קשה לי לכתוב ביקורת על ספר זה כי:
- הוא מאיר ומביא תקופה- מעט לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה ועד תומה.
זוהי מלחמה שבה החלה ההתמוטטות של הסדר הישן באירופה.
תקופה שבה נהרסת סופית האוליגרכיה הפרוסית ונבנית מחדש לאחר המלחמה, כמשרתת כוחות שונים ( סוציאליזם, קומוניזם ואפילו סוציאל דמוקרטים).
- הצגה של ה"אורדנונג" הגרמני והצורך של כל פרט לציית ל: קיסר, זרועות השילטון שמתחתיו, הצבא, והכנסיה.
- ובסוף ההרס של יסודות התא המשפחתי הגרמני ובניה מחדש של מבנה דומה.

נכון שהפתיחה של ביקורת זו קצת יבשה ומשעממת? כי בעצם, כך חלקים ניכרים מספר זה: מתודיים וחינוכיים.
חלק מהם מזכירים (אני כאן מגזים קצת), חיבורים בבית ספר שבו נדרש התלמיד לכתוב מחזה או סיפור על ארוע היסטורי.

בקטעים רבים, או אפילו רבים מדי, פאלאדה עבד בשיטה זאת. למד חומר היסטורי והפעיל מעט את כשרונו להרחיב את העלילה.

ויש בספר חלקים , כנים ואמיתיים.
כל מה שנוגע לבעל חברת העגלות גוסטב האקנדאל ומשפחתו, לפני פרוץ המלחמה מתואר יפה עד כדי מחנק.
כאיש צבא לשעבר, השליט את עקרונות המשמעת הפרוסית , הן על העגלונים , הסייסים והפעילות בחברה, כמו הדאגה לתקינות הסוסים והמרכבות והביא אותם להצלחה.
ובאותה מידה, אותם כללים היו לרועץ בהפעלת המשפחה.
השינויים כתוצאה מהמלחמה שעלו בההתמוטטות של החברה והמשפחה , מובאים בצורה מוחלשת ופחות מרשימה.
אפילו ההזניה של אווה בתו, על ידי סרסור, לא העירה בי רגשות לכאן ולכאן כי התיאור היה רופס ושבלוני.
ושוב בסיום המלחמה , התיאור המשפחתי של גוסטב וילדיו מקבל החייאה מסויימת.

לדעתי, אחת הסיבות לכך היא אי ההחלטה על ניפוי נושאים "משניים" מהספר ולהתרכז אולי רק בגוסטב.
זאת, תוך צמצום הדפים מ 759 אולי ל .200