אוף זה היה מתיש...
לא יודעת למה ואיך הגעתי לסוף הספר.
מודה שלא קראתי את הספר הראשון,איכשהו הסרט עורר בי עניין לספרים הבאים וכבר בספר השני חשתי בקושי שלי עם כל המעברים בין סצנות הסקס (שחלקן נחמדות וחלקן מרגישות שהנה בוא נדחוף עוד קטע אירוטי כאילו יש לסופרת מלאי שהיא חייבת לשחרר גם אם זה לא קשור ואפילו מיותר לעלילה) לבין עודף הקיטש' שלא ממש מתאים לדמות האפלה שכריסטיאן גריי אמור להיות ויוצר סתירה שלא כל כך אמינה בעיניי. המהירות בה הוא שינה את דפוסי ההתנהגות הקודמים שלו ב15 שנים האחרונות די הזויה.
אבל הספר השלישי חמישים גוונים של שחרור הרגיש לי כל כך דביק בקיטשיותו, כל כך לא קשור לתחושת הספר/סרט הראשון. סצנות סקס כל "דף שלישי" ששוב נדחסו בכוח רק כדי להיות בו, חלקן נחמדות ומעוררות עניין אבל זה הרגיש בשלב מסויים מאולץ ולא מתחבר לרצף הסיפור והחלקים הכביכול מותחים היו די משעממים.
כל התכתבויות המיילים הדביקות והמטופשות ביניהם היו מעיקות, המחשבות הפנימיות של הגיבורה אנסטסיה שמתבטאות בהברות או מילים רדודות...
בקיצור, די מאכזב ומזל שנגמרה הטרילוגיה.









