מפרי עטו של בלזק קראת מס' ספרים, רובם בלתי נסבלים. אהבתי את אז'ני גרנדה, קראתי פעמיים את אבא גוריו, בפעם הראשונה כספר חובה בתיכון ואהבתי, בפעם השניה לאחר כארבעה עשורים וטחנתי חצץ. עוד קראתי ונטשתי את עור היחמור הטרחני והמשעמם ואת אשה בת שלושים, טרחני ומשעמם אף הוא.
הניסיון שלי עם הספרות הצרפתית, האהובה עלי מאוד, עשיר. האהוב עלי הוא אמיל זולא, שביוגרפיה שלו נכתבה אף היא ע"י אנרי טרויה, כמו הביוגרפיה שלפני, הביוגרפיה על בלזק. הביוגרפיה על זולא היתה מרתקת כאיש עצמו וכתביו המופלאים.
בלזק הוא חתיכת טיפוס. הוא נולד ב-1799. עד מותו בגיל 51 עולל מעללים רבים, היה סופר פורה ואף ניסה להיכנס לפוליטיקה. הביוגרפיה שחיבר טרויה מייגעת בדיוק כמו חייו של בלזק וספריו.
משפחתו של בלזק לא היתה מהעשירות, אבל היו לו חיים נוחים עד אשר החליט להיות סופר ונטש את לימודי המשפטים. בתחילה כתב תחת שמות-עט וכשכבר כתב בשמו, היו עליות ויותר מורדות. תמיד חתר לאופוס מגנום, היצירה הגדולה שלו, שתטביע חותם בעולם הספרות. אבל בלזק אהב באותה נשימה, למרות המטר-שישים שלו, גופו העגלגל ושיניו הפגומות, תכונות שטרויה מציין שוב ושוב, נשים עשירות ובעלות השפעה. בלזק אכן היה אדם קל דיבור, משעשע, שופע רעיונות ובן לוויה חובב לבוש הדור ומעגלים חברתיים מהם ניתן להפיק תועלת. פריז היא אכן מרכז לכל אלה.
אבל אליה וקוץ בה. הספר מייגע מאוד כמו חייו הקופצניים של בלזק. שוב ושוב הוא מסתבך בחובות, מסתכסך עם מו"לים ועיתונאים, עובר ממאהבת למאהבת טרם נפרד מהמאהבת הקודמת, נושים רודפים אותו והוא מתפרש בכתיבה על פני מספר ספרים, לא תמיד גומר אחד כדי להמשיך בשני.
מעייף.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
