיל ההתבגרות, חלקם בגיל הבגרות ויש כאלה שרכשו סולם עדיפויות חדש כשמלאו להם ארבעים או חמישים. גיל העמידה הישן, גיל הפריצה קדימה, החדש.
לחברי מסימניה, לדוגמה, יש סולם עדיפויות מרשים. השלבים הגבוהים שלו הם כה איכותיים ותובעניים, עד שאני מתמלאת הערצה ליכולתם להתמיד למעלה בעמידה ממושכת, מבלי להתלונן על עייפות או להרפות. לעיתים אני מתמלאת קנאה ומתכננת לנסוע אל העיר הגדולה ולעוט על איזה סולם עדיפויות מרשים, שיגשים את כל החלומות שהייתי מגשימה בעצמי, לולא הייתי כזו חולמנית ומסתפקת במועט הישגי. וחבל. כי תוכניות מגירה יש לי למכביר, רובם מרשימים ודורשים עבודה סיזיפית ובלתי מתגמלת של ארבע שנים לפחות.
אבל כשאני עומדת מול המראה ובוחנת את בבואתי, שנייה לפני שאני שמה פעמי אל החנות, משתלט עלי אותו התקף של אוזלת יד. אתם יודעים, כרטיס האשראי שלי אובד, הימים הבאים מתכווצים לכדי שעתיים ביממה, נפולת של תפקידים ממתינה לי בערימה המתגבהת והולכת, ואני שוקעת כבטטת כורסה לתוך מגוון תפקידי הרגילים, אלה שלא דורשים ממני משאבים נפשיים גדולים מדי.
לפעמים אני נקלעת לקבוצת אנשים שמסירה בפני כובעים ומרבה להחמיא. אבל, אני, כן, אני, מעדיפה לנפנף בזנב האריות שלי מאשר להיות ראש לשועלים. ולכן אני לא מוחמאת אפילו לא לשנייה. העולם מלא בבני אדם גדולים שרכשו סולם עדיפויות מלא השראה, אז מה אעשה בכמה קומפלימנטים עלובים כשאני מדשדשת בביצת הבינוניות?
ובכלל, איזו מחמאה הופכת את לבי לקופסה של אושר למשך חמש דקות, האם זה השבח על סקירה בסימניה? או כשחושבים שנכדותי הן בנותי? על זה יאמר: אמור לי איזו מחמאה הגביהה את קומתך בשני סנטימטר ואומר לך מי אתה.
וכך, ממתין לי סולם העדיפויות הרצוי בחנות, ממתין עד בוש, ואנכי מסתפקת בזה המשופשף, המוכר עד זרא, הנוח, זה שסוליותי הטביעו בו וחרשו בו ושרטו, ובקיצור, סולם העדיפויות המוכר והנוח.
תשאלו, מה הקשר בין ספר סתמי זה של פיטר ג'יימס ובין משאלת לב בלתי ממומשת לרכוש סולם עדיפויות חדש. כולכם, חברי סימניה יקרים, הצבתם את קריאת הספרים בשלב גבוה למדי של הסולם שלכם. גם אני.
גם השלב של קריאת הספרים אינו דומה בין סולם לסולם. כל אחד מכם קבע על פי טעמו איך יראה השלב הזה. ספרי מופת, היסטוריה, אוטוביוגרפיות, רומנים זולים, שמונים גוונים, ספרי מתח...
אני, לידיעתכם, כבר חרשתי מזמן את כל הקלאסיקונים. ולכן, סולז'ניצין ואמיל אזאר וג'ון פאולס וטולסטוי ופול אוסטר וויליאם ת'אקריי וטום וולף ויהושע קנז ומאיר שלו וא.ב. יהושע ודויד גרוסמן ועמוס עוז ויהודית הנדל ואלי עמיר וגרסיה מארקס וולדימיר נאבוקוב ומארק טוויין וטוני מוריסון וסלינג'ר וזיגפריד לנץ והיינריך בל וסול בלו ויז'י קושינסקי ופרימו לוי ואומברטו אקו ואלכסנדר דיומא וויקטור הוגו ומילן קונדרה וויליאם סטיירון ודונה טארט ואלזה מורנטה וג'ון אירווינג ובשביס זינגר וז'וז'ה סאראמגו ואנדרה ברינק וקוטזי וקזואו אישיגורו וג'ורג' אורוול וגינטר גראס וכו' וכו' וזו רשימה חלקית בלבד, כל אלה קראתי מזמן ועכשיו בא לי להתפנק בספרי מתח.
אם סולם העדיפויות שלי היה רציני, הייתי עובדת עכשיו במשטרה וקוראת את יוליסס בשעות הפנאי. אבל אני איסטניסטית מדי ,ולצלול לתוך הלכלוך שבפשיעה לא הולם את הוד נסיכותי. ולכן אינני יכולה להיות שרלוק הולמס בשר ודם ואני חורשת ספרי מתח כדי לענות על התשוקה, שבאי היותי שרלוק הולמס בשר ודם.
והספר שלעיל, הוא עוד מותחן שגרתי ובינוני מבית מדרשו של פיטר ג'יימס. אבל הוא מענג בדרכו השגרתית והבינונית. לא אכביר עליו מילים. הוא עדיף בהרבה מצפייה באיזה ריאליטי, והוא מקנה אינטליגנציה כללית גבוהה בהרבה. יש בו כוכבת וסכנות וגרייס הבלתי נלאה וארמון היסטורי יפהפה.
קריאת ספרי מתח לא תעניק לי את התואר האקדמי המיוחל, אבל בהחלט מעניקה לי סיעור מוחות אישי ואיסוף אינסוף פריטי טריוויה לא ממש חשובים.
לגלות לכם סוד? דרכי ניגפת מפעם לפעם בבעלי סולם עדיפויות נפלא, שאת ראשו מעטרים דוקטורטים למכביר, ולמרבה ההפתעה, אני מצליחה להכות אותם שוק על ירך בידע כללי. וגם נוכחתי לדעת כי תואר שלישי לא עושה את האדם העיפרון הכי מחודד בקלמר.
ועל כן, ידידי, זו אני, לטוב ולרע, עם סולם העדיפויות הבלתי מרשים והצנוע שלי. רוצים להמשיך להיות חברים שלי, בכיף. לא רוצים? עוד יותר בכיף.
